אחרי 20 מיליון ד' מאדלסון: גינגריץ' פרש מהמירוץ לנשיאות

הכריז שהוא תומך, פחות או יותר, במועמד הרפובליקני הצפוי, מיט רומני ■ ואיך הוא מסביר את תמיכתו בפוליטיקאי שאותו תקף בחריפות יוצאת דופן? - "זו לא התמודדות בין רומני לרייגן; זו התמודדות בין רומני לאובמה, הנשיא הרדיקלי ביותר והשמאלני ביותר אי פעם"

כאילו העולם כולו המתין בדריכות למוצא פיו, השהה ניוט גינגריץ' את ההודעה על פרישתו מהמירוץ למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, למרות שסופו של הסיפור הזה היה ידוע מראש. סוד גדול מעולם לא היה פה והדרמה המעטה שהפיקה המועמדות התפוגגה כבר מזמן. גינגריץ' פיטר את צוות מטה הבחירות שלו זה מכבר והעיתונאים שליוו את הקמפיין נשרו אחד אחד כבר לפני חודשים. אבל כמו כל פוליטיקאי עם אגו נפוח, ניסה גינגריץ' להוציא את טיפת החלב האחרונה מעטיני עז הקריירה הפוליטית שלו ודחה את הקץ עד כמה שאפשר. הוא אפילו העלה לרשת סרטון וידיאו שהכין את העולם לכך שאו-טו-טו תושמע ההכרזה הגורלית. אמש (ד') היא באה, אנטי-קליימקס לרגעי השיא בקמפיין, שבשלב מסוים הזניק את גינגריץ' לשחקים ואחר-כך ריסק אותו על סלעי המציאות.

באולם של בית-מלון בארלינגטון, וירג'יניה, פרבר של וושינגטון הבירה, יכול היה גינגריץ' ליהנות שוב, אולי בפעם האחרונה בקריירה שלו, ממינון גדול של תשומת לב תקשורתית. היו שם נציגי התקשורת ה"אליטיסטית", שאותה אהב להוקיע, כאשר הוא לא חיזר אחריה, וגם עיתונאים מהתקשורת ה"נכונה", כלומר "פוקס ניוז", "וול סטריט ג'רנל" ובלוגרים של הימין.

הודאה בתבוסה, או הכאה על חטא, לא נכללו בדברי גינגריץ' אמש. המסר העיקרי של האירוע היה, אתם עוד תשמעו ממני, או, כלשונו: "היום אני משעה את הקמפיין שלי, אבל השעיית הקמפיין אין פירושה השעיית האזרחות. הייתי אזרח פעיל למן אוגוסט 1958".

למעשה, גינגריץ' ניסה למצב עצמו מחדש כמנהיג של הזרם השמרני הקיצוני במפלגה הרפובליקנית, לרבות 'מסיבת התה', תפקיד לא רשמי שעליו יצטרך להתמודד עם מתמודד מובס אחר, ריק סאנטורום, שפרש מהמירוץ לנשיאות הרבה לפניו. להשגת מטרה זו, היה גינגריץ' צריך להגדיר בזהירות את עמדתו כלפי המתמודד שהביס אותו, מיט רומני, שיהיה, קרוב לוודאי, מועמד מפלגתו בבחירות בנובמבר: להודיע על תמיכה ברומני, אבל לא לאמץ אותו אל לבו. התמסרות מוחלטת למנצח היתה מעוררת את בוזו של המחנה השמרני. התקפה מוחצת על רומני, מהסוג שהיה לחם חוקו של גינגריץ' במהלך הקמפיין, היתה מעוררת את חמתו של הממסד הרפובליקני, שמתחיל להתלכד סביב המועמד הצפוי.

גינגריץ' יצא מהדילמה הזו כך: "לפעמים שואלים אותי, האם מיט רומני שמרני דיו. זו לא התמודדות בין רומני לבין רונאלד רייגן. אבל בהשוואה לברק אובמה? זו בחירה בין מיט רומני לבין הנשיא הרדיקלי ביותר, השמאלני ביותר בתולדות ארה"ב". גינגריץ עצר כאן. הוא לא קרא להצביע בעד רומני בפועל והוא לא הבטיח שיסייע לרומני בקמפיין.

בנאומו, הודה גינגריץ' לאיל ההימורים (והבעלים של "ישראל היום") שלדון אדלסון ואשתו מרים, מטיביו העיקריים, שתרמו לו (בעקיפין, באמצעות ארגון בחירות שתמך בגינגריץ') לפחות 16 מיליון דולר, ולפי הערכות אחרות 20 מיליון. התמיכה הנדיבה הזו מימנה תשדירי בחירות ששפכו על רומני אש וגפרית והובילו את גינגריץ' לניצחון בשתי מדינות דרומיות: קרוליינה הדרומית וג'ורג'יה, מדינת הבית שלו.

אדלסון מעולם לא הסתיר את תמיכתו בגינגריץ'. פרד זיידמן, איש נפט ותומך חזק ברומני, סיפר ל"פורוורד", כי בארוחת ערב באמצע נובמבר אשתקד, כאשר גינגריץ' החל לטפס בסקרים, הוא, זיידמן, שאל את אלדסון האם הוא אינו חושש מכך שסיכויי גינגריץ' להביס את אובמה אינם גדולים. לאלדסון לא היו שום הסתייגויות. "הוא פשוט מאמין נלהב (בגינגריץ')", אמר זיידמן. לדבריו, בני הזוג אדלסון הם "מעריצים ותומכים נלהבים של גינגריץ' כבר מהיום הראשון (להיכרותם)".

אין ספק שחלק מההערצה הזו נובע מהתמיכה החזקה של גינגריץ' במדיניות הממשלה הנוכחית בישראל כלפי הפלסטינים. אחת מהשורות הזכורות ביותר של גינגריץ' בקמפיין היתה הכרזתו, ש"הפלסטינים הם עם מומצא". גם התנגדותו העקרונית של גינגריץ' לאיגודים המקצועיים מתאימה מאוד להשקפת העולם של אדלסון.

לרוע מזלם של השניים, נצחונות גינגריץ' בקרוליינה הדרומית ובג'ורג'יה היו נצחונותיו האחרונים. מאמציו להצטייר כחלופה השמרנית של רומני קרסו. הוא בנה על נצחונות במדינות דרומיות אחרות, אבל הבוחרים הפנו לו עורף. הם העדיפו את סאנטורום או את רומני. מה מוטט את הקמפיין שלו? פרשנים אומרים, שעברו הכביד עליו. הוא נשוי עתה בשלישית, ובגד בשתי נשותיו הקודמות. הוא גם פוליטיקאי נטול משמעת עצמית, שלא יודע למקד ולחדד את המסר שלו. מעל הכל, בעיני רבים הוא הצטייר כ"מעופף", מעיין לא אכזב של רעיוניות מטורפים (גינגריץ' העדיף להגדירם כ"גרנדיוזיים"). הדוגמאות הבולטות: הצעות להקים מושבה על הירח, ולהעסיק תלמידים עניים כשרתים בבתי-הספר שבהם הם לומדים. יש אומרים, שהתבטאויות אלה, שהפכו אתו לכוכב בתכניות הבידור הליליות, הן שבלמו את מאוצו.

תהיה הסיבה אשר תהיה, אין ספק שההימור של שלדון אדלסון על ניוט גינגריץ' היה אחד מההימורים הגרועים בחייו.