תקופת צינון סיכלה את מינוי אמסלם לתפקיד בכיר בהסתדרות

מי שקרא ביממה האחרונה על המינוי המיועד של עו"ד קובי אמסלם לתפקיד הממונה על אגף השכר במשרד האוצר, יכול היה להתרשם כי מדובר במשפטן ניצי שעלול להסלים את יחסי העבודה במשק בשל יחסים בעייתיים שצפויים לו עם ההסתדרות.

אלא שאנקדוטה במהלך הקריירה שלו עשויה להפריך מעט את הרושם הזה: ל"גלובס" נודע כי בשלהי שנת 2006 התקבל אמסלם לעבודה כיועץ המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, ורק תקופת צינון שנכפתה עליו על ידי נציבות שירות המדינה טרפדה את המינוי.

אמסלם (43), היום היועמ"ש של אגף השכר באוצר, נפגש בזמנו מספר פעמים עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. באותה עת, שימש עיני גם כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי, כך שאמסלם אמור היה להיות אחד האנשים המשפיעים והדומיננטיים ביותר בהסתדרות לצדו.

אלא, שאז התברר כי נציבות שירות המדינה דורשת מאמסלם, ששימש כמנהל המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות, תקופת צינון בת חצי שנה - זאת משום שבמשך 13 שנותיו בפרקליטות בא במגע עם ההסתדרות פעמים רבות.

רק לאחר מספר חודשים הסכימה ועדה מיוחדת בראשות שופטת מחוזית לקצר לאמסלם את תקופת הצינון לכדי חודש אחד בלבד, אולם אז היה מאוחר מדי ועיני מינה לתפקיד את עו"ד שי תקן (שפרש אשתקד).

"התרשמתי מאמסלם כמי שיתאים לתפקיד היועמ"ש בשל הניסיון המתאים שהיה לו וגם כי חיבבתי אותו, אבל זה לא הסתדר מטעמים טכניים", אישר עיני את הפרטים בשיחה עם "גלובס".

יידע להחליף דיסקט?

אמסלם, כך נודע, לא אהב במיוחד את הפרסומים שייחסו לו תכונות של משפטן שלעולם יישאר משפטן. לשיטתו הוא היה מחויב לחשוב ולהתנהל כמשפטן כל זמן שהתפקידים שמילא חייבו זאת, אך עולם יחסי העבודה נתפס בעיניו כעולם רחב יותר מזה המשפטי והצר. בסביבתו טוענים כי לא רק שאמסלם לא מתנגד לעבודה מאורגנת, הוא אף רואה בה "דבר הכרחי" - ולכן כמעט שימש בעצמו כבכיר בהסתדרות.

גורם בכיר לשעבר בהסתדרות מחזק את הטענה הזו: "יש הבדל בין להיות משפטן שזה תפקידו 'לשמור על הפינות', לבין להיות מקבל החלטות".

גורם אחר שמכיר את אמסלם הביע בכל זאת חשש כי כמי ששימש זמן רב כמשפטן לא יידע "להחליף דיסקט" ולהסתכל על הדברים בראייה הרוחבית הדרושה לממונה על השכר.

להערכתו, לא הייתה כאן החלטה מכוונת של שר האוצר למנות לתפקיד אדם שנחשב לסמן הקשוח של אגף השכר, אלא תולדה של היעדר מועמדים פנימיים המקובלים על מרבית צמרת המשרד.

המבחן של אמסלם

זהותו של הממונה על השכר באוצר מעניינת במיוחד לאור ההכרזה של עיני מאתמול (ב'), שלפיה המו"מ על הסכם השכר הבא במגזר הציבורי יהיה קשה מתמיד. בהסתדרות מתכוונים לכך שהמו"מ, שיחל במהלך 2013, לא יעסוק שוב בתוספת שכר אחידה, אלא בבנייה מחדש של דירוגי השכר. עיני, כך נדמה, רמז לכיוונו של אמסלם, כשאמר: "אני מקווה שהממונה הבא על השכר יידע לחתוך עניינים".

מציע להגביל את זכות השביתה

אחד המבחנים של אמסלם בסוגיית המעבר ממשפטן למה שמכונה "מקבל החלטות", תהיה ביכולת "לבלוע צפרדעים" שמשפטן לא יכול לקבל.

כך למשל, אמסלם זעם על כך שבשיא המאבק של הרופאים המתמחים, ביקשו שופטי בג"ץ מהמדינה למשוך את הבקשה לביזיון בית משפט בתמורה לכך שהמתמחים ישובו לעבודה לאחר שעשו דין לעצמם והפרו צווי מניעה.

אמסלם גם היה מאלה שדחפו לכך שהמדינה תדרוש הוצאה של צווי מניעה לאחר ההתפטרות הקולקטיבית של המתמחים, בעוד שאחרים סברו כי מוטב להימנע ככל הניתן מהתנהלות משפטית במקרה כזה.

בראיון שנתן ל"גלובס" באוגוסט אשתקד, טען אמסלם כי הוא אינו מצדד במודלים שייאסרו כליל על שביתות בשירותים חיוניים, אולם לדבריו, יש להעניק לבתי הדין לעבודה סמכות לכפות הליכים של בוררות או של גישור. "יש כאן יד קלה מדי על הדק השביתות ועל תהליכי קבלת ההחלטות למימושן, והמידע הזה אינו חשוף לציבור וגם לא לבית המשפט".

עוד הוא אמר באותו ראיון: "שביתה בשירותים ציבוריים חיוניים, היא לא עניין של מה בכך. שביתת הרופאים הפסיקה את שירותי הרפואה, וסיכנה חיים. אנחנו לא יודעים מהן התוצאות של אותם 160 ימים של שיבושים חמורים במערכת הרפואה הציבורית. להבדיל, כשיש שביתה במערכת החינוך היא מחטיאה את הזכות לחינוך של כולם. שביתות כאלה מפקיעות חלק מזכויות היסוד שהאזרח זכאי לקבלן, ואין להן גבול".