הנקראות ביותר

"לפלסטינים יש טילים שיכולים לפגוע באסדת 'ים תטיס'"

בזמן שכולם חגגו את הסכם הגז עם מצרים, רפי טטרקה, מנכ"ל תש"ן, התעקש להשקיע רבע מיליארד שקל בצינורות סולר ומזוט ■ בזכות ההחלטה הזאת יהיה לכם חשמל בקיץ ■ בראיון ל-G מזהיר השב"כניק לשעבר מהאיומים על הגז הישראלי

לפני שנה וחצי, בשיאה של הפיכת האביב הערבי במצרים, הופסקה הזרמת הגז המצרי מסיני לישראל. ההשלכות היו קשות: נזקים בהיקף של 15 מיליארד שקלים, סכנת קריסה פיננסית של חברת החשמל, השבתת הפעילות של יצרני החשמל הפרטיים והתייקרות של 25% בתעריפים. הכאוס הגיע לפתחו של כל גוף במשק האנרגיה - כמעט. חברה ממשלתית אחת דווקא הרוויחה מהמשבר, ולא רק שהרוויחה: בזכות ההיערכות הנכונה של אנשיה, ישראל הצליחה להימנע ממצב של חשכת ימי ביניים נטולי חשמל. מדובר בחברת תשתיות נפט (להלן: תש"ן), שאחראית על הזרמת הדלק - סולר ומזוט שמחליפים את הגז הטבעי - לתחנות הכוח של חברת החשמל. ויש גם בונוס קטן: הכנסות תש"ן צפויות לגדול השנה ב-50 מיליון שקלים.

את התוצאות האלה רואה מנכ"ל החברה רפי טטרקה כהישג אישי. כבר ארבע שנים שהוא מזהיר מפני סכנות של מחסור בגז טבעי עד לחיבור מאגר תמר למשק בשנה הבאה, אזהרות שבעקבותיהן השקיעה תש"ן בשנים האחרונות כמעט רבע מיליארד שקלים בהרחבת הקיבולת של הצנרת המוליכה לתחנות הכוח ובהגברת יכולת ההזרמה, ועוד בתקופה שבה נרשמה ירידה גדולה בצריכת הדלקים; מהלך שנראה כמעט לא הגיוני בזמנו, כשכולם חשבו שמובארק יהיה נשיא מצרים לנצח.

"בכל חברה פרטית היו מפטרים מנכ"ל כמוני", אמר בראיון ל-G, והוא כנראה צודק: ההשקעה האדירה לא החזירה את עצמה כלכלית בתוך שנה. מה שכן, היא חסכה למשק נזקים בהיקף אדיר שהיו נגרמים אילו תחנות הכוח היו נותרות ללא מספיק דלק להפעלתן.

- האם לדעתך המדינה הפיקה לקחים?

"אני לא יכול לומר שהופקו לקחים כל עוד כל הגז שלנו עובר דרך צינור אחד. זה לא סוד שלפלסטינים יש טילים שיכולים לפגוע באסדת ההפקה של ים תטיס. עד שלא יקימו כניסה נוספת לגז בצפון כל הביצים שלנו יהיו מונחות באותו סל".

- מי צריך להקים את הכניסה הנוספת לגז - המדינה או היזמים?

"המדינה יכולה וצריכה להרים את זה, כי בסופו של דבר היא רואה את טובת האזרחים ולא באה כדי לסיים פרויקט ולגזור קופון".

טטרקה מודאג מאז 2009, כשמצרים החלה בהזרמת הגז. "לא צפיתי לגז הזה גדולות", הוא אומר, ומדגיש כי מדובר בלשון המעטה.

- החששות שלך היו מתוך ידיעה?

"הייתי סגן ראש השב"כ. תקרא לזה הכרת היריב, תקרא לזה תחושות, תקרא לזה איך שאתה רוצה".

