הפנטזיה הנדל"נית של ביבי ודנה

לפני הכול, צריך להפסיק לקרוא לה "רפורמת המרפסות". תכנון בית, שכונה, עיר, מחוז ומדינה יותר מדי חשובים מכדי שנחשוב רק על קיצור ההליכים לסגירת מרפסת.

עם כל הכבוד לסיסמא שטבע בזמנו ראש הממשלה עצמו, לרדידות הדיון ולחיבה המפורסמת שלנו למצגות קלילות ולתוכניות כלכלה בטלוויזיה, מדובר ברפורמה שתקבע את עתיד התכנון של מדינת ישראל. חוץ מזה, למה בכלל שיהיה מותר לסגור בקלות ובזריזות מרפסת, שתוכננה מראש להיות מרפסת פתוחה?

ולמי שתהה לאן היא נעלמה - עו"ד שרית דנה, האמא של הרפורמה בתכנון ובנייה, מטיילת בימים אלה בקובה. כשהזמינה בזמנו את כרטיס הטיסה, היא הייתה בטוחה שמלבד יום הולדת 50 היא תחגוג בחופי הוואנה גם את העברת הרפורמה הגדולה בכנסת.

צחוק הגורל, והיא יכולה לראות כעת בקובה הרחוקה והענייה (תמ"ג שנתי הנמוך מ-10,000 דולר לנפש, לעומת יותר מ-30,000 דולר בישראל) את הפער שבין הציפיות ממהפכות גדולות לבין האכזבה מתוצאותיהן בשטח.

הפער הזה - בין הלכה למעשה - עומד בעיצומו של הוויכוח על הרפורמה. לו מוסדות השלטון היו יעילים ואמינים, רוב ההתנגדויות גם היו נעלמות. אותם מתנגדים, שטוענים מעל כל במה ש"כדי לתקן פנצ'ר לא צריך להמציא את הגלגל", הם הרי אלה שמקטרים כבר שנים שחוק התכנון והבנייה הקיים הוא טרנטה (מודל 1965) מקרטעת, ולא רק בגלל גלגל מפונצ'ר. רק שלדידם, זו לפחות טרנטה נוסעת. זאת, בהשוואה ל"רכב המעבדה" המפלצתי שמונח כעת על שולחן הכנסת, מבלי שלמישהו יש מושג איך הוא יתנהג על כביש אספלט.

התאהבו בתינוק

את החוק החדש כתבה דנה לפני שנתיים, כמעט במחשכים, בזמן שיא של שלושה חודשים. עם הזמן, גם היה ברור שזוהי כנראה שירת הברבור של דנה, המכהנת משנת 2004 כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה וכבר תקופה ארוכה (בעיקר מאז פרישתו של היועץ הקודם, מני מזוז, שהביא אותה לתפקיד) מלחשים שהיא קרובה לסיום כהונתה.

מדובר בשילוב בעייתי: אשת מקצוע מוכשרת, שללא ספק מבינה בחוקי התכנון (היא כיהנה בעבר כיועצת משפטית לוועדות מחוזיות תל אביב והמרכז וכן כיועצת משפטית של משרד הפנים), שהניחה את יוקרתה המקצועית על הרפורמה פרי עטה, שלא היו לה איזונים כנדרש במעשה הכתיבה (היחיד שהשתתף איתה בפועל בכתיבה היה ידידה הוותיק, שלום זינגר, מה שכנראה גם יהיה מושא דוח מבקר המדינה שיפורסם בקרוב), ושבאופן הכי טבעי בעולם התאהבה בתינוק שהיא עצמה ילדה.

מה גם, שהאבא של הרפורמה הזו הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הממשלה אמנם הטילה את המשימה לפני יותר משנתיים על משרד הפנים, אבל המשרד שאמון בשגרה על התכנון במדינת ישראל כלל לא היה שותף לה. ראש הממשלה ומשרדו הם שמשכו בחוטים (מסיבת העיתונאים שהציגה את הרפורמה נערכה במשרדים בקריה), משרד המשפטים הוא שכאמור כתב את החוק (במקום שיאשר אותו בלבד), ונתניהו עצמו הכריז מעל כל במה שהרפורמה שלו תושיע את הענף מהביורוקרטיה הידועה לשמצה.

עד כדי כך הרפורמה הזו יקרה לנתניהו, שהוא נאלץ לבלוע בגינה צפרדעים גדולות במיוחד. זה התחיל בהפגנת השרירים המוצלחת של שר השיכון, אריאל אטיאס, שצפצף על הדרישה של פרופ' מנואל טרכטנברג למיצוי כושר השתכרות במסגרת הקריטריונים לדיור בר השגה; המשיך אתמול באימוץ של הצעת החוק ההזויה של ישראל אייכלר, שלפיה ניתן יהיה לפצל דירות גדולות בלי היתר בנייה ובלי היטל השבחה (מי בכלל צריך תכנון מוקדם, אם הממשלה מסוגלת לאמץ חוק כזה?); וצפוי לעלות מדרגה בימים הקרובים, כשוועדת הכנסת תוסיף לחוק אפשרות לדיונים חוזרים על החלטות מוסדות התכנון, מהלך שמקעקע דה-פקטו את היסוד הכי חשוב שבו מתגאה דנה - עקרון "סופיות ההחלטה" ברפורמה החדשה.

חד קרן שתכננה ועדה

כל בר דעת מבין ששני הורים מאוהבים ומגודלי אגו הם מתכון לאסון. גם למערכת מסביב, וגם לילד עצמו. הורים שסיפרו לכולם (וכנראה גם האמינו בכך) איזה ילד מוצלח יש להם, לא ממש יכולים להטיל ספק ביכולתו להגשים את הצפיות שלהם עצמם. ואם ההורים האלה הם ה"בוסים" של כולנו, מובן שניאלץ גם אנחנו לצפות בקונצרט ולהמשיך לומר שהילד עירום גם כשהוא כבר עלה על הבמה.

הבדיחה הישנה אומרת שגמל הוא סוס שעבר את ועדות התכנון הישראליות. כפרפראזה ניתן לומר, שהרפורמה החדשה היא חד קרן. סוס מושלם, הניחן בתכונות קסומות ומדהימות, אבל כזה שנמצא רק בעולם האגדות.