הנקראות ביותר

נורה אדומה

אביטל פסטרנק, המככבת במחזה "נורה" בתיאטרון באר-שבע - עיבוד של אינגמר ברגמן למחזה הקלאסי "בית הבובות", אומרת בראיון ל"גלובס": "גם אחרי שבועות של חזרות, אני מתקשה להבין מה עובר בראשה של אישה המוכנה לעזוב את ילדיה"

"במהלך החזרות שאלתי את עצמי אינספור פעמים האם סוף המחזה טוב או רע", אומרת השחקנית אביטל פסטרנק על דמותה של נורה, גיבורת המחזה הנושא את שמה המועלה בימים אלה בתיאטרון באר-שבע בבימויו של כפיר אזולאי.

"אני לא רוצה שזה ייתפס כטרגדיה, אבל התשובה האמיתית חמקמקה ולמעשה נשארת פתוחה. מצד אחד, הגיבורה יוצאת לדרך עצמאית והופכת אדונית לגורלה. מצד שני, במגבלות החברתיות של התקופה אין לדעת לאן תלך ומה תעשה".

"נורה" הוא עיבוד של הבמאי-מחזאי השוודי הדגול אינגמר ברגמן למחזה הקלאסי "בית הבובות" מאת הנריק איבסן הנורווגי, שנכתב בשנת 1879 ועורר שערורייה בשל קריאת התגר שלו על מוסד הנישואין ותפקידיו המסורתיים לגבר ולאישה. מעבר לכך, גיבורת המחזה עושה את הלא ייאמן (במונחי המעמד הבורגני במאה ה-19), ומחליטה לעזוב את בעלה וילדיה אחרי שהבינה שהקן המשפחתי עליו נלחמה הוא אשליה, שבה מיועד לה תפקיד של בובה צייתנית ותו לא.

בעלה של נורה (אמיר קריאף), מתמנה למנהל בנק ומעוניין לפטר את אחד העובדים (זהר שטראוס), אך זה מנצל סוד אפל בעברה של אשת מעבידו החדש כדי לסחוט אותה. הניסיון לשמור על התא המשפחתי ועל סודותיו מכניס את נורה לסבך של שקרים ותככים, עד שהיא נאלצת לקבל החלטה המאיימת למוטט את חייה ואת העקרונות שעליהם גדלה.

לא זקוקה לאביר

"בכל העבודות שלי כבמאי אני מתעניין בסדר חברתי, ובניסיון הסביבה לקבוע עבורנו מהן הנורמות המקובלות ובמידת הצורך לכפות אותן בכוח", אומר כפיר אזולאי שביים לפני שנתיים את "קן הקוקייה", עוד מחזה שגיבורו קורא תיגר על המוסכמות ומשלם מחיר יקר מנשוא. "מצד שני, אני אוהב מחזאות קלאסית ו'נורה' הוא הזדמנות נדירה ליצירה שבה שני האלמנטים שלובים יחדיו. אינגמר ברגמן לא שינה את העלילה ואת הטקסט המקוריים של איבסן, אלא בעיקר הידק וחידד. הוא הוריד דמויות, קיצר מונולוגים, והותיר מחזה של שעה ו-40 דקות, שבו הרגשות חזקים בהרבה".

"חוויתי גירושים לפני שהפכתי לאם, יש לי שני ילדים מבעלי הנוכחי, וגם אחרי שבועות של חזרות אני מתקשה להבין מה עובר בראשה של אישה המוכנה לעזוב את ילדיה בידיעה שלא תוכל להמשיך לראות אותם", מוסיפה פסטרנק. "מדובר במאה ה-19. לא היו אז הסכמי משמורת משותפת וביקורים. אישה שעזבה נותרה מנודה. מצד שני, אני בטוחה שקהל עכשווי יזדהה עם המחזה, כי השאלות הבסיסיות שהוא מעלה נכונות גם לגבי החברה המודרנית".

פסטרנק (43), השתלבה בתפקידים מרכזיים בתיאטראות הרפרטואריים המקומיים מיד עם סיום לימודיה בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" בשנת 91'. בין השאר, הופיעה במחזמר "גריז" ובמחזות "אמדאוס", "הכבש ה-16", "אנטיגונה", "ביבר הזכוכית" ועוד. בשנים האחרונות היא מופיעה בקביעות בתיאטרון באר-שבע, אך מודה שלראשונה בקריירה לוהקה לתפקיד ראשי תובעני, המחייב אותה לשאת הפקה על כתפיה למרות נוכחות קליברים כמו אמיר קריאף, זהר שטראוס, ולדימיר פרידמן ומיכל ויינברג.

"הכרתי, כמובן, את 'בית הבובות' אבל לא זכרתי לפרטי פרטים את הטקסט עד שהציעו לי את התפקיד", היא משחזרת. "זה פרויקט שהיה בגדר אופציה הרבה זמן עד שהפך לסופי ולממשי, ועדיין תקופת החזרות הייתה תובענית מאוד, נפשית ופיזית. כפיר אזולאי, כבמאי, לא עשה לי שום הנחות. בקיצור, הוא קרע אותי".

נורה אוהבת את בעלה?

"היא מאמינה לחלוטין שכן, כי מעולם לא העזה לחשוב אחרת. בעיניה הוא הגבר המושלם. היא לא מבינה שכל הכוח שהיא רואה בו מגיע ממנה. הוא איש קר ונטול יכולת רגשית, ובדרכו הנעימה והתרבותית, מתעלל בה לא פחות ואפילו יותר מאשר הגבר הסוחט אותה. בסצנה הראשונה במחזה נורה מספרת לבנותיה על אביר המציל נסיכה והם חיים באושר ועושר.

"זו הפנטזיה שהיא מאמינה בה גם ביומיום האישי שלה, אבל בפועל היא האביר על הסוס הלבן. היא לא צריכה הצלה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות