חוטפים את סדר היום

האם נישואי הומוסקסואלים יכריעו את הבחירות? קשה להאמין. אבל זה מה שקורה כשמלחמת תרבות מתפשטת בשדות הקרב הפוליטיים

מערכות בחירות בארצות הברית הן כל-כך ארוכות, עד שקשה להעלות על הדעת תלם אחד שלא ייחרש במרוצתן. הן גולשות בקלות אל טריוויאליות, אל וולגריות, אל רצח אופי. כל-כך קל להסיח את הדעת.

ספק אם יש הסחת דעת גדולה יותר ושיטתית יותר מן ההזמנה למלחמת תרבות, זאת אומרת ניסיון להציג הכרעה פוליטית כחוליה במאבק על עצם הציוויליזציה, או על אורח חייהם של הבוחרים. הכיוון ברור למדי: הבוחרים נקראים להגן על אוסף הרגליהם מפני הסתערותו של העולם החיצון. זה האחרון אינו מוכרח להיות גיאוגרפי או דמוגרפי, אבל מה טוב אם אפשר לייחס לו תכונות קונקרטיות: חילוני, עירוני, ליברלי, לא-פטריוטי.

במלחמת התרבות יש מרעומים בטוחים, שלחיצה קלה עליהם מתחילה מופע מרהיב של זיקוקי דינור. ומה מן המרעומים מבטיח יותר מהגנה על מוסד הנישואים. הגנה כשלעצמה רצויה בהחלט. בשנות ה-60 הרעיש פטריק דניאל מויניהן את אמות הספים של אמריקה בטענה שיש קשר בין התמוטטות מוסד הנישואים ובין תרבות של עוני.

אבל ההגנה על מוסד הנישואים במלחמת התרבויות מכוונת פחות להגנה והרבה יותר להתקפה על מה שהימין הנוצרי בארצות הברית נוהג לקרוא "השדולה ההומוסקסואלית". לימין האמריקאי היה קשה להתייצב במפורש נגד שוויון זכויות להומוסקסואלים. זה השתנה לפני שמונה שנים.

ליברלים והומוסקסואלים

ב-2004 פסק בית המשפט העליון של מדינת מסצ'וסטס כי הזכות לנישואים מוקנית לכול, בלי שים לב למגדרם. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות ארצות הברית שבה נטבע חותם חוקי על שינוי ההגדרה המסורתית של נישואים. כשלעצמו זה היה מאורע מפתיע פחות ממה שנדמה. שופט עליון ישראלי חזה משהו מעין זה עוד בשנות ה-80, כאשר אמר שהגדרת נישואים היא תוצאה של הרגלים חברתיים, והרגלים כאלה מועדים להשתנות.

פסיקת 2004 באה רק שמונה חודשים לפני הבחירות לנשיאות. למרבה נוחיותם של הרפובליקאים, ג'ון קרי, סנאטור ליברלי ממדינת מסצ'וסטס, היה המועמד הדמוקרטי. הוא כבר שימש יעד של מלחמת תרבות. הכנסייה הקתולית, שאליה שייך, אסרה עליו לקבל את ברכת הלחם והיין המקודשת ("אויכאריסטיה", ביוונית) בגלל תמיכתו בהפלות מלאכותיות. עכשיו היה אפשר לקשור אותו גם אל החטא של נישואי הומוסקסואלים, ולהגיד עליו ועל תומכיו שהם מאיימים על מוסד הנישואים.

כל הפרשה הזו מילאה תפקיד לא מבוטל בבחירות לנשיאות ולקונגרס. כמה מדינות החליטו להעמיד את הגדרת הנישואים למשאל עם. היוזמים רצו להכניס תיקון לחוקות המדינות, שיכריזו כי נישואים ייתכנו רק בין גבר לאישה. המשאלים נערכו ביום הבחירות הכלליות. הם הביאו אל הקלפי מצביעים דתיים, שאולי היו נשארים בבית. בהזדמנות בואם, הדתיים גם הצביעו לטובת הרפובליקאים. לפחות במדינת מפתח אחת, אוהיו, הם סיפקו את הפרש הניצחון. אילו ניצח ג'ון קרי באוהיו, הוא היה נבחר לנשיא ארצות הברית.

מוטב לזכור ש-2004 הייתה השנה השנייה למלחמת עיראק. לא זו בלבד שהמלחמה התארכה הרבה מעבר להכרזת הניצחון המוקדמת של ג'ורג' בוש, אלא הנשיא נדרש גם למסור דין-וחשבון על עצם כניסתו למלחמה: הטענה הכוזבת שלסדאם חוסיין היו כלי נשק של השמדה המונית. על הרקע הזה קצת קשה להאמין שנישואי הומוסקסואלים יכריעו את הכף, או יעזרו להכריע אותה.

30% יתרון נמחקו

לקח 2004 שכנע את הטוענים הדמוקרטיים לנשיאות ב-2008 להטעים את התנגדותם לנישואי הומוסקסואלים. תחת זאת הם הביעו תמיכה ב"איחוד אזרחי". זו הייתה עמדת ברק אובמה, אבל היא התחילה "להתפתח", כפי שהוא יגיד לימים. לא רק דעתו התפתחה, אלא גם דעת הציבור - ובמידה דרמטית. על-פי סקר חדש של Pew (פיו), מרכז לחקר דעת קהל בוושינגטון, יש עכשיו יתרון קטן (47%-43%) למחייבי ההכרה בנישואים חד-מיניים. ב-2004, רוב עצום התנגדו, 60% לעומת 31%. ההפרש הצטמק מאז והלך, עד שנמחק לחלוטין בשנה שעברה.

בשבוע שעבר הודיע אובמה שהוא שינה את דעתו. הוא תומך בנישואי הומוסקסואלים. הוא עשה כן ללא חמדה, בעיקר מפני שסגנו הלא-דיסקרטי ג'וזף באיידן הקדים אותו בכמה ימים. הנשיא היה אנוס אפוא על-פי הדיבור, אם כי נראה שהוא ממילא התכוון להודיע על השינוי במהלך הקיץ.

"ללא חמדה", מפני שיתרונותיו האלקטורליים של שינוי כזה אינם ברורים. אמנם דעת הציבור השתנתה, אבל סביר להניח כי בעיני רוב המחייבים, ההכרה אינה נושא מרכזי. הואיל והם נשאלים עליה, הם מושכים בכתפיהם, ועונים בהן. לעומת זאת, בין רבים מן המתנגדים להכרה, הנושא הזה עומד בלבה של מלחמת התרבות. בעיניהם, הכרה היא קריאת תיגר על תפיסת עולמם, הסתלקות מן "השורשים היהודו-נוצריים" של חיי אמריקה, כפי שנוהגים להגיד בדור האחרון.

אסירי הימין הנוצרי

מקובל להניח שהפרש הניצחון בבחירות יהיה קטן מאוד. זה לפחות מה שמראים הסקרים (בתחילת השבוע, אינדקס כל הסקרים הראה יתרון מבוטל של 2% לנשיא, פחות מסטיית התקן). בנסיבות כאלה, התנגדותם הבוטה של המתנגדים תשנה יותר מתמיכתם הנאותה או המאופקת של התומכים.

כל זה גובל כמעט באבסורד. כל-כך הרבה עומד על הפרק בבחירות האלה. נישואים חד-מיניים הם נושא חשוב בעיניו של מיעוט קטן. אבל הם "חוטפים את סדר היום", כפי שהאמריקאים אומרים. הם מסיחים את הדעת מן העיקר.

הרפובליקאים יודעים שכיוון נשיבת הרוח השתנה. הם חוששים שהתייצבות קולנית מדי נגד נישואי הומוסקסואלים תקל על הדמוקרטים לתאר אותם כקנאים, כחסרי סובלנות, כאסיריו של הימין הנוצרי. אבל הם גם יודעים שבלי תמיכה מסיבית של מצביעי הימין הנוצרי הם יתקשו לנצח. בזמן של אי ודאויות כלכליות כמעט חסרות תקדים, הבחירות לנשיאות חוזרות אל החפירות המוכרות של מלחמת התרבות.

לרשימות קודמות: yoavkarny.com

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988