האם אתה הומניסט?

הטור הזה עוסק במסתננים מאפריקה, או בפליטים מאפריקה או במהגרי העבודה מאפריקה, שם שמשתנה בהתאם לדעת הדובר ביחס למניעי הקבוצה. בכל מקרה, לפני שנדון בסוגיה עצמה בואו נניח כמה יסודות לשאלה מיהו הומניסט ומדוע.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ' סבר כי אדם הרואה את עצמו כהומניסט חייב לעמוד בארבעת הקריטריונים הבאים: עליו להיות פציפיסט, אנרכיסט, אתיאיסט וקוסמופוליט. בואו נעבור על הקריטריונים, ואנא מנו כמה מהם אתם מקיימים. לפי ליבוביץ', רק אם הגעתם לתוצאה המושלמת אתם ראויים להתהדר בתואר הומניסטים.

אתיאיזם: ליבוביץ' סבר שרוב האנשים אשר קוראים לעצמם אתיאיסטים הם פשוט בורים ועמי הארץ. אתיאיסט אמיתי, לפי דעתו, הוא מישהו בעל שכל חריף הבקיא בכל התורות, אשר התלבט רבות בינו לבין עצמו, ואז אמר בלבו שהוא אתיאיסט. יש מעט אנשים כאלה. למשל, ז'אן-פול סארטר טען כל חייו בתוקף שהוא אתיאיסט, אך בערוב ימיו החליט להתוודות על עוונותיו בפני הבישוף של פריז.

הסופר אריך מריה רמרק מחזק את התזה כשהוא מספר בספרו "במערב אין כל חדש" כי במחפורות (במלחמת העולם הראשונה, שבה לחם), כאשר הפגזים נחתו ורסיסיהם ניתזו לכל עבר, לא היה אף אתיאיסט.

כך או אחרת, אינני אתיאיסט מפני שאני מלא פליאה על המתרחש תחת השמש, ואני אף סבור שאתיאיסט מייחס לעצמו ידע שאינו מצוי ברשותו.

פציפיזם: פציפיסט משוכנע שבשום פנים ואופן ותחת שום תנאי אין להקריב חיי אדם ואין להרוג. אין להרוג גם מתוך "הבא להורגך השכם להורגו". הפילוסופית סימון ווייל נלחמה במלחמת ספרד, אך הרובה שלה מעולם לא היה טעון. פילוסוף אחר, לודוויג ויטגנשטיין, יעץ לתלמידו, שטען כי הוא מחזיק בדעות פציפיסטיות ואשר עמד להישלח לחזית (מלחמת העולם הראשונה), לא לירות בחיילי אויב.

אני רחוק מאוד מלהיות פציפיסט. השתתפתי במלחמה ואני שלם עם מעשיי. לא הזלתי דמעות כאשר נודע לי על חיסולו של בן-לאדן. אפילו ליבוביץ' טען כי אין הוא פציפיסט - לדעתו היה מותר ואפילו חובה להרוג את הצוררים הנאצים. בנקודה זו דעתי כדעתו.

אנרכיזם: אנרכיזם הוא מושג די כללי, אשר מתאר מגוון של השקפות פוליטיות. ישנם אנרכיסטים משמאל הטוענים כי כל קניין פרטי אינו מוסרי, וישנם אנרכיסטים מימין שתומכים במגוון רעיונות האופייניים לשיטה הקפיטליסטית, כגון קניין על גוף האדם ועל רכושו. אנרכיסטים מימין ומשמאל מתנגדים לקדימות השלטון על-פני האדם ומתנגדים לכוח העצום הנמצא בידי הממשלות.

איני בעד אנרכיה, אני פשוט מכיר את טבע האדם. כל החוקים שחוקקנו נבעו מתוך ייאוש מטבע זה.

