המסגר פינת החמישית

הטיסה לניו יורק כבר הפכה מזמן לסוג של מיתוס בתרבות הישראלית. מנהטן נתפסת בציבור הרחב כיעד חלומות אולטימטיבי, המשלב שופינג מדהים, תרבות רבגונית וגוד טיים טוטאלי. למרבה הצער, כדרכם של מיתוסים, הפנטזיה קצת יותר מורכבת מהמציאות.

בדרך נוטים להישכח כמה פרטים קטנים כמו ישיבה מכווצת של 12 שעות במטוסים, שההרכב האנושי שלהם מזכיר שילוב בין שכונת מאה שערים לפאב עם אוכלוסייה מפוקפקת; היתקלות בפקידי הגירה עוינים, שמחפשים כל סיבה להחזיר אותך למטוס שממנו באת; נהגי מוניות רב לאומיים שירמו אותך - במקרה הטוב; מסעדות עם מחירים שמזכירים את כיכר המדינה בתל אביב, או להבדיל - איכות שמזכירה את התחנה המרכזית בתל אביב, וכמובן האדיבות הניו יורקית המפורסמת, שגורמת לך להרגיש רצוי כמו ג'וק מזרח תיכוני על עוגת חתונה.

לרוב תושבי מנהטן אין בכלל רכב פרטי, ונהיגה ברחובות ניו יורק היא סוג של רולטה רוסית, אבל מנהטן מקפידה על קיום תערוכת רכב בינלאומית משלה (אולי כדי לספק עוד פרנסה למלונות שמציעים חדרים מחרידים ב-400 דולרים ללילה). השנה התערוכה הייתה מעניינת במיוחד עבור הלקוח הישראלי, שמשרד התחבורה שלו עושה מאמצים כדי לשכנע אותו לייבא מכוניות מארצות הברית. להלן מדגם.

אינפינטי EV: חשמל למנהלים

דמיינו לעצמם סיטואציה לא-בלתי-אפשרית בעתיד הלא-רחוק, שבה חברה פלונית מחליטה להעביר את כל צי הרכב שלה מרכבי בנזין לרכב חשמלי מסיבות של חיסכון, אידיאולוגיה ו/או תדמית. כל העובדים כבר קיבלו (ברצון או באי-רצון) את ההוראה להחליף את כלי הרכב שלהם, וכעת צריכים המנהלים לטפל בסוגיה הרגישה של החלפת הרכבים שלהם עצמם.

הדילמה קשה: מצד אחד, קשה לרדת ממכונית מנהלים ייצוגית ומפנקת אל איזו משפחתית/עממית חשמלית דוגמת רנו פלואנס. מה יגידו השכנים? ואיך נגיע איתה לישיבות עם לקוחות ועם משקיעים? נראה שאנשי רנו/ניסן חשבו גם על הסיטואציה הזו, והתוצאה היא רכב הקונספט החשמלי של מותג היוקרה אינפיניטי עם "כוונות ברורות לייצור". מדובר במכונית סדאן מגודלת ויוקרתית למראה שתא הנוסעים שלה מציע את כל התפנוקים והצעצועים המקובלים ברכבי השרד.

המכונית מצוידת במנוע חזק ובסוללת ליתיום מאותו סוג, שמניעה גם את הפלואנס ZE, אולם הסוללה יותר קומפקטית ומותקנת באופן קבוע (שאינו מיועד ל"החלפה מהירה") מתחת לרצפת תא הנוסעים. החידוש הטכנולוגי המעניין ביותר ברכב הוא אפשרות להטענת סוללה "אלחוטית": במקום לחבר כבל, פשוט מחנים את הרכב על משטח הטענה, שטוען את הסוללה באמצעות השראה אלקטרו-מגנטית. שיטת הטעינה הזו מוצעת כיום במכשירים קטנים כמו טלפונים, אבל לא ברור עד כמה היא ישימה לטעינת סוללה של רכב.

דודג' וויפר 2012: נחש בניחוח איטלקי

הדודג' וויפר המקורית הייתה מכונית שזוהתה בעיקר עם אמריקאים אדומי צוואר ועם מהגרים שעשו הרבה כסף בעסקים כאלה ואחרים. היה לה עיצוב בוטה, היא השמיעה רעשים לא מוסריים, והיא שתתה דלק כמו עובדי נפט טקסנים בפסטיבל השנתי של ג'ק דניאלס. האמת, לא ברור לנו מה גרם להנהלת פיאט, בעלת הבית של קבוצת קרייזלר, להקים לתחייה דווקא בימים טרופים אלה של 120 דולרים לחבית את אחת המכוניות, שמזוהות יותר מכול עם עידן בזבוז הדלק וזיהום האטמוספרה של דטרויט.

אבל, אם בעל הבית רוצה ומשלם, מי אנחנו שנתווכח? הווייפר 2013 אמנם קיבלה עיצוב מעט יותר מעודן ועגלגל, אבל זו עדיין מכונית בוטה, שמשתרעת לרוחב של כמעט שני מטרים, ויושבת קרוב מאוד לקרקע. מתחת למכסה המנוע הענק בחזית מסתתר מנוע בתצורה "מסורתית": V10 בנפח 8.4 ליטרים, שמייצר 640 כוחות סוס ומומנט של 82 קג"מ(!). בתצורה הנוכחית זהו מנוע היי-טק עם הרבה רכיבים מאלומיניום ועם בקרה אלקטרונית מתוחכמת, שאמורה להפחית משמעותית את הפליטה ואת תצרוכת הדלק שלו. אבל כפי שמעידים המפלטים בקוטר מרזב, הנושא הסביבתי כנראה לא היה במוקד התכנון.

החברה נמנעה מלנקוב בנתוני ביצועים רשמיים, אבל אפשר לשער שהזינוק מאפס למאה יעמוד על פחות מארבע שניות, והמהירות המרבית תהיה סביב ה-300 קמ"ש. לטובת הנוסעים המפונקים של ימינו מציעה המכונית תא נוסעים איכותי - משהו שהוויפר הקודמת נמנעה ממנו בעקביות - ואפילו מתלים מתכווננים עם מצב "נוחות". בינתיים הנחש מוצע עם תיבה ידנית בלבד, אך בהנחה שתיבה אוטומטית תופיע בהמשך לא נופתע אם המכונית הזו תופיע גם אצלנו, במסלול היבוא האישי או הסדיר.

אקיורה RLX: אגדה משודרגת

ההונדה לג'נד הנוכחית הייתה ועודנה אחת ממכונית הסלון האיכותיות והמתוחכמות ביותר בשוק, כראוי למכונית הדגל של הונדה. אבל למרות כל התחכום היא סבלה ממחסור קריטי בכריזמה - אותו מרכיב חמקמק שהופך מכונית מטובה ויעילה לנחשקת. הדור הבא של המכונית, שמתבשל כיום על אש גבוהה במעבדות הפיתוח ביפן לקראת ההשקה בסוף השנה, אמור להעניק למכונית את התבלין הנדרש.

רמזים לכך מספק רכב הקונספט אקיורה RLX, שהציגה חטיבת היוקרה האמריקאית של הונדה בתערוכת ניו יורק. את מקום העיצוב האמורפי והרחב של הלג'נד הנוכחית, שגורם למכונית להיראות קטנה מכפי מידותיה, מחליף עיצוב גיאומטרי חד, זוויתי ומובחן היטב, שמדגיש את ממדיה הנדיבים. אל מנוע ה-V6 היחיד, שמוצע במכונית הנוכחית, מצטרפת כעת גם אופציה להנעה היברידית; ולא סתם היברידית, אלא כזו המשולבת עם הנעה לכל הגלגלים בסיוע שלושה מנועים חשמליים נפרדים.

התוצאה, כך טוענת הונדה, היא ביצועים של מנוע V8 - 370 כוחות סוס וכחמישים קג"מ - בשילוב עם צריכת דלק של מנוע V6 קומפקטי. ברשימת החידושים נמצאת גם תיבת הילוכים כפולת מצמדים חדשה בת שבע מהירויות - ראשונה מסוגה אצל הונדה - שאמורה לחדד את הביצועים ולקצץ בצריכת הדלק.

לצד גרסת העל הזו, שמכוונת להתחרות ישירות בלקסוס GS450 הייבריד, תוצע המכונית גם עם מנוע V6 תקני בנפח המסורתי של שלושה ליטרים וחצי, עם הספק של כ-300 כוחות סוס. לגרסה הזו לא תהיה הנעה כפולה אלא רק קדמית, אולם כמו אחותה הבכירה היא תצויד במערכת מתקדמת של היגוי חשמלי לכל ארבעת הגלגלים, השולט גם בזווית ההפניה של הגלגלים האחוריים לטובת התנהגות ספורטיבית. כמקובל כיום, אפשר לצפות גם למערכת טלמטיקה מתקדמת עם חיבור לאינטרנט ועם שלל אפליקציות מתקדמות. בישראל אפשר לצפות לה כנראה רק ב-2013.

דודג' ראם 2012: פינוקים לצווארון הכחול

המחאה החברתית, שנלחמה בהצלחה במחירי הקוטג' והדלק בישראל, דילגה לחלוטין על אחד ממוקדי החליבה האגרסיביים והמעוותים ביותר של הכלכלה הישראלית, שהוא מס הקנייה על רכב חדש. כתוצאה מכך, כמעט כל מי שרוכש רכב חדש בישראל ממשיך לתרום מכיסו עשרות אלפי שקלים, לעתים מאות אלפי שקלים, למימון גירעון האוצר.

הדרך היחידה כמעט לקבל פטור מהמס הזה היא לרכוש טנדר גדול עם רישיון ג', שהוא אחד הכלים היחידים בשוק הישראלי שפטורים ממס קנייה. הבעיה היא שכלי רכב כאלה מתוכננים לרוב עבור עבודה אינטנסיבית, ולפיכך מחייבים להשלים עם לא מעט פשרות בנושאים אלמנטריים כמו הפינוקים לנוסעים ונוחות הנסיעה. המחשבה הזו הובילה לפיתוח הדור החדש של הטנדרים ממשפחת ה-RAM של קרייזלר-דודג', שלוקחים רחוק מאוד את הקונספט של "רכב עבודה".

השינוי מתחיל במנוע V6 בנזין בנפח 3.6 ליטרים, שמייצר 303 כוחות סוס, ומשודך לתיבה אוטומטית חדשה בת שמונה מהירויות, עם שליטה קלה באמצעות מחוון אלקטרוני מסתובב נוסח תיבת ההילוכים של יגואר. הוא ממשיך בתא נוסעים בסטנדרטים של מכונית סלון, כולל מסך מגע רחב עם חיבור לאינטרנט ואפשרות להורדת אפליקציות מהרשת.

המהדרין יכולים להזמין את הכלי גם עם מתלי אוויר נשלטים אלקטרונית, שלא רק משדרגים ללא הכר את נוחות הנסיעה אלא גם מאפשרים להגביה את המרכב בשתי דרגות לטובת הובלת מטענים חורגים מאחור ו/או נסיעה בתנאי שטח תובעניים במיוחד. את כל זה יכולים אזרחי ארצות הברית לקבל בפחות מ-30 אלף דולרים - בדגם ה-1500 - שמתורגמים לפחות מ-200 אלף שקלים אחרי האין-מס בארץ.