- וניסית לשכנע גם את מקבלי ההחלטות?

"ברור. כולם ידעו את דעתי. אמרתי אותה לכל מי שמוכן לשמוע, כולל לפואד (שר התשתיות, שהיה מפטרוני ההסכם עם המצרים בצד הישראלי, ע' ב')".

טטרקה לא רק הזהיר אלא גם פעל, תחילה לבדו וללא כל הנחיה מצד הממשלה השאננה, ומאוחר יותר קיבל גיבוי ותמיכה כאשר ד"ר יואב סרנה התמנה ליו"ר הדירקטוריון.

- כיצד נערכתם למשבר?

"בסיטואציה של משבר גז אני אחראי להזרמת הדלק לשלוש מערכות בו זמנית: לתחנות הכוח שעובדות מעכשיו על דלק במקום גז, לחברות הדלק, ולמערכת הביטחון. כדי לאפשר הזרמה בו זמנית כזו נדרשנו להקים קווים חדשים, כמו חיבור המתקן שלנו באשקלון לקו של קצא"א, שהולך לתחנות הכוח ברמת חובב, או קו עוקף בז"ן שמאפשר לבתי הזיקוק להוציא את התוצרת שלהם לחברות הדלק בלי שיהיה צורך להפסיק את ההזרמות לתחנות הכוח בצפון שעברו על אותו*קו. נוסף על כך השקענו בהגדלת יכולת ההזרמה של המערכת ב-30%".

- ובכמה גדלו כמויות הדלק בפועל?

"אנחנו מזרימים 40%-30% יותר. המערכות לא נחות לרגע. הפחד הגדול שלי הוא מתקלות. אני מעמיד אנשים ליד המשאבות רק כדי שישמעו אם הן מתחילות לחרוק".

- ללא ההכנות, היה כיום מחסור בדלק לחברות הדלק או לחברת החשמל?

"בוודאות. אילו לא היינו עושים את העבודות, כבר היום היה משבר חשמל".

כמו שרק שב"כניק יודע

אחרי כמעט 13 שנה בתפקיד, טטרקה נחשב לאחד המנכ"לים הוותיקים ביותר בשירות הממשלתי. הוא הגיע לתש"ן בשנת 2000, אחרי תקופה קצרה שבה שימש בתפקיד בכיר באיתוראן, שלוש שנים לאחר שהשתחרר מהשב"כ בתום 25 שנות שירות.

תש"ן היא חברה אסטרטגית, אם כי אפרורית משהו, שאחראית על תשתיות האחסון ועל הזרמת הדלק של המדינה, "כמו בנק לאומי לדלק", מסביר טטרקה. "החלום שלי הוא לתת שירותי 'בנק' בכל מקום בארץ; שאפשר יהיה למשוך דלק מאילת ובאותו זמן להפקיד בצפון".

הבחירה בתש"ן מתאימה לאישיותו של טטרקה כמו כפפה ליד. קצין הקשר לשעבר, שפיתח את היכולות הטכנולוגיות בשב"כ, הוא איש ביצוע בנשמתו, ממעט בהצהרות ובפרשנויות ושש אלי אתגרים. וכאלה לא חסרים בתש"ן. קחו למשל את גניבות הדלק: הצנרת של תש"ן ושל חברות אחרות, כמו קצא"א, מושכות אליהן לא מעט עבריינים שמנסים לעשות רווח קל מגניבת דלקים, במיוחד בתקופה שבה מחירי הנפט מרקיעים שחקים. בשנים האחרונות תיעדו טטרקה ואנשיו לא פחות מארבעים ניסיונות כאלה, חלקם הגדול נתפסו בשעת מעשה או מיד לאחריו. את המאבק בגנבי הדלק מנהל טטרקה בלהט ובמקצועיות שב"כניקיים - מערך של מאתיים מאבטחים מנהל פטרולים לאורך הקווים, מפעיל אמצעי גילוי והתרעה, ומבצע מארבים ומעצרים בשיתוף משמר הגבול והמשטרה.

המאבק מול גנבי הדלק הוא טיול של אחרי הצהריים יחסית למאבקים אחרים שטטרקה נאלץ לנהל כדי לשרוד בתפקיד. החברה שקיבל הייתה אחת המסוכסכות, המושמצות והמנוהלות בצורה הגרועה ביותר בשירות הממשלתי, ובמשך שנים התייחסו שרי הממשלה לתש"ן כאל מקור לחלוקת ג'ובים ומשרות למקורבים.

טטרקה השיב מלחמה. למשל, באמצעות גלאי איתוראן שהותקנו בכלי הרכב של העובדים. כך הוא גילה שארבעה סיירים של החברה דיווחו על שעות עבודה בזמן ששהו בבתיהם. הוא הגיש תלונות למשטרה ולמבקר המדינה נגד הארבעה, בהם יו"ר הוועד, ופתח בהליכי הדחה. בנובמבר 2006, בתום מאבק של כשנה, הודיע הוועד על התפטרותו.

"קיבלתי חברה שהייתה עמוסה במינויים פוליטיים, וכיום אין כאלה שם", הוא מתגאה. "יותר מזה אין לי מה להגיד. אפשר למצוא הכול בגוגל". ליתר ביטחון מחזיק טטרקה אצלו במשרד תיק קטעי עיתונות מאותה תקופה, תחת הכותרת "ניקוי האורוות בחברת תש"ן".

- לדעתך מקור הבעיות היה בכוח של הוועד?

"היה כאן ועד שרצה לנהל את החברה, וכיום יש ועד שדואג לעובדים. כיום האחריות של המנכ"ל לא מתחלקת עם אף אחד".

הניצחון של טטרקה, אגב, לא היה שלם. אחד העובדים שהואשמו בדיווחים כוזבים, עודד רובין, החליט ללכת עד הסוף וגייס למאבקו כמה מאבירי טוהר השלטון. מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס הוציא צו הגנה שמנע את הדחתו של רובין; ח"כ שלי יחימוביץ' תקפה אותו מהכנסת, תוך שהיא מסרבת להיפגש עמו כדי לשמוע את גרסתו; והתחקירן מוטי גילת פרסם סדרת כתבות שבה הוצג טטרקה, בלשון המעטה, באור לא מחמיא. טטרקה נשבר לבסוף והסכים להחזיר את רובין לתפקיד.

"למדתי מהפרשה על המגבלות שיש לי כמנכ"ל", הוא אומר. "אני לא יכול להסתובב כל היום בבתי משפט ולתת תצהירים. אני צריך לנהל חברה, ולכן החלטתי להפסיק את מחול השדים הזה".

עידן המאבקים הפנימיים בתש"ן הגיע אולי לסיומו, אך המאבקים החיצוניים של החברה בעיצומם. עם 800 קילומטרים של צנרת מוליכת דלקים מזהמים ושבעה אתרי אחסון של עשרות מכלי ענק אין פלא שתש"ן נתפסת כגורם מסוכן ולא רצוי בעיני גופים כמו המשרד להגנת הסביבה, הרשויות המקומיות והארגונים הסביבתיים. מתקניה נבחנים בשבע עיניים, והבקשות להיתרים נתקלות באין-ספור קשיים ועיכובים.