קוסמופוליטיות: לפי ליבוביץ', הדרישה המרכזית מבין הארבע היא קוסמופוליטיות. לעניות דעתי, זו הדרישה הקשה ביותר. קוסמופוליט הוא אדם אשר אין לו שום יחס מועדף לאף קבוצה אנושית. מי ששומע בחדשות כי "הרוגים רבים בשיטפונות בדרום מזרח אסיה, רבבות נותרו ללא קורת גג" ופולט אנחת רווחה בשומעו כי "לכל הישראלים שלום" - אינו קוסמופוליט. לא זו אף זו: אם אתה מעדיף את בני משפחתך על אנשים אחרים, שוב אינך עומד בקריטריון. טולסטוי היה מטריף את דעתה של אשתו כאשר היה עוזב את הבית, בזמן שאחד מילדיו קדח מחום, על מנת לטפל בילד של איכר שעל-פי סברתו היה חולה יותר. בואו נניח כי סארטר הוא קוסמופוליט. רצה הגורל והוא נדרש להכריע בין הצלתה ממוות של חברתו סימון דה-בובואר לבין הצלתה של אישה שזה עתה פגש. כדי להחליט יהיה עליו להטיל מטבע. בניסוח מחמיר הדרישה הקוסמופוליטית אינה אנושית. לדעתי הקוסמופוליט הבלתי מתפשר זקוק לבדיקה רפואית מקיפה.

כמעט מיותר לציין כי אינני קוסמופוליט. בני משפחתי קודמים אצלי לכל איש אחר החי על הכוכב הכחול, ושיסלחו לי כל האנשים האחרים.

בין הומניזם לשנאת זרים

היפוכה של קוסמופוליטיות נקראת "קסנופוביה" או בעברית שנאת זרים. ביוונית, דרך אגב, הפירוש של קסנופוביה הוא "פחד מן הזר". אין ספק שפחד ושנאה קשורים קשר הדוק.

אריסטו טען כי המידה הטובה נמצאת תמיד בין שני הקצוות, אך כמעט לעולם לא בדיוק באמצע. אסביר זאת. אין זה רעיון טוב להיות לא קמצן פתולוגי ולא פזרן חסר אחריות. המידה הטובה נמצאת בין לבין, אך קרובה יותר לפזרן מאשר לקמצן.

גם בהתייחס למה שקורה ברחובות של דרום תל אביב, אילת, ערד ומקומות נוספים דעתי עם אריסטו. הזדעזעתי מההסתה נגד הזרים מצד חברי כנסת שאינם ראויים שאפילו אזכיר את שמם. למיטב זיכרוני, אין לח"כים חסינות בפני כל הקשור בהסתה, ואני מקווה שמי שמופקד על החוק יפעל בהקדם.

מצד שני, מי שקורא לקבל את כל המסתננים מסכן את עצם קיומה של מדינה יהודית, היקרה לרובנו. המידה הטובה נמצאת בין שתי ההתנהגויות הקיצוניות, והיא קרובה לאין שיעור לקוסמופוליטיות מאשר לשנאה. איך אפשר שלא לחוש חמלה כלפי האנשים שגורלם לא שפר עליהם, ומתחננים הם לקורת גג ופת לחם? האחריות למציאת האיזון הנכון בסוגיה מורכבת זו רובצת לפתחיהם של נבחרי הציבור ושל העומד בראשם.

אוסיף ואומר כי לצאת בהכרזות הומניסטיות על חשבונם של אזרחים קשי יום בזמן שבשכונתך אין אף מסתנן מאפריקה, זו צביעות. אותה צביעות היא לגדף את תושבי קריית מלאכי שהתנגדו להשכרת דירות ליהודי אתיופיה, בזמן שאתה מתגורר במגדל יוקרה שבו אין ולו אף יוצא אתיופיה אחד הנאבק בקשיי הקליטה. לפני שנטיף מוסר לאחרים, הבה ניישם את "נאה דורש, נאה מקיים".

טולסטוי, שליבוביץ' סבר שהוא אולי היחיד בעולם אשר עמד בכל הקריטריונים של הומניזם, דרש מאנשים להוות דוגמה ומופת במעשיהם לפני שהם מקימים צעקות לשיפור העולם. כל הבא בטענות לתושבי שכונות בדרום תל אביב, לפני שעזר בעצמו למסתנני אפריקה, היה זוכה לדברי תוכחה קשים ביותר מהסופר הרוסי הגדול.

נחזור לקריטריונים של ליבוביץ'. הוא עצמו טען כי אין הוא מקיים אפילו דרישה אחת מתוך הארבע שמנה. לבטח שמתם לב כי גם הציון שלי הוא אפס עגול.

אני מקווה שגם אם אינכם מסכימים באופן מלא עם הגדרתו של ליבוביץ', בכל זאת כאשר תפגשו מישהו שיתפאר בפניכם שהוא הומניסט, בקשו ממנו לכל הפחות להסביר למה כוונתו.

הכותב הוא ד"ר למתמטיקה ולהוראת המדעים ומומחה לתורת המשחקים