הערפל סביב המלצות ועדת זליכה

ענף הרכב ניצב כיום בפני מסלול מכשולים מפותל. בתחום המכירות מתמודד הענף עם כלל המכשולים "הרגילים", כמו המתיחות המתמשכת בדרום, שפוגעת גם במכירות וגם ב"מצב הרוח הלאומי", סימני המיתון המתגברים, הסימנים למצוקת אשראי וכמובן האי ודאות בנושא האיראני.

אבל המכשול המרכזי והייחודי שעמו מתמודד כיום הענף הוא האי ודאות שמרחפת סביב המלצות ועדת זליכה בנושא התחרותיות. העננה הזו פוגעת בפיתוח העסקי בענף הרכב ושולחת אותו לקיפאון. חברות ליסינג, שזקוקות לחמצן משוק ההון, עושות כיום מאמצים גדולים בחדרי חדרים כדי לשכנע את המשקיעים והמוסדיים שלדוח לא תהיה השפעה על עסקיהן, לפחות לא בטווח הנראה לעין. יבואני רכב, שתכננו להרחיב את פעילותם לתחום הליסינג או לשדרג פעילות קיימת, מקפיאים את התוכניות. אפילו התוכניות לייבא מותגי רכב חדשים מסין הורידו הילוך.

מנהל בכיר באחת מחברות יבוא הרכב, שעמו שוחחנו לאחרונה, הסביר את הלך הרוח בענף. "בשנה שעברה המילה 'סינרגיה' הייתה המושג החם ביותר בענף. כולם חיפשו הזדמנויות עסקיות להתרחבות בתוך הענף ובתחומים קרובים", הוא אומר, "אבל באווירה הנוכחית שנוצרה, המושג 'סינרגיה' הפך להיות מילה נרדפת לחוסר תחרותיות. לכן כולם שומרים על המצב הקיים וממתינים לבאות".

נציגי האוצר בצוות: בלוק חוסם?

"הבאות" במקרה זה הוא השלב הבא ביישום דוח זליכה, שהוטל בשבוע שעבר לפתחה של ועדה חדשה - סליחה, לא ועדה אלא "צוות בינמשרדי" - שתפקידו לבדוק את הישימות של ההמלצות ולקדם אותן (או לקבור אותן סופית). כתב המינוי, ששלח משרד התחבורה לחברי הצוות, הוא קצר ותמציתי אבל בין השורות הוא מסתיר לא מעט רמזים לעתיד.

הרמזים הראשונים מסתתרים בהרכב הצוות השונה מאוד מההרכב של "הוועדה הציבורית" בראשות ירון זליכה. את הצוות מוביל סמנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, וחברים בו עוד שני פקידים בכירים מהמשרד: אבנר פלור, מנהל אגף בכיר בתחום הרכב, ודפנה עין-דור, מנהלת אגף הכלכלה במשרד. מדובר באנשי מקצוע, שאמנם כפופים לשר התחבורה אבל אינם "פוליטיקאים" ובוודאי אינם נמצאים תחת צלו הדומיננטי של זליכה כפי שהיה בוועדה הקודמת. שניהם מכירים היטב את הקשיים הביורוקרטיים והמשפטיים הכרוכים ב"ניעור" יסודי של ענף הרכב.

אחד ההישגים הגדולים של שר התחבורה - ואולי היה זה צעד של אין ברירה - הוא הצלחתו לשתף בצוות גם נציגים בכירים של משרד האוצר. הנציג הראשון הוא שאול מרידור, סגן הממונה על התקציבים באוצר ובנו של השר דן מרידור. מרידור ג'וניור החל את עבודתו באגף התקציבים כרפרנט תחבורה והוא מכיר היטב את משקלו של הענף בהכנסות המדינה. קרוב לוודאי שתפקידו המרכזי בצוות יהיה "לשמור על הקופה הציבורית", ולדאוג שההכנסות הישירות והעקיפות מענף הרכב, שנאמדות בכ-30 מיליארד שקל בשנה, לא ייפגעו כתוצאה משינויים מבניים מרחיקי לכת.

עם זאת, צריך להביא בחשבון ששאול מרידור כבר הפגין בעבר לא אחת עמדה פרו-תחרותית אקטיבית ואף לא היסס לחסום כמה מקבוצות האינטרסים החזקות במשק בענפי החקלאות, המים והאנרגיה. כך, למשל, בדיון שנערך במארס אשתקד בוועדת הכספים בנושא מחירי הגז הוא לא היסס להטיח בפני נציגי קבוצת דלק שנכחו בוועדה: "הייתי מציע שלא להגיע לעולם של איומים בנושא ייקור מחירי הגז והחשמל. יש למדינה דרכים להתמודד עם מונופול - ואם זה יהיה המצב - היא גם תעשה בהן שימוש".

עוד נציג בכיר של האוצר הוא ערן יעקב, סמנכ"ל תכנון וכלכלה ברשות המסים. יעקב הוא מחליפו של בועז סופר, שהיה ה"מנטור" שלו, אולם בינתיים נראה שהוא מוביל בקדנציה שלו קו הרבה יותר מתון ופחות מהפכני מקודמו בתפקיד. לערן יעקב יהיו שני תפקידי מפתח בצוות. הראשון הוא ייצוג אגף המכס, שהיה עד כה החסם העיקרי בשטח בפני היבוא האישי של רכב לישראל. נזכיר שהיבוא האישי הוא הבייבי של ירון זליכה ושל שר התחבורה, ושהרחבתו מהווה בסיס מרכזי בהמלצות הוועדה. רשות המסים כבר התבטאה בעבר בגלוי כי היא רואה ביבוא האישי מקור לא אכזב להעלמות מכס, וכיום היא פועלת בשטח כדי להילחם בהן, כולל חקירה מאוד מסועפת של ענף היבוא האישי שמתנהלת בימים אלה.

לפיכך, בכל הנוגע להרחבת היבוא האישי אנחנו צופים התנגשות ישירה בין נציג רשות המסים בצוות לבין נציגי משרד התחבורה. אמנם משרד התחבורה יכול לקדם את ההחלטות שבסמכותו למרות התנגדות רשות המסים, אבל אם לא יושג שיתוף פעולה, קרוב לוודאי שאף אחד לא ירצה להביא רכב במסלול האישי כאשר בארץ מחכה לו חקירה צולבת של רשויות המס.

רשות המסים עתידה לייצג בוועדה גם את האינטרס של המדינה בכל הנוגע להכנסות המדינה ממיסים והיא זו שתצטרך לתת לממשלה דין וחשבון על כל "חור" שייווצר בתקציב. המצב הקיים בענף, שבו כ-10% מהכנסות המדינה ממסים זורמות כל שנה דרך קומץ שחקנים גדולים, שמהווים "גובי מס" יעילים ומסודרים מאוד - מבלי שיהיה צורך "לרדוף" אחרי שלל שחקנים מזדמנים - מתאים לרשות מאוד. בנוסף, קשה לנו לראות את הרשות חותמת על המלצות המס שכלולות בדוח זליכה, כמו הקפאה עקרונית של העלאת שווי השימוש על רכב צמוד ו/או ביטול חד צדדי של המכס המוטל על כלי רכב המיוצרים במדינות שלישראל אין עמן הסכמי סחר.

התעלומה של רשות ההגבלים העסקיים

עוד מינוי מסקרן בצוות הוא של גיא בר-צור, סגן הכלכלן הראשי ברשות ההגבלים העסקיים. בר-צור עובד ברשות להגבלים עסקיים משנת 2006 ושימש בשנים האחרונות ראש צוות אנרגיה במחלקה הכלכלית תוך שהוא מרכז את הטיפול בתחומי הדלק, החשמל והגז ובתחומי התעשייה, הנמלים ואיכות הסביבה. הוא מונה לתפקיד סגן הכלכלן הראשי רק לפני חודשיים וזו עבורו אחת מ"טבילות האש" הראשונות בתפקיד החדש.

הרשות אספה בחודשים האחרונים הרבה מאוד חומרים על הפעילות העסקית של ענף הרכב והליסינג, ובידיה נמצאת התמונה הברורה ביותר של רמת התחרותיות בענף. אבל עמדתה בסוגיות הרות גורל כמו פיצול זיכיונות רכב ופירוק הקשרים בין חברות ליסינג ליבואני הרכב כלל אינה ברורה והיא שומרת על עמימות מכוונת.

נזכיר שכאשר הוצגו המלצות ועדת זליכה לתקשורת, תקף פרופסור ירון זליכה כמעט בגלוי את החלטתו האישית של הממונה מלפני חודשים אחדים לאשר לדלק רכב, יבואנית פורד ומאזדה, לרכוש ולמזג את זיכיון ב.מ.וו והמותג מיני. "לא יעלה על הדעת שיבואן רכב שמייבא את מאזדה ייבא גם את פורד וב.מ.וו. זה פשוט יותר מדי", אמר זליכה באותו מעמד.

לרשות יש סמכויות ביצועיות ושיפוטיות בתחומים רבים שבהם נוגעות המלצות הוועדה, כולל אלה שנוגעים למחירון המשומשות ולמערכת היחסים בין היבואנים למוסכים וליבואני החלפים. עם זאת, בעבר הייתה הרשות פסיבית בנושאים הללו ואף נמנעה מלחדש את "הצו הזמני" להסדרת התחרות בנושא המוסכים והאחריות, שגובש בראשית העשור הקודם. האם כעת תצא הרשות מהצללים ותעמוד בחזית הרפורמה בענף? נצטרך לחכות ולראות.

לוח זמנים מגוחך

כבר אמרנו בפתיחה שכל מילה בכתב המינוי צופנת רמזים לעתיד. אחד הרמזים הגדולים להתנהלות העתידית נמצא דווקא בלוח הזמנים, שבו נדרש הצוות להגיש לשר התחבורה את תוכנית העבודה לגבי ההמלצות בתחומים השונים. הדד-ליין הוא עד 1 במאי 2012, וכשראינו אותו סברנו כי מדובר בטעות דפוס. נעשה רגע חשבון: המינוי ניתן באמצע מארס ופירוש הדבר שהצוות צריך לדון ברצינות ב-53 המלצות, שנוגעות לשוק של 100 מיליארד שקל ולסוגיות מרחיקות לכת בתחום המס וההגבלים העסקיים, בתוך פחות משישה שבועות, כאשר באמצע נמצאת כל המדינה בשלושה שבועות של פגרת פסח. ואנחנו כבר התחלנו לחשוב לרגע שמשרד התחבורה לוקח את העסק ברצינות.