בתחילת העשור הקודם, למשל, התגלה זיהום בקרקעית נמל חיפה. שישה מיליון ליטרים של דלקים זרמו לשם במהלך עשרות שנים, עוד מימי הבריטים, שהקימו באזור המפרץ את חוות המכלים "עשרים אקרים". בתש"ן הטילו את האחריות על הבריטים ועל עשרות שנות ההזנחה שעברו מימי המנדט. ראש עיריית חיפה יונה יהב רתח מזעם ודרש משר התשתיות להורות לתש"ן לפנות לאלתר את תשתיות אחסנת הדלק שלה מאזור המפרץ ולהפסיק את הזרמת הדלקים. המתיחות עם עיריית חיפה הגיע לשיא שנתיים אחר כך, כאשר טטרקה הורה לפרק קיר מגן של אחד המכלים בחוות "עשרים אקרים" בגלל חשד לדליפה. עיריית חיפה, שזעמה על כך שתש"ן לא ביקשה היתר לפירוק הקיר, מסרבת להתיר את בניית המכל מחדש. הוא עומד ריק ובלתי שמיש.

משלמים מחיר על ההפרטה

קצת קשה להאמין, אבל מאז שהזיכיון ההיסטורי שלה פג ב-2001 תש"ן מתנהלת למעשה ללא הסכם מסודר, ושואבת את סמכויותיה מכוחו של הסכם עקרונות בן שני עמודים. במשך למעלה מעשור מנסים משרדי הממשלה להגיע להסכם הפעלה שיסדיר את פעילותה, בינתיים ללא הצלחה. לפחות דבר אחד הצליחה הממשלה לעשות: לפני שנה מונה ד"ר יואב סרנה, מבעלי חברת ההנדסה א.אפשטיין, ליו"ר הדירקטוריון, לאחר שבע שנים שבהן פעל טטרקה ללא יושב ראש.

זמן קצר לפני שטטרקה נכנס לתפקידו קיבלה המדינה החלטה להפריט את תש"ן. ההחלטה קבעה כי בשלב ראשון תופרד תש"ן, שמחזיקה באתרי המכלים, מהחברה הבת שלה קו מכלי דלק (קמ"ד), המחזיקה בצנרת. קמ"ד הייתה אמורה להישאר בבעלות ממשלתית משום שמדובר במונופול טבעי, כמו קווי המים של מקורות או רשת ההולכה של חברת החשמל. טטרקה סבור בדיעבד שטוב שההחלטה לא יושמה. "לפני חודש, למשל, הייתה דליפה על קו של קצא"א, שרצתה לסגור אותו. החלטתי לקחת את הקו על אחריות תש"ן ולהמשיך להפעיל אותו, כי הוא מספק את הדלק לתחנות ברמת חובב. אילו לא היינו מפעילים את הקו לא היה כיום מספיק חשמל למדינה".

סרנה מסכים, ומוסיף: "תפקידנו כחברה ממשלתית הוא למנוע את הנזק האדיר למשק. כחברה פרטית לא היינו יכולים לעשות דבר כזה בלי הנחיה מפורשת של המדינה. כיוון שעדיין אין לתש"ן הסכם הפעלה, לא יכולנו לגייס את המימון הדרוש לכל הפרויקטים, אבל למזלנו היה לנו מספיק כסף בקופה".

טטרקה מבקש להשליך את סיפור ההפרטה על בעיות אחרות במדינה: "אנחנו משלמים עד היום מחיר על הפרטת בתי הזיקוק ועל ההחלטה למכור בנפרד את בית הזיקוק באשדוד. במשק הדלק אין כיום תחרות אמיתית. פז קיבלה את בית הזיקוק באשדוד, וכל חברות הדלק האחרות נאלצות לרכוש את כל הדלק שלהן מבזן".

- מה דעתך על הורדת מרווח השיווק?

"חברות הדלק במצב מאוד בעייתי. אם חברה שמגלגלת מחזור מכירות של מיליארדים מדווחת על רווח של 100 אלף שקלים (הכוונה לדלק, ע' ב'), אז משהו כאן עקום. הורדת מרווח השיווק נעשתה לדעתי בצורה פתאומית וחדה מדי. נוצר מצב שהחברות לא הספיקו לעדכן את הסכמי השכירות שלהן עם בעלי התחנות ולא עמדו בהתחייבויות".

