"מדיניות גרמניה לא עובדת; אני חושש מ'ריצה' על הבנקים"

"לגרמניה יש אחריות למה שקרה באירופה, אבל יש לה בעיקר אחריות עצומה לשים קץ למה שקורה כעת. היא לא יכולה להתנהג כמדינה קטנה שמדיניותה אינה משפיעה על אף אחד אחר". מרטין וולף, מהפרשנים הכלכליים הבולטים בעולם והפרשן הכלכלי הראשי של "פייננשל טיימס", מסמן את השחקנית הראשית במשבר האירופי, המאיים כעת על הכלכלה העולמית כולה, ומזהיר: "המדיניות של גרמניה פשוט לא עובדת".

וולף הגיע לישראל כאורח של ועידת הנשיא, שתיפתח מחר (ב') זו השנה הרביעית בירושלים. הוא ישתתף במליאה שתדון בעתידה של הכלכלה העולמית ובהפקת הלקחים מהמשבר ב-2008 ובמליאה שתעסוק במשבר האירופי ובעתיד האירו. בראיון מיוחד ל"גלובס", וולף נשמע פסימי במיוחד, אבל כיאה לבריטי, הוא חושף את נבואות הזעם שלו ללא דרמה מיותרת.

- אז גרמניה אשמה בכול?

"הייתי נמנע מלהשתמש במילה 'אשמה' אבל היא כן נושאת באחריות לא מבוטלת, כי היא שחקנית גדולה והגמונית במערכת ולכן היא חייבת להביא בחשבון את ההשלכות המערכתיות של מה שהיא עושה".

- היכן בכל זאת האחריות שלה להיווצרות המשבר?

"האסטרטגיה הכלכלית של גרמניה אפשרה לשאר המדינות לקבל 'אשראי קל', הודות למדיניות בלתי אחראית של הלוואות. מדיניות האשראי הקל סייעה ליצירת הצריכה המוגזמת של שאר המדינות, שמסבירה את גירעונות העתק שהן מנהלות היום. הגירעונות הללו, אגב, מסבירים את העודפים העצומים של גרמניה. הרי זה משחק סכום אפס: אם יש מדינות שמנהלות עודפים עצומים, חייבות להיות בצד האחר מדינות בעלות גירעונות עתק. הגירעונות הללו מימנו בועות של נכסים, לרבות נכסי נדל''ן, וככלל, אשראי זול. מובן שהמצב הזה אינו בר-קיימא.

"אם הגירעונות אינם בני-קיימא, גם העודף שגרמניה מחזיקה אינו בר-קיימא. דבר שם כבר אינו בר-קיימא. לכן מחירי הנכסים קרסו, הכלכלה קרסה, הגירעונות התקציביים התפוצצו. באופן בלתי נמנע, מבחינת גרמניה, השווקים האירופיים הולכים ונעלמים די מהר.

"במצב שנוצר, גרמניה חייבת להפחית את העודף שלה או לממן אותו באמצעות מתן אשראי לממשלות, כי הסקטור הפרטי לא מוכן להלוות יותר. אין אלטרנטיבה אחרת. הם חייבים להשתנות באופן יסודי. בעצם, האיחוד האירופי לעולם לא יצא, כגוש, מהמשבר של 2008".

"המדיניות פשוט לא עובדת"

- המדיניות של גרמניה כעת היא נכונה?

"האיחוד האירופי חוזר למיתון, המדינות הבעייתיות נכנסות למיתון עמוק, הגירעונות התקציבים לא משתפרים, כי קשה להפחית גירעון כאשר המשק שלך קורס. לפיכך, השווקים לא מלווים להן כסף וזה מסביר את תשואות העתק שהן חייבות לשלם בכל פעם שהן רוצות לגייס. והתשואות הללו מסבירות מדוע הגירעונות ממשיכים לתפוח. לכן כולם מתכווצים. המדיניות הזאת פשוט לא עובדת".

