עפים על הדרום בפסח עם שלל סיורי צפרות

אם מישהו היה מספר לי רק לפני כמה שנים, שכך אבלה את זמני הפנוי, הייתי משוכנע שדעתו השתבשה עליו.

גם אני, וכנראה גם בני הבכור איתמר, לא היינו מעלים על דעתנו, אפילו לא בחלומותינו הפרועים ביותר, שנמצא את עצמנו - אמנם לא בים הדרומי, למרות שגם זה מן הסתם עוד יגיע, באגני החימצון ותעלות הביוב של הערבה הדרומית (והצפונית, והתיכונה וכל מקום אחר שאפשר להגיע אליו בלי דרכון, בינתיים), בולשים אחרי ציפורים אפורות וקטנות שלעין בלתי מזוינת, או מעוניינת, תיראנה כמובן שגרתיות להחריד.

ורק לחשוב שלא רחוק מכאן, במצפה התת-ימי של אילת, התחיל הכול. איתמר, שהיה אז בן ארבע, ביקר איתנו במצפה, נדלק על הדגים הצבעוניים וכל השאר היסטוריה. חצי שנה אחר כך הוא כבר הכיר כל דג בים הדרומי, סליחה, האדום. אחרי שעשה גם לכל ילדי הגן היכרות עם הדגים הללו, שאלתי אם אינו חושב שיש אולי ילדים שאינם מתעניינים כל-כך בדגים. "אתה צודק", ענה, "מהיום אני מתעניין בציפורים". וכל השאר וגומר.

נא להצטייד במשקפת

נופיה הירחיים של הערבה הם אולי לא כוס התה של כל מטייל. רובנו מעדיפים עדיין את הירוק של הגליל על פני האבק והחום של המדבר. מזל. אחרת כל הציפורים היו בורחות.

מאז אותה נסיעה לאילת - יעד תיירות פופולרי במיוחד גם אצל צפרים, ולטעמי הם היחידים שיש לבם תירוץ טוב לבקר בעיר הדרומית המבאסת הזו, אנחנו מדרימים כמעט כל שנה לערבה. דווקא לאילת אנחנו כמעט לא מגיעים אף פעם. האקשן בערבה עצמה כל-כך גדול ומקומות הלינה כל-כך הרבה יותר נחמדים מהמלונות האילתיים עד שאיננו מוצאים צורך להגיע לקצה כביש 90. קצת צפונה מקיבוץ לוטן, בחצבה, אפשר להצטרף לסיורי הזנבנים של פרופסור אמוץ זהבי. אמנם פרופסור זהבי עצמו שכבר אינו ילד, כבר לא מדריך יותר בודדים אלא רק קבוצות רציניות וגם זה לא תמיד, אבל הסיורים של עודד קינן, תלמידו המוכשר והחרוץ, הם לא פחות מוצלחים. הזנבן היא אולי לא הציפור הכי יפה בעולם אבל היא ללא ספק אחת הידידותיות שבהן. בהתחשב בעובדה שלא מדובר בכלב או בעז, המחזה של ציפור ששורקים לה והיא באה, וביום טוב אפילו מתיישבת על כף ידך, הוא פלא אמיתי.

אם בכל זאת אתם מתעקשים להגיע עד אילת, נסו לבדוק האם אפשר לבקר בפארק הצפרות. הרוח החיה של הפארק בשנים האחרונות, ראובן יוסף החד-פעמי, כבר לא כאן, אבל זה לא צריך למנוע מכם לבקר במקום בעצמכם או עם סיור מאורגן.

קצת דרומה מכאן, בברכות המלח, אפשר לצפות בלהקות של פלמינגו ורודים ומלכותיים.

זה גם המקום להזכיר שבשביל לראות היטב את הציפורים, מומלץ להצטייד במשקפת.

מאז שנכנסו הציפורים לחיי, הם השתנו ללא היכר. החיים שלי, לא הציפורים. אני מקווה. לא נדיר לראות אותי יוצא מהבית בארבע בבוקר. אם רק היה מי שיראה. אני לא לוקח אחריות עליכם אבל מוכן להסתכן ולומר שהשינוי הוא לטובה. לפחות בשבילי.

סיורי זנבנים בחצבה: בית ספר שדה חצבה - 08-6581546/76 פארק הצפרות באילת: בסמוך למעבר הגבול רבין. יש שילוט. פתוח כל יום מהזריחה עד השקיעה. כניסה חופשית, סיורים למשפחות בתיאום מראש בתשלום סמלי: 050-7671290

מסעדת ללו

אם בכל זאת אתם מתעקשים להגיע עד אילת, חובה לבקר במסעדה היחידה בעיר שאינה מלכודת תיירים, הלא היא מסעדת ללו המרוקאית. חבל ששמעון ביטון סגר כבר לפני שנים את הבר שלו במרכז המסחרי אבל לפחות אפשר עדיין לאכול את הדגים החריפים של צחי סנדרוסי בנם של כוכבה המבשלת וללו עצמו שכבר אינם כאן בגילם המתקדם אבל עדיין עוזרים אם צריך. קוסקוס אמיתי תוצרת בית, דגים מרוקאים חריפים, בשר הראש עם גרגרי החומוס, תבשיל הזנב ותבשיל הבקר עם הזיתים, או כל דבר אחר שתזמינו מהתפריט של המקום - שאמנם כבר אינו כוך קטן אלא מסעדה נוחה ומזמינה אבל לא איבד דבר מחינו וקסמו הפשוטים. המסעדה היא כשרה וזולה.

כתובת: החורב 259/1, אילת. טלפון: 08-6330578

קיבוץ לוטן

בסיס האם שלנו בערבה הוא קיבוץ לוטן. הקיבוץ האקולוגי הזה מארח אותנו בכל פעם מחדש בבתי הבוץ הצנועים שלו - אל דאגה, הבוץ רק מצפה את חדרי הקיבוץ הסטנדרטיים מבחוץ. אחרי ביקור קצר במחלבה המקומית, בבית התה או בפאב, אנחנו מוכנים לעוד שיטוט רגוע בפארק הצפרות הקטן של היישוב. אף פעם אין לדעת מה תפגוש כאן. האביב הוא תקופה מצוינת לחפש בה כאן שרקרקים גמדיים צבעוניים יפהפיים להפליא, חנקנים נוביים שחורים-לבנים מקסימים, עפרוני מדבר או חימריות ולפעמים גם ציפור נדירה ומטורללת לגמרי בשם סבארש. מסובבת את הראש. לא רק את שלנו אלא גם את שלה. 360 מעלות כמעט. מדהים.

אירוח כפרי ופארק צפרות לוטן: קיבוץ לוטן 08-6356935. כניסה חופשית לפארק. 480 שקל לזוג ללילה באירוח הכפרי, 60 שקל נוספים לכל ילד.