כך החזיר ג'רמי לוין את מניית טבע חצי שנה אחורה

איך ניהול ציפיות שגוי של ג'רמי לוין, מנכ"ל טבע, גרם נזק לחברה יותר מכל תחזית לעתיד

טבע , ענקית הגנריקה והפארמה הישראלית, הייתה מאז ומעולם מודל לחיקוי, לפחות עבור חברות ישראליות אחרות. הדרך שעשתה עד להגשמת החלום האמריקני (או הישראלי, תלוי איך מסתכלים על זה), הגודל אליו צמחה, השווי אליו נסקה, יכולתה הבלתי נגמרת לבלוע חברות כמעט ללא הפסקה והיותה "מניית העם" - הפכו אותה למודל ומופת.

כולן רצו להיות "טבע" הבאה, כמעט כל מנהל שני בארץ שאף לנהל אותה, ואם זיכרוננו אינו מטעה אותנו - קורסים שלמים בדרך לתואר שני במנהל עסקים התבססו על מסלול ההצלחה של החברה.

אך שום דבר אינו מושלם, ובחודשים האחרונים משהו נסדק בתדמיתה הכמעט מושלמת של טבע. ואנחנו לא מתכוונים דווקא לתוצאות הכספיות, לחששות שוק ההון מעתידה ומיכולתה לשמר את קצבי הצמיחה מהעבר, ו/או לאופן התמודדותה ביום שבו יפקע הפטנט על הקופקסון, תרופת הדגל שאחראית לחלק ניכר מרווחי החברה.

תדמיתה של טבע נסדקה ומוסיפה להיסדק בגלל התנהלות כושלת של מנהליה הבכירים וחברי הדירקטוריון מול שוק ההון. ה"שיח" של הנהלת טבע מול שוק ההון, שעד לאחרונה היה די מסודר, עקבי ותואם חברה בסדרי הגודל שלה, שינה כיוון ולא לטובה. מחברה שעד כה התנהלה לפי סטנדרטים אמריקניים קשוחים (ודי התגאתה בכך), הפכה טבע לחברה ישראלית שפליטות פה, ניהול ציפיות שגוי ו/או טעויות בהתנהלות מול ציבור המשקיעים מזכירות לנו שהיא עדיין ישראלית. אולי יותר מדי ישראלית.

משבר האמון הזה, איך לא, נתן אותותיו במחיר המניה, וטבע איבדה מהשיא אליו נסקה בינואר האחרון 15% ושוב שינתה קידומת כלפי מטה - ממחיר שיא תקופתי של 45.66 דולר למחיר נוכחי של 38.61 דולר, המשקף שווי חברה של 34 מיליארד דולר. למעשה, טבע מחקה את כל העלייה שרשמה מהרגע בו נודע דבר מינויו של ג'רמי לוין למנכ"ל החברה, בתחילת פברואר (במקום שלמה ינאי).

המינוי של לוין, נזכיר, עורר מחדש את האמון במניה ובמנכ"ל חדש שנחשב למומחה בתחום האינובטיבי (תרופות מקור), אך בשלושת החודשים שעברו מאז נמחק אותו אמון - לפחות במונחי מחיר המניה - כשזו חזרה לרמותיה טרם היוודע פרישת ינאי ומינוי לוין.

1. התבטאות שריסקה את המניה

לוין הוא האחראי העיקרי לנפילת המניה, וזאת עוד לפני שעשה דבר משמעותי כמנכ"ל החברה. כזכור, במסגרת שיחת הוועידה שקיימה טבע לפני כשלושה שבועות, לרגל תוצאותיה לרבעון הראשון של השנה, לוין סרב בכל תוקף לאשרר את תחזיותיה השנתיות של החברה (שסימן קודמו בתפקיד, ינאי), ורק מסר כי "יספק תחזיות לגבי עתיד ההכנסות בהמשך השנה".

פליטת פה זו, או אולי התנהלות מכוונת מראש (קשה להגדירה אחרת) של לוין, הייתה הטעות הראשונה שלו כמנכ"ל החברה, טעות ששוקי ההון, בצדק, לא היו מוכנים לעבור עליה בשקט. אמנם שיחת הוועידה שבוצעה ביום חמישי האחרון, שכל מטרתה הייתה לנסות לתקן את הנזק שלוין גרם, הרגיעה במעט את שוקי ההון, אך היא בוצעה באיחור "אלגנטי" של שבועיים - פרק זמן קריטי במונחי השוק.

לוין, אולי מונע מאגו של מנכ"ל חדש (זה קורה כמעט לכולם), שכח שחברה בסדר הגודל של טבע אינה יכולה להרשות לעצמה התבטאות שכזו. או שהיא מאשררת תחזיות או שהיא מעדכנת אותן, כלפי מעלה או מטה, אבל היא בוודאי מתייחסת לתחזיות הקיימות ולא מתעלמת מהן.

המנכ"ל החדש, כאמור, בחר להתעלם, ושוק ההון לא נותר אדיש. עד כמה לא אדיש? ובכן, בחדרי חדרים, אנליסטים ומשקיעים בכירים בשוק ההון המקומי תיארו את אותה שיחת ועידה כ"מופע אימים", ותהו להיכן נעלם "הקפטן של ספינת הרפאים". ה"קפטן" הופיע ביום חמישי האחרון, אך השוק כבר עשה אחד ועוד אחד הרבה לפני, דהיינו גילם את הורדת התחזיות של לוין. השיחה עצמה, ולאו דווקא תוכנה, היוותה למעשה צפירת הרגעה, וזו הסיבה שהמניה נותרה על כנה בעקבותיה.

לוין, סביר להניח, לא התכוון להיכשל בלשונו, ואולי אפשר להבין אותו, לפחות באופן חלקי. למרות ההילה שסביבו, לוין מעולם לא ניהל חברה ציבורית בסדר הגודל של טבע. כן, הוא היה בכיר בענקית הפארמה בריסטול מאיירס, ונמנה עם צוות בחברה שהיה אחראי על קשרי המשקיעים בה, אך טבילת האש הראשונה שלו כמנכ"ל טבע הוכיחה כי המומחיות שלכאורה פיתח בכל הקשור לקשרי משקיעים, אינה מספקת במקרה של החברה הישראלית.

2. לוין לא לבד

פליטת הפה של לוין אינה היחידה שאותתה כי משהו השתבש במערכת היחסים בין טבע לציבור משקיעיה. פיליפ פרוסט, יו"ר טבע, בחר "לפלוט" במסגרת מסיבת העיתונאים לרגל תוצאות הרבעון הראשון כי הדירקטוריון האריך את כהונתו כיו"ר לשלוש שנים נוספות, וזאת לפני שיצאה הודעה רשמית על כך מטעם החברה.

פרוסט אינו תמים ויש לו מושג כלשהו בניהול חברות ציבוריות. המאבק על תפקיד יו"ר טבע, כפי שתואר בעיתונות הכלכלית, עלה מדרגה, ופרוסט הבין שיש מי שנושף בעורפו ומערער על המשך כהונתו.

המאבק עצמו לגיטימי, וכך גם החשש של פרוסט, אך פליטת הפה של היו"ר כלל לא הייתה במקומה. פרוסט, אמריקני במוצאו, היה צריך לנשוך את לשונו ולא להשליך עצמו לתוך ביצת ההערכות והשמועות שלא הפסיקה להזין את עצמה. במקום לשמר את תדמיתה הכביכול אמריקנית של טבע (זו שלא דוגלת בלכבס את הכביסה המלוכלכת לעיני כל) - פרוסט הוכיח שהחששות מאובדן הזהות הישראלית של טבע מופרכים מהיסוד. כל עוד יש יו"ר, ומנכ"ל בצדו, שלא נזהרים בלשונם - טבע תיוותר ישראלית. מאוד ישראלית.

חזרה חצי שנה אחורה
 חזרה חצי שנה אחורה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988