כדי לצאת מהמשבר, אומר וולף, הביקושים בכל הגוש חייבים לגדול או שהאירו חייב להיחלש - אולי קצת משניהם. "העובדה שגרמניה שואפת לצמצום פיסקאלי בעצמה ולצנע לא ממש עוזרת", הוא מבהיר, "אותי לא מעניין אם גרמניה צומחת בגלל תמיכה של הממשלה או בגלל תמיכת הסקטור הפרטי. זה לא משנה. אם הביקושים בכל שאר הגוש הם חלשים כל כך, הבעיות של מדינות הפריפריה הופכות בלתי אפשריות".

"אין זמן"

אכן, נדמה שרשימת המדינות הזקוקות לסיוע בגוש האירופי רק מתארכת. אחרי יוון, אירלנד ופורטוגל, הוחלט בשבוע האחרון להעניק לבנקים הספרדיים חבילת סיוע של 100 מיליארד אירו. כעת נמצאות על הכוונת קפריסין, שכבר הגישה בקשת סיוע, ואיטליה. אבל עוד לפני כן העיניים נשואות לבחירות ביוון היום, הצפויות להכריע את גורל הגוש. "אכן נראה שזו נקודה קריטית בתהליך", אומר וולף. אם לא יצליחו להגיע להסכם עם יוון, אני באמת לא יודע מה יעשו או מה יקרה. זה עלול ליצור משבר עצום".

- מה יקרה אם יוון תפרוש מגוש האירו?

"אם המשבר היווני יגרום חדלות פירעון מוחלטת או יביא לעזיבת הגוש, אני חושש שנראה 'ריצה על הבנקים' (run on the banks), לפחות מצד האנשים הפשוטים, גם בספרד ובאיטליה, כי הם יפחדו שזה יגיע גם אליהם. אם זה יקרה, המשבר יהיה הרבה יותר עמוק, וזה יעלה דילמות קשות ביותר לאיחוד ולבנק המרכזי האירופי (ECB). באמת אין לי מושג מה הם יעשו אז".

הגם שוולף רואה בבחירות ביוון טריגר, ספרד ואיטליה עדיין משחקות תפקיד גורלי. "כל מה שעשו בחבילת הסיוע לספרד זה להגדיל את החוב של הממשלה הספרדית", הוא מסביר, "השווקים עדיין דורשים תשואות גבוהות מאוד עבור אג''ח ספרדיות, ולכן הבנקים הספרדיים ייאלצו לקנות את החוב הזה, שהוא לא טוב. ההקלה לבנקים היא זמנית בלבד. לא ברור לי איך במצב הנוכחי המשק הספרדי מתאושש וחוזר להיות בריא. הבעיה העיקרית היא שגם למשקיעים זה לא ברור. לכן סביר מאוד שנראה כבר בקרוב תוכנית הבראה מקיפה לספרד, כמו שהייתה לאירלנד, ולא רק מהלך של הצלת בנקים".

על הרעיון להנפיק אג"ח משותפות (אירו בונדס) אומר וולף: "זו דרך אחת לגרום לכך שהתשואות של אג''ח איטלקיות וספרדיות יהיו סבירות ולא יגרמו לנבואת חדלות הפירעון ("דיפולט") להגשים את עצמה. יש כמה דרכים להשיג זאת, למשל ESM (קרן החילוץ החדשה של גוש האירו) גדולה יותר או התערבויות של הבנק האירופי המרכזי. המשותף להן הוא העיקרון שהמדינות בעלות 'החוב הטוב' תומכות באופן זמני בבעלות 'החוב הרע'. איך עושים זאת? זה כבר עניין פוליטי ופחות עניין כלכלי. העיקרון הוא שמדינות כמו גרמניה ישתמשו בחלק מהמאזנים הבריאים שלהן כדי לתמוך במאזנים הלא טובים של האחרות".