- בטווח הארוך הירידה בצריכת הדלקים צפויה לפגוע גם ברווחיות שלכם?

"כן. ברגע שהגז הטבעי ייכנס מתמר צפויה ירידה משמעותית בהכנסות שלנו, וזה יחייב אותנו להרחיב את תחומי הפעילות. בתחום הנפט כבר כיום אנחנו נותנים שירותי אחסון לדילרים בינלאומיים. לדעתי תש"ן יכולה להיכנס גם לתחומי אנרגיה חדשים, ובראשם הגז הטבעי. יש מצדנו נכונות לקבל את האחריות התפעולית על צנרת הולכת הגז הטבעי, שנמצאת כיום באחריות נתג"ז (חברת נתיבי גז הממשלתית, ע' ב') והנושא נמצא בדיונים. המתחמים שלנו עשויים להתאים מאוד לבניית תחנות כוח בעתיד, משום שהם סמוכים לקווי הולכת גז. בנוסף, אנחנו בודקים להקים מערכות סולאריות פוטו-וולטאיות לייצור חשמל".

המחדל הבא

קשה לחשוב על דוגמה זועקת יותר לאוזלת היד של הממשלה מאשר הסחבת בהקמת חוות המכלים החדשה במתחם קרקעות הצפון. כבר 13 שנה עוסקת המדינה בקידום התוכנית החיונית הזו, שעדיין ממתינה לאישורה הסופי להפקדה בוועדה המחוזית. דוח מבקר המדינה ל-2011 גילה שבאוצר "שכחו" - במשך שבע שנים - לבדוק את הכדאיות הכלכלית של הפרויקט, אלא שאפילו הדוח לא הצליח להזיז את משרדי הממשלה משלוותם. הצעה שהוכנה לפני חצי שנה טרם עלתה על שולחן הממשלה.

על מה המהומה? על שטח ממזרח לבתי הזיקוק בשם קרקעות הצפון, שבו אמורה לקום חוות מכלי אחסון חדשה שתחליף שלושה אתרי מכלים בני 70 שנה ויותר, הסמוכים בצורה מסוכנת למרכזי אוכלוסייה ולמתקנים רגישים. מדובר בחוות המכלים של מסוף קריית חיים, חוות מכלי אלרואי שליד קריית טבעון, והמכלים במתחם "עשרים אקרים" בלב המפרץ. פינוי חוות המכלים האלה ישחרר את התושבים מאימת הנזק שייגרם אם ייפגעו חלילה מטיל או מתקלה. מעבר לכך, מדובר בשטחי קרקע גדולים, הנמצאים ברובם באזורי ביקוש למגורים. רק במתחם קריית חיים, ששטחו 1,100 דונמים, ניתן לבנות בין 6,000 ל-8,000 יחידות דיור על שפת מפרץ חיפה.

ב-2004 סיכמו שרי התשתיות והתמ"ת על הסכם למימוש הפרויקט, והמדינה התחייבה להקצות לתש"ן 100 מיליון דולרים עבורו. באפריל 2011, כשפנה מבקר המדינה לאוצר, התברר לו כי מבחינתם אין לסיכום שהושג שום תוקף, משום שהוא לא עוגן בהחלטת ממשלה. מעבר לכך העיר האוצר כי לא נעשתה כל בדיקה של הכדאיות הכלכלית לפרויקט. אבל המבקר בדק ומצא כי דווקא כן נעשתה בדיקה שכזו, ב-2008, וכי מי שהזמין את העבודה היה לא אחר מאשר אגף התקציבים במשרד האוצר.

במשרד האוצר אמרו בתגובה כי "המשרד פועל להשלמת בדיקת כדאיות כלכלית, שתסתיים תוך חודשים ספורים".

בינתיים, היחידות שנהנות מהעיכוב מהסחבת הממשלתית בקידום הפרויקט הן הרשויות המקומיות, שגובות ארנונה על המתקנים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות