מה אוכלים חתולי רחוב בפסח?

האם חתולי הרחוב בישראל שמו לב לכך שחג הפסח החל? התשובה, תתפלאו לשמוע, עשויה להיות חיובית. יש אפשרות שחתולים שניזונים מאשפה של בני אדם, החלו לחוש שינויים מסוימים בדפוסי העיכול.

מחקר חדש שנערך באתיופיה לא עסק בחתולים או בפסח, אלא בצבועי בר שחווים גמילה כפויה מבשר ומוצרי חלב בתקופת ה-lent הנוצרית, שמתחילה 55 ימים לפני חג הפסחא ומסתיימת במהלכו. נוצרים רבים הופכים בתקופה הזו לטבעונים - המשמעות: כמויות הבשר ומוצרי החלב בפחים ובאתרי הטמנת האשפה יורדת דרמטית. מסתבר שהצבועים שנתקלו במחסור באשפה, יודעים להתאים את עצמם למצב. הם משנים לחלוטין את צורת המחיה שלהם והופכים מאוכלי נבלות לציידים של חיות בר ובית.

במאמר שפורסם בכתב העת Journal of animal ecology הסביר החוקר פרופ' גידי ירגה מאוניברסיטת מקל באתיופיה, כי הצבוע הוא חיה סתגלנית ביותר מבחינת צריכת מזון. הצבועים שמחו לצרוך כל שארית מפחים של בני אדם, כל עוד מקורה מהחי - עופות, יונקים, דגים, זוחלים, דייסה מבושלת. הם יאכלו כל מזון, אפילו אם הוא מזוהם באנתרקס. הם מעכלים את החיה כמעט בשלמותה - הכול מלבד שערות ופרסות. אפילו העצמות מעוכלות לגמרי.

המחקר המרנין של יגרה כלל איסוף של צואת צבועים באתיופיה במשך 55 ימים במהלך הצום ובמשך 55 ימים מקבילים, לאחר תום הצום. הוא חקר 553 דגימות, בהן הוא איתר שערות של חיות שונות. הסתבר כי בזמן הצום, 33.1% מהדגימות מכילות שיער חמור, בעוד אחרי הצום רק 22% מהדגימות מכילות שיער חמור. הצבועים למדו לצוד חמורים בגלל המחסור במזון.

ציד חיות בית וחיות עבודה יכול להיות מכה עבור האוכלוסייה ולכן המיפוי של השינויים בדפוסי התזונה של החיות הוא חשוב כל כך. לדברי ירגה, ההבנה של השינוי בדפוסי התזונה של החיות, במקביל לאלה של בני האדם, מאפשרת להיערך בהתאם, על-ידי תמיכה בתזונה בימים בהם קשה לצבועים להשיג מזון ואם על-ידי מניעת ההגעה לאשפה גם בימים כתקנם, כדי להחזיר את החיות לרעות בטבע ולהפחית את הקונפליקט.

אנשים, צבועים

הצבוע הוא אחת החיות החברתיות בטבע, וככזו הוא נהנה מכמה מאפיינים מרתקים. כך למשל, הצבועים מעבירים מעמד חברתי בירושה, תכונה שמשותפת למעט מאוד מינים בעולם, ביניהם בני אדם. את המידע על הסטטוס החברתי שלהם הם מעבירים באמצעות צליל היללה שלהם. היללה הופכת לקול הדומה לצחוק כאשר הצבוע נתקל בצבוע אחר שנמצא גבוה ממנו בהיררכיה החברתית.

צבועים, כמו בני אדם, יכולים לתמרן בין חיים בקבוצה לבין פעולות ציד של חיה בודדת, וכך לשפר את סיכוי הישרדותם בטבע. הדוקטורנטית ג'ניפר סמית' מאוניברסיטת מישיגן חקרה את התנהגות הצבועים בשמורת טבע בקניה ומצאה כי "יש תועלת לשיתוף הפעולה הקבוצתי", היא ציינה, "אך המחיר הוא תחרות פנימית בתוך הקבוצה".

הצבועים גרים יחדיו, מכירים אחד את השני ופועלים בהיררכיה ברורה מאוד. כך הם מצליחים להגן על עצמם מפני סכנות רבות, להגן על האוכל מפני צבועים מקבוצות אחרות או מאריות שרוצים לגנוב אותו והם גם מצליחים יותר בציד כשהם עושים זאת בקבוצה. אולם, כאשר הקבוצה מבצעת ציד מוצלח, אלה בעיקר הצבועים שבראש הסולם החברתי שנהנים מן המזון.

לכן מעת לעת, צבוע רעב עשוי לצאת לציד עצמאי. לפני כמיליון שנה, צבועים תמיד צדו לבד, והיכולת לצוד בקבוצה התפתחה באופן אבולוציוני, אולם הם שימרו את היכולת לפעול גם כפרטים. סמית' מציינת כי לדפוס זה קוראים Fission Fusion Dynamics כלומר דינמיקה של היתוך-ביקוע, או התחברות-היפרדות. "גם בני אדם מתנהגים כך", היא אומרת. "כל בוקר אנחנו נפרדים מן המשפחה, יוצאים לעבודה ושבים אליהם בערב".

מסתבר שהם גם יודעים לספור, אומרת הדוקטורנטית שרה בוזון אדמס, גם היא מאוניברסיטת מישיגן. הצבועים סופרים כדי לדעת האם קבוצתם נמצאת בעמדת נחיתות מספרית מול קבוצת אויבים, או בעדיפות מספרית. כאשר הם נמצאים בעדיפות מספרית, הם ייטלו יותר סיכונים.

היכולת לספור מאפיינת חיות כמו קופים ואריות, אך עד לאחרונה לא היה ידוע כי גם לצבועים ישנה היכולת הזו. "נראה כי החיים בקבוצה מפתחים את המוח", אומרת בוזון אדמס.