וולף מזהיר שאם מדינות הגוש לא ינהגו כך, "יש סיכון משמעותי שספרד או איטליה ייאלצו להיכנס להסדר או לפריסת חובות. הדבר יגרום נזק אדיר למערכת הבנקאית שלהן, שהיא מערכת ענקית. לא ברור מה יקרה לגוש האירו ואיך הם יתמודדו עם זה. חייבים סוג של 'ביטוח'".

- מה בדיוק מפספסים קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, ושר האוצר שלה, וולפגנג שוובל?

"אני לא יודע אם הם מבינים עד כמה רחוק כל הסיפור הזה יכול להגיע. הם מבינים שבאמצעות יציבות מוניטרית, רפורמות מבניות ומדיניות שוק - דרך בהחלט כואבת - הכול יסתדר, והם ישיגו גאות ותעסוקה מלאה. מה שכן, הם לבטח חושבים כי אם המדינות הללו יתחילו בצנע וברפורמות הקשות, יהיה הרבה יותר קל למכור לאזרח הגרמני את היוזמה להעמקת האינטגרציה הפיסקאלית. אני מבין את זה ואף מסכים לכך במידה כזו או אחרת".

- אני מריח "אבל..."

"הבעיה שלי עם הגישה הזאת היא שהם מניחים שיש להם הרבה יותר זמן מכפי שבאמת יש להם. האינטראקציה הרצויה בעיני גרמניה בין הפוליטיקה לבין השווקים הפיננסיים תתרחש רק אחרי שכבר יהיה פיצוץ. אם היה להם עוד עשור, אולי. למעשה, הם הופתעו, באופן שיטתי, מהתגובה המהירה והברוטלית של השווקים ומהמהירות שבה נפלו מדינות למשברים פיננסיים".

- אז ההבדל המהותי הוא בהערכת הזמן שנותר לפיצוץ.

"הלחצים הפוליטיים הם אדירים. האבטלה בספרד הגיעה ל-25%, וזה שיעור עצום. מה יקרה אם היא תעלה ל-35%? הרי ברור שהמערכת הפוליטית לא יכולה להחזיק דבר כזה או לשרוד בלחצים כאלו. הדבר הנוסף שהם לא מבינים הוא שגרמניה חייבת להשתנות, והרבה".

"הבנק האירופי המרכזי עשה הרבה טעויות"

גרמניה אינה היחידה שסופגת חצי ביקורת ממרטין וולף. השחקן המרכזי השני בזירה, הבנק האירופי המרכזי, חוטף גם הוא מקלחת של צוננים. לדעת וולף, הוא אחראי לא פחות מגרמניה למשבר, ועל אף ההזרמות הרבות שביצע הבנק, באמצעות כל מיני מכשירים, הוא כשל במשימתו העיקרית.

"לבנק מרכזי יש שני תפקידים עיקריים", אומר וולף, "אחד מהם הוא להיות מלווה כמוצא אחרון. מבצע ה-LTRO הידוע (פעולות מימון לטווח ארוך) הוא חלק מזה. בתפקיד הזה היה הבנק פעיל באופן סביר, אף שהעובדה שהוא מלווה כמוצא אחרון לבנקים ולא לממשלות היא בעייתית. אבל הבנק המרכזי הוא בעיקר הממונה על המדיניות המוניטארית, ובתחום הזה הוא לא היה אגרסיבי מספיק. הוא העלה ריבית לפני זמן קצר, בצעד מגוחך, והריבית כעת היא גבוהה למדי; הוא היה אדיש להתמוטטות בגידול בתוצר הנומינלי ובכמות הכסף. לפיכך, הוא לא ביצע את עבודתו ולא הבטיח את היציבות המוניטארית".

- בנק מרכזי חייב לדאוג ליציבות המחירים.

