הערכות: תקציב המדינה לשנת 2013 יהיה חד-שנתי

בכיר באוצר: "לא נכון לכפות תקציב מדינה על ממשלה חדשה" ■ בראשונה מודים במשרד: "יש בעיה בתקציב 2013, אבל אין עדיין מספרים"

תקציב המדינה ל-2013 יהיה חד-שנתי, ולא דו-שנתי - כך מעריכים במשרד האוצר. הסיבה לכך נעוצה בבחירות הכלליות, שצפויות להתקיים בשנה הקרובה. "לא נכון יהיה לכפות תקציב מדינה על ממשלה חדשה. בסופו של יום, תקציב משקף סדר עדיפויות, שאותו הממשלה קובעת", הסביר בכיר במשרד. החלטה סופית בסוגיה אמורה להתקבל בשבועות הקרובים.

תקציב המדינה ל-2013 יהיה חד-שנתי, אחרי שכבר הוגשו שני תקציבים דו-שנתיים - לשנים 2009-2010 ולשנים 2011-2012. בפועל, התקציב הדו-שנתי היחיד האמיתי היה האחרון; זאת, משום שתקציב 2009-2010 היה של שנה וחצי (אושר רק באמצע 2009). נזכיר, כי הבחירות אמורות להתקיים בסוף אוקטובר 2013, ואולם על פי הערכות שונות, מועדן יוקדם. בין כך ובין כך, המשמעות של תקציב דו-שנתי לשנים 2013-2014 תהיה כפייה של תקציב על ממשלה חדשה - מצב שבאוצר רואים כלא-רצוי.

עם זאת, באוצר מרוצים מהיתרונות בתקציב הדו-שנתי - לצד ההכרה בחסרונותיו - לרבות היכולת שהמתכונת הזו מעניקה לתכנון מדיניות ולהוצאתה לפועל, ובעיקר, האפשרות שלא לעסוק בגיבושו במשך מרבית חודשי השנה. זו הסיבה, שההחלטה שתתקבל בעניין תקציב 2013 לא משקפת בהכרח את העמדה המקצועית של האוצר לגבי המתכונת עצמה לטווח הארוך, החלטה שתתקבל בנפרד. תקציב דו-שנתי נקבע בחוק, ובכירי המשרד צפויים להציע שינויים הקשורים לתחזיות ותקציב ההתאמה. בלשכת שר האוצר בחרו שלא להגיב לפי שעה.

בדיקה מסודרת

בראשונה מודים באוצר כי "יש בעיה" עם תקציב 2013 מבחינת ההיקף המוגזם של ההתחייבויות החוץ-תקציביות, אשר יידרשו התאמות, קרי קיצוצים. אלא שנכון לעכשיו, באוצר מסרבים "לזרוק מספרים לאוויר", ועד עתה המתינו לתום חופשת הפסח, כדי להתחיל תהליך מסודר (המכונה "טייס אוטומטי"), שבו בודקים את כל ההתחייבויות החוץ-תקציביות (שאין עליהן כיסוי), ואת המחסור הצפוי בהכנסות.

אחרי הבדיקה המסודרת, יתחיל באוצר תהליך של קבלת ההחלטות לגבי ההתאמות בהוצאה, לרבות קיצוצים (רוחביים או ספציפיים), וגם לגבי הצורך בהעלאת מסים. עם זאת, באוצר מציינים כי לגבי תקציב 2012, אין בעיה ואין חשש לפריצת מגבלת ההוצאה, העומדת על 284 מיליארד שקל.

בשבוע שעבר נחשפו ב"גלובס" ניתוחים פנימיים של בנק ישראל, שעל פיהם במצב ההתחייבויות הקיימות והמחסור הצפוי בהכנסות בעקבות קצב הצמיחה האיטי (כ-2.5% בממוצע לשנה בשנתיים הקרובות), הגירעון המשלתי יטפס ב-2013 ל-5% תמ''ג (כ-46 מיליארד שקל), וב-2014 ל-5.5% תמ''ג (כ-52 מיליארד שקל). זאת, לעומת יעד של 1.5% תמ''ג (כ-14 מיליארד שקל) ו-1% תמ''ג (כ-10 מיליארד שקל) בהתאמה. בבנק ישראל מסבירים כי אותן התחייבויות נובעות בעיקר מהתוספות בגין המלצות ועדת טרכטנברג, בתחום הביטחון, ותוספות השכר הרבות במגזר הציבורי.

כתף קרה מפישר

גורלו של תקציב המדינה ל-2013 תלוי גם בחוות דעת של עוד כמה שחקנים בזירה, ובהם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ויו''ר המועצה הלאומית לכלכלה, יוג'ין קנדל.

עמדת בנק ישראל היא הברורה מכולם: בדוח ל-2011 מטיחים כלכלני הבנק המרכזי ביקורת ברורה וקשה על התקציב הדו-שנתי, ומתייחסים לבעיות הקשות בדבר חוסר יכולת החיזוי של המשתנים הכלכליים העיקריים, תוך רמז עבה לכך ששר האוצר, יובל שטייניץ, צפוי לקבל כתף קרה מפישר, שאינו תומך נלהב בהמשך הפרקטיקה הזו. "השיטה הזו תחייב תיקונים והתאמות רבים לאורך הדרך", נכתב בדוח. יתרה מזו, בבנק ישראל תוקפים את היתרון הבולט בתקציב הדו-שנתי: "מכיוון שתקרת ההוצאה נקבעת מראש... גם היציבות והאופק התכנוני שהתקציב הדו-שנתי אמור לספק אינם מושגים".

גם במועצה הלאומית לכלכלה מבינים את החסרונות של השיטה - אך מודעים ליתרונות. עם זאת, ל"גלובס" נודע כי שם רואים בהכרעה עניין פוליטי יותר ופחות מקצועי, ולכן הסתפקו בהצגת היתרונות והחסרונות וישאירו את החלטה הסופית לאוצר.