אין היגיון בשיגעון

במדינות דמוקרטיות אוהבים להאמין שהציבור יודע מה טוב בשבילו, ולכן הדרך הטובה ביותר לקבל החלטות היא לתת לציבור להצביע. בהתאם לכך ציפו הגרמנים, הצרפתים ושאר תושבי מדינות אירופה שהיוונים יבחרו ממשלה התומכת בתוכנית הסדר החובות. בעיקר האמינו בכך הפוליטיקאים, המשקיעים והמומחים שהופיעו בתקשורת. הם הסבירו, שללא המשך הזרמת הכספים ליוון, היוונים לא יוכלו לייבא אפילו מוצרי צריכה בסיסיים והממשלה היוונית לא תוכל לשלם משכורות. המומחים הסבירו עוד, שמשום כך היוונים יבחרו במפלגות שמחויבות למתווה של קיצוצים ושלאחר הבחירות גם מפלגות שמתנגדות להסכמים יבינו שהמחויבות למדיניות אחראית גוברת על הצורך לספק את הרצון של הבוחרים שמפגינים ברחובות במקום ללכת לעבוד.

בפועל, תוצאות הבחירות הראו שהציבור היווני פחות רציונלי מהמומחים, ושחלק גדול מהיוונים מעדיפים לבחור לפי הכעס. למרות שביטול ההסכם משמעו משבר כלכלי חמור, היוונים הצביעו כדי להביע את מחאתם וכתוצאה מכך יוון נקלעה למצב שבו אף מפלגה לא הייתה יכולה להקים ממשלה. מצד אחד, מפלגות שתומכות בהסכם לא היו מוכנות להיכנס לקואליציה שתבטל אותו. מצד שני, מפלגות שמתנגדות להסכם לא היו מוכנות להיכנס לקואליציה שתתמוך בו. לכן, היוונים נאלצו ללכת לבחירות נוספות, בתקווה שאחת המפלגות תזכה לרוב.

קשה לדעת גם הפעם

כשהתבהר כי היוונים ילכו לבחירות חדשות ביוני, הפרשנים מיהרו להסביר שסביר להניח שכעת היוונים יתעשתו ויבחרו במפלגות התומכות בהסכם. כדי לעודד אותם להצביע נכון, האירופים קיצצו גם את העברות הכספים ליוון כדי להראות להם שתוכנית הקיצוצים היא הרע במיעוטו עבורם. אך במקום להבין את הרמז, תוצאות הסקרים מראות שהקיצוץ בתמיכה רק הגדיל את הכעס בציבור היווני והוביל לגידול בתמיכה במפלגות המתנגדות. התוצאות הללו מבלבלות ומלחיצות את המומחים, שמתחילים להבין כי ייתכן שהממשלה הבאה ביוון תסרב לקבל את הסכם הקיצוצים.

לכן קורים שלושה דברים. ראשית, השווקים הפיננסיים נופלים בכל פעם שהחדשות מיוון מראות כי היוונים אינם מתכוונים לנהוג לפי ההיגיון של המשקיעים. שנית, בנקים מרכזיים באירופה ובעולם, חברות השקעה, ממשלות ושאר גופים בין-לאומיים מתחילים להתארגן לקראת פרישה של יוון מגוש האירו. שלישית, הפרשנים מנסים למצוא את ההיגיון שבהתנהגות היוונים.

לפי הפרשנים, היוונים מאמינים להבטחות של מפלגות שמצהירות כי הן ינהלו מו"מ קשוח יותר מהממשלה הקודמת. הם מסבירים גם, שהיוונים רואים בחוסר שביעות הרצון ממדיניות הקיצוצים במדינות כמו ספרד, אנגליה, גרמניה וצרפת סימן לכך שהבוחרים באותן מדינות מאמצים השקפת עולם שתהיה אוהדת גם כלפי מחאתם נגד משטר הקיצוצים. כלומר, לפי הפרשנים הציבור ביוון מגדיל את התמיכה במפלגות המתנגדות להסכם הקיצוצים לא מכיוון שהוא איננו רציונלי, אלא מכיוון שהוא איננו מבין כי ההתנגדות בגרמניה ובצרפת למדיניות הקיצוצים רק מקטינה את הסיכוי שהמדינות הללו יגדילו את הסיוע ליוון. משום כך המומחים מתחילים לנבא כי יוון אכן תבחר ממשלה שתבטל את הסכם הקיצוצים ותוביל לפרישתה מגוש האירו.

אולם כפי שהפרשנים לא היטיבו לנבא את ההיגיון של המצביעים היוונים לפני הבחירות הקודמות, קשה לדעת מה יקרה גם הפעם. ייתכן שיוון תמשיך לדשדש בתוך משבר פוליטי במשך תקופה ארוכה, ושכתוצאה מכך ממשלות הטכנוקרטים שישלטו בינתיים ינסו להשאיר את יוון בגוש האירו. ייתכן גם שלמרות שתוצאות הבחירות יאפשרו הקמה של ממשלה שתתמוך בהסכם הקיצוצים, המחאה הציבורית תוביל להעלמות מסים כך שהממשלה לא תוכל לעמוד בהסדר התשלומים גם אם היא תנסה לעשות כן. קשה לדעת גם כיצד יגיבו הממשלות באירופה להתמשכות המשבר ביוון. ייתכן שלמרות שהן סבורות כי הפתרון הטוב ביותר הוא להשאיר את היוונים בתוך הגוש, הכעס של הציבור בגרמניה ובצרפת כלפי התנהגות היוונים ייאלץ את הממשלות להפסיק את התמיכה ביוון. לכן, מי שמחפש לנבא את ההתנהגות ביוון כדי לחפש השקעות טובות, כדאי שייזהר כעת מכל ניסיון למצוא היגיון. במקום זאת עדיף לצפות להמשך אי-הוודאות ולהמשך ההתנהגות הלא תמיד רציונלית, גם ביוון וגם במקומות אחרים.

הכותב הוא כלכלן התנהגותי ופוליטי, המכללה האקדמית נתניה