קללת הסלולר הזול

מאושרים מצניחת תעריפי הסלולר? כדאי שתמחקו את החיוך מהפנים

תארו לכם שמחר בבוקר יודיע שר האנרגיה על מהפכה בשוק הדלק: שלמו 100 שקל בחודש - סעו בלי הגבלה. הקץ לשוט המאיים בדמות 8 שקלים לליטר, סוף לגיהוצים השמנים של כרטיס האשראי ליד המשאבה. מעתה בנזין חופשי להמונים.

לא קשה לדמיין את פרץ השמחה שבה תתקבל הודעה דרמטית זו: מי לא שמח כשהוצאותיו מצטמצמות במאות או באלפי שקלים בחודש? כשנסיים לחגוג נמהר לתחנת הדלק הקרובה, נתדלק וניסע כאוות נפשנו.

ומה יקרה אז? הכבישים ייסתמו בפקקים נוראיים, שעומסי התנועה הנוכחיים יתגמדו לידם; זיהום האוויר יטפס לשמיים, תחלואת דרכי הנשימה והסרטן תכפיל את עצמה, תאונות הדרכים יתרבו בטור הנדסי, בתי-החולים יתמלאו בנפגעי תאונות ומחלות. על זה נהגה סבתי לומר: מה שקונים בזול - עולה ביוקר.

התסריט הזה, בהבדלים מתבקשים, התרחש השבוע בשוק הסלולר. אין לי כוונה להתחסד: גם אני מתכוון להתמקח עם חברת הסלולר ולשלם הרבה פחות. כשמשה כחלון החליט לפתוח את שוק הסלולר לתחרות הוא ראה את טובת הציבור הרחב ולא את בעלי ההון, ומילא את שליחותו. רק שלצד ההשלכות הצרכניות המבורכות, נדחקה לשוליים העובדה שלשימוש כמעט חסר הגבלה בסלולר עלולות להיות גם השלכות אחרות, מדאיגות.

אין ארוחות חינם

הנה כמה דברים שכנראה יתרחשו בתקופה הקרובה בעקבות צניחת תעריפי השימוש בסלולר: המנוי הממוצע ידבר יותר דקות ביום; כמות החומר (גלישה, הורדת קבצים) שמועברת ברשת תגדל משמעותית; במשפחות מעוטות יכולת יחזיקו יותר מכשירים וישתמשו בהם יותר; יותר ילדים יקבלו מההורים טלפון נייד, והגיל שבו מקבלים את המכשיר הראשון ירד; החברות החדשות יפרסו רשת ענפה של אנטנות ברחבי הארץ, חלקן יוקמו בהליך מזורז תחת ההגדרה "מתקני גישה אלחוטיים" - שהם אנטנות לכל דבר, למעט העובדה המקוממת שאין צורך להוציא עבורם היתר בנייה, ולכן גם אין אפשרות להתנגד להקמתן. "מתקן גישה" כזה יכול לצוץ מחר במרפסת של השכן ממול, וכשתקימו קול זעקה יצפצפו עליכם בחסות החוק. הרי גם אתם רציתם גלישה סלולרית במחיר רצפה, לא?

גם אם רק חלק מהתסריט הזה יתממש, הכיוון ברור: הציבור הישראלי עומד להיחשף לרמות מוגברות של קרינה סלולרית, בין אם באמצעות המכשיר האישי או דרך האנטנות שיתרבו ויידרשו לעבוד בהספקים גבוהים יותר כדי לענות על היקפי הפעילות. שנאמר, אין ארוחות חינם.

הטלטלה בשוק הסלולר מציבה בפני מקבלי ההחלטות אתגר מורכב: מצד אחד, התקשורת הסלולרית מזוהה עם קידמה טכנולוגית וכלכלית ומהווה חלק לא נפרד מתרבות הפנאי. כשהמחירים יורדים כל אלה מונגשים גם לשכבות החלשות, ויש בכך היבט של צדק חברתי.

מצד שני, לפני כשנה הגדיר ארגון הבריאות העולמי את הקרינה הסלולרית כ"מסרטן אפשרי", לאחר שמחקרים הצביעו על קשר בין שימוש מוגבר בטלפון סלולרי להתפתחות גידולים באותו צד של הראש.

לא פשוט למצוא את נקודת האיזון בין היתרונות לסיכונים. הבעיה היא שבישראל כמעט לא מחפשים את האיזון הזה. תחת זאת, אנחנו עושים מה שאנחנו כה מצטיינים בו: מדחיקים.

מי שיטרח, ימצא באתר משרד הבריאות צרור המלצות לשימוש זהיר בטלפון הסלולרי (להרחיק אותו מהגוף, לשוחח באמצעות אוזנייה חוטית, רמקול או דיבורית, והכי חשוב - להרחיק ככל הניתן מילדים). כמה ישראלים שועים להמלצות הללו? מה משרד הבריאות עושה כדי להחדיר אותן לתודעת הציבור, שעט השבוע על החבילות שמאפשרות שימוש כמעט בלתי-מוגבל בנייד?

אם זה לא מספיק, ישראל ניצבת עתה ערב החדרת טכנולוגיות הדור הרביעי של הסלולר. להערכת המשרד להגנת הסביבה, כניסת הדור הרביעי תגביר את הקרינה שהישראלים נחשפים אליה עד פי-16. מומחי משרד הבריאות סבורים כי זו הערכה אופטימית וחוששים מגידול דרמטי יותר של החשיפה לקרינה. הם ממליצים - בעדינות האופיינית להם - לאמץ את גישת הזהירות המונעת של ארגון הבריאות העולמי.

אבל השבוע האחרון הבהיר כי זהירות לא מעניינת כרגע את רוב הישראלים, וחמור מזה - את מקבלי ההחלטות. העיקר לקבל דיל זול, ולעזאזל המחיר הכבד שאולי נצטרך לשלם אחר-כך.

צרו איתנו קשר *5988