"הסיבה שהאינפלציה עדיין גבוהה קשורה להתפתחויות אקסוגניות כגון זעזועים במחירי הקומודיטי, ואין לבנק האירופי המרכזי דבר לעשות בנידון. אך כתוצאה מעשייתו המועטה, הכלכלה חלשה ואף ממשיכה להיחלש במהירות. אני מבין את המוגבלויות של הבנק, גוף פוליטי המושפע מהרבה מדינות, ובכל זאת, הוא עשה הרבה טעויות, בעיקר בתחום המוניטארי. אני מאוד מופתע ואף מאוכזב מכך שהם לא מפחיתים את הריבית, בעיקר נוכח מה שקורה בכלכלה האירופית כעת וגם לאור התחזיות של כל המומחים, לרבות של קרן המטבע הבינ"ל, שלפיהן הבנק יפספס את יעד האינפלציה שלו. למעשה, האינפלציה תהיה נמוכה, אפילו נמוכה למדי, וכמובן שיש סיכון שהכלכלה תגיע גם לדפלציה. לכן התהיות על המדיניות המוניטארית של הבנק הן במקומן".

"ארה''ב בעשור אבוד; הודו וסין נכנסות להאטה פרמננטית"

יש היום הסכמה רחבה על כך שאירופה היא גורם הסיכון המרכזי לכלכלה העולמית, אך גם מבט לשני הגושים הכלכליים החשובים האחרים - ארה"ב והשווקים המתעוררים, וביניהם הודו וסין - לא מעודד.

"אמרתי לך לפני כשלוש שנים שארה''ב בתקופה אבודה. ליתר דיוק, היא נמצאת בתקופה מתמשכת של ניקוי המאזנים, תקופה של אחרי התפוצצות בועת נכסים, תקופה של ארגון מחדש של המאזנים בסקטור הפרטי. ארה"ב מפחיתה את רמת החוב, בעיקר בסקטור הפרטי, הכולל משקי הבית, וזה מחליש גם את הצריכה הפרטית וגם את ההשקעות. אנו רואים גם צמצום פיסקאלי מסוים וההרחבה המוניטארית הופסקה. לכן רואים שוב האטה בביקושים של ארה''ב. התהליך הזה ייקח הרבה זמן, ונראה עוד הרבה מאוד שנים עם צמיחה חלשה במדינה.

"אם הצמצום הפיסקאלי יהיה גדול מדי, ארה''ב תגלוש שוב למיתון. הכלכלה האמריקנית תהיה חלשה, הצריכה תהיה חלשה. תהליך הצמיחה לא יהיה בר-קיימא. ייתכן שמדובר בעשור אבוד, אולי בחומש, אבל בכל מקרה, זה ייקח זמן ויימשך כל עוד תהליך הפחתת המינוף (deleveraging) נמשך".

- ומה לגבי הודו וסין? ההאטה שם צריכה להדאיג?

"בהודו אכן נראה שתהליך הצמיחה נחלש. ההשקעות שם ירדו ונראה שאזלו כוחותיה של הממשלה. בהודו יש כעת שאלה אמיתית אם אנו בפני האטה מתמשכת.

"בסין, הדברים פחות ברורים. הממשלה האטה את הצמיחה כדי למנוע התחממות יתר, אבל גם שם נראה שתהליך הצמיחה מאט. הסיבה לכך היא שכל הצמיחה של סין היא מוטת השקעות, שמשקלן בתוצר הוא הגבוה ביותר שהיה בעולם. התלות בהשקעות היא לא תיאמן. קשה להגדיל השקעות באופן פרמננטי כאשר הצמיחה נחלשת. לכן ייתכן שאנו עדים להאטה פרמננטית ולא זמנית. אני לא אופתע אם בעוד עשר שנים נגלה שבאותה תקופה הצמיחה עמדה על שיעורים של 6%-7% לעומת שיעורים של 9%-11%, כמו בעשור הקודם".

 סכומי החילוץ