לפני זמן מה פורסמה בתקשורת ידיעה שסתרה את מה שרבים בארץ חושבים: הישראלים, כך נראה, הם אנשים די מאושרים. המסקנה הזו משתמעת ממדד האושר העולמי שפרסם מכון כדור הארץ באוניברסיטת קולומביה, ושבו ישראל ניצבת במקום ה-14.
יש לציין כי המחקר, שנעשה בשיתוף מכון הסקרים גאלופ, מדבר על well being (רווחה נפשית) ולא על happiness (אושר כשלעצמו), וכי לא לגמרי ברור מה הקורלציה בין השניים. יתר על כן, כפי שניתן היה להיווכח מקריאה במדור "הכלכלן הסמוי" שמופיע בעמוד הבא אחריי, נראה שהסטטיסטיקה אינה אומרת דבר וחצי דבר על האיש הבודד. לכן החלטתי להציג בפניכם מבחן שבעזרתו תוכלו לבדוק את מידת האושר האישי.
אחד המבחנים שזוכים לפופולריות בשנים האחרונות הוא מבחן חמש השאלות של פרופ' מרטין סליגמן. לדידו, אם תענו בכנות רבה על חמש השאלות הבאות תוכלו לדעת עד כמה אתם מאושרים.
השאלון עצמו הוא די פשוט: דרגו כל משפט שלפניכם בין 1 ל-7, כאשר 1 מסמל משפט שגוי באופן מוחלט לגביכם, ו-7 מבטא הזדהות מוחלטת.
1. מרוב הבחינות, נראה שחיי קרובים לאידיאל שלי.
2. תנאי החיים שלי מעולים.
3. אני מרוצה במידה רבה מחיי.
4. עד כה השגתי את רוב הדברים החשובים שרציתי להשיג.
5. אילו הייתי חי את חיי מחדש לא הייתי משנה דבר.
עכשיו סכמו את התוצאה. מי שצבר בין 33 ל-35 נקודות מוזמן להפסיק לשקר לעצמו, לפחות במבחנים בעילום שם; מי שצבר פחות מעשר נקודות לבטח יודע לאן פונים לקבלת עזרה. בכל אופן, פסיכולוגים רבים מסתייגים ממבחן זה עקב ניסוחו המעגלי, דהיינו: שהוא בודק את מידת האושר בעזרת שאלות על אושר.
אבל בדיוק בשביל זה צריך לשאול "מהו אושר". באופן לא כל-כך מפתיע, ישנם חילוקי דעות גדולים ואין הגדרה אחת מקובלת. באחד הכנסים המקצועיים שבהם השתתפתי הזדמן לי לשמוע הגדרה שלילית של אושר, כלומר אילו רגשות צריך לדכא על מנת להיות מאושר. להלן הרשימה: כעס, עצבות, שנאה, דיכאון, פחד, דאגה, חוסר סיפוק, חרדה, בושה, תסכול, לחץ, אשמה, חמדנות, שעמום, קנאה, אכזבה ובדידות. חשבתי, והגעתי למסקנה שרק מי שמת אינו חש אף אחד מהרגשות הללו. אולי צדק סופוקלס כשאמר שהמאושרים ביותר הם אלה שכלל לא נולדו.
ומה לגבי הגדרות חיוביות? גם כאלה יש למכביר, אני אתן לכם את שלוש האהובות עליי: במקום השלישי, "כל אדם מאושר בדיוק במידה שבה הוא בוחר להיות מאושר" [אברהם לינקולן]; במקום השני, "האושר דומה לפרפר - קשה לתפוס אותו, אך אם יושבים בשקט אולי הוא יתיישב לנו על הכתף" [נתניאל הותהורן]; ובמקום הראשון, "אושר הוא נוסטלגיה להווה". הציטוט הזה שייך לשני אנשים שהגיעו אליו באופן בלתי תלוי זה בזה: המשורר הרוסי אנדריי ווזנסנסקי ואשתי דניאלה.
מה שמעניין הוא שאף שכולנו רוצים להיות מאושרים, לרובנו כלל לא ברור מה זה אומר. פעם ביקשתי ממשתתפי סדנה שהעברתי להרכיב את היום המאושר ביותר בחיים (תרגיל מחשבתי שאתם מוזמנים לנסות על עצמכם). חלק גדול מהם חשבו זמן רב עד שבכלל התחילו לכתוב, ובסקר גיליתי פערים עצומים בין אדם לאדם ובין נשים לגברים. אם ממצאי הסקר הקטן שלי נכונים, שום גבר לא יוכל לבלות את היום המאושר בחייו עם אשתו.
למשורר היינריך היינה (שלא השתתף בסדנה שלי) היה רעיון משלו לאושר, שאני מביא אותו כאן במילותיי: "היום המאושר ביותר בחיי מתחיל ביקיצה בבקתת עץ בשווייץ על שפת אגם קסום. אני יורד לאט-לאט מהמיטה, מפהק קצת, מתיישב ליד השולחן, ומגלה עליו באגט שזה עתה יצא מן התנור. אני בוצע את הבאגט ומורח עליו חמאה טרייה וריחנית. אני נוגס מן הבאגט ולוגם מן הקפה שהובא במיוחד מאיטליה ומדיף ניחוח שמימי. אני מתענג על הנוף שנשקף מחלון הבקתה. האגם הקטן זוהר בצבע טורקיז ושביל רצוף אבנים קטנות מוביל אליי. האלפים הירוקים צחורי הפסגות נשקפים במימי האגם. כל זה טוב ונחמד, אך אין זה האושר המושלם. מה עוד אני צריך? אם האל אוהב אותי באמת, הוא ידאג שמול הבקתה תשתרע שדרה של עשרים עצים, ועל כל עץ יהיה תלוי... בן אדם. אנשים ששנאתי במרוצת החיים. באגט פריך, חמאה טרייה, קפה משובח, וכל שונאיי תלויים על עצים מול נוף אלפיני נפלא. אין אושר גדול מזה".
אני לא נמנה עם החסידים של מדריכי אושר מהסוג של "איך להיות מאושר לנצח בשבע דקות אימון יומי". יש לי סיבות רבות לכך; אציין את השתיים העיקריות: ראשית, צריך להבין שבענייני האושר הידע איננו חשוב כל-כך - הרי כולנו יודעים שעדיף לקום במצב רוח טוב ועם חיוך. הסיבה השנייה היא מבית מדרשו של הסופר ולדימיר נבוקוב, שטען כי לאושר אין טיולים מאורגנים. אנו אנשים מאוד שונים זה מזה, לכולנו יש ספי שעמום שונים, ואנו רותחים בטמפרטורות שונות. כך שבפעם הבאה, במקום רכישה של "מדריך לאושר, למציאת האמת הפנימית ולחיי נצח", אולי כדאי שתתרמו את כספכם למטרה ראויה. המחקרים מראים שזה יגרום אושר רב יותר.
הכותב הוא ד"ר למתמטיקה ולהוראת המדעים ומומחה לתורת המשחקים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
