המדינה תקים "מוביל גז ימי" לכל תגליות הגז

את התוכנית מגבשת ועדת צמח ■ "גלובס" בודק מה נעשה במשק האנרגיה כדי להפיק לקחים ממשבר הגז המצרי: כיצד יטופל אחסון הגז לשעת חירום ואילו פתרונות מוצעים בעניין נקודות הכניסה בחופי ישראל?

בינואר 2011 הופסקה הזרמת הגז המצרי לישראל. חברת החשמל נותרה ללא מספיק גז והיא נאלצת מאז לרכוש במיליארדי שקלים סולר ומזוט מזהמים כדי לייצר חשמל. הנזק למשק נאמד ב-15 מיליארד שקל, שמהם 12 מיליארד שקל עבור העלות העודפת של הסולר והמזוט ו-3 מיליארד שקל אומדן הנזקים הבריאותיים והסביבתיים שייגרמו כתוצאה משריפת הדלק המזהם בתחנות הכוח באשדוד, חיפה ואתרים נוספים. המשבר תפס את ישראל לפני שהספיקה לחבר ליבשה את מאגר תמר, לפני שבדקה אפשרויות לאחסון גז לשעת חירום ולפני שפיתחה מאגרי גז נוספים. מה נעשה מאז והאם הופקו הלקחים?

הולכת הגז ליבשה

מאגרי הגז של ישראל נמצאים מתחת לקרקעית הים במרחק עשרות קילומטרים מקו החוף. עד לפרוץ משבר הגז המצרי העדיפו משרדי הממשלה להשאיר את הקמת הצנרת ליבשה ליזמים, בעיקר משיקולי תקציב. פרויקט חיבור מאגר תמר לחוף צפוי לעלות כ-3 מיליארד דולר שימומנו במלואם ע"י היזמים של תמר. אלא שהצינור מתמר תוכנן בהתאם לשיקולים עסקיים ולא לאומיים.

תוכנית הפיתוח אושרה ביולי 2010 לפני שפרץ משבר הגז המצרי והקיבולת של צנרת תמר אינה מסוגלת להזרים גם את מלוא כמות הגז שחסרה למשק בשל הפסקת הזרמת הגז המצרי. המגבלה הזו עשויה לגרום נזקים: חלק מיצרני החשמל הפרטיים עלולים להישאר ללא מספיק גז ותהליך ההסבה של מפעלי התעשייה הבינוניים והקטנים לייצור בגז טבעי עלול להיתקע לשנים רבות. המדינה לא הצליחה עד היום לחייב את היזמים להגדיל את הקיבולת. המונופול של תמר על צנרת הגז הימית עשוי גם להקשות בעתיד על ספקי גז חדשים, שיבקשו להתחבר לצנרת הקיימת מהמאגרים שלהם, כדי לחסוך עלויות.

המציאות הזו הובילה את משרד האנרגיה למהפך חשיבתי. בוועדה למבנה משק הגז העתידי בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה והמים שאול צמח, מתגבשת תוכנית שלפיה המדינה "תקבל אחריות" ותקים בעצמה ועל חשבונה "מוביל ארצי ימי".

מדובר במערכת שתתוכנן ותיבנה כדי לשרת את מאגרי הגז העתידיים: המדינה תבנה צנרת מקו החוף אל מתקנים ימיים, שיהיו למעשה אסדות הפקה, קבלה וטיפול בגז, ושיוקמו מראש באזורים שבהם עתידים להתגלות מאגרים משמעותיים. במקום לתכנן ולבנות מערכת לפי מה שטוב למאגר הספציפי, תיבנה הצנרת לפי מה שטוב למשק הגז הלאומי. היזמים הפרטיים יוכלו לחבר את מאגריהם אל האסדות על חשבונם ובאופן שוויוני. המועמדת הטבעית להקמת הפרויקט היא חברת נתיבי הגז הממשלתית (נתג"ז) שכבר הקימה מערכת הולכת גז דומה ביבשה.

תוכנית המוביל הארצי הימי תתממש במקרה הטוב רק בתחילת העשור הבא. בינתיים, נאלצים היזמים למצוא פתרונות זמניים. אחד מהם הוא הצינור הריק של יבואנית הגז המצרי EMG. חברת החשמל ויזמי גז כמו ישראמקו בודקים כעת את האפשרות לקנות זכות שימוש בצינור, שמהווה החלופה היחידה לצנרת של תמר.

עוד נקודות כניסה

רה"מ בנימין נתניהו טוען כי ניתן היה למנוע את הנזק ממשבר הגז המצרי אילו הביורוקרטיה הייתה מאשרת בזמן את נקודת הכניסה הצפונית. ביולי 2010 דחתה המועצה הארצית לבנייה את התוכנית לחבר את תמר לחוף בנקודה באזור חוף דור. טענת נתניהו מופרכת: התוכנית נפסלה בשלב התסקיר הסביבתי. גם אם המועצה הייתה מאשרת אותה, היו חולפות עוד שנתיים-שלוש עד שהיזמים היו זוכים לקבל את היתר הבנייה לתוכנית. בינתיים החליטה הממשלה לתכנן בעצמה את נקודות הכניסה העתידיות.

בעקבות הכישלון בחוף דור החליט נתניהו לקצר את ההליכים לאישור תשתיות גז חיוניות. צוות בראשות מנכ"ל משרדו הראל לוקר הכין מסלול מקוצר שאושר לאחרונה בממשלה. היעד שקבע הצוות הוא להשיג בתוך שנה אישור לארבעה אתרים לנקודות כניסה. המסלול המקוצר יעמוד כעת למבחן המעשי, אך לוקר כבר נערך לכישלון: בראיונות לתקשורת הזהיר כי במקרה כזה תנקוט הממשלה הליכי חקיקה.

אחסון גז

עד למשבר הגז המצרי לא עשתה ישראל דבר כדי לאחסן גז טבעי לשעת חירום. "גז זה לא מים", הסבירו כאן המומחים, "גז אי אפשר לאחסן". אבל מתברר שחוקי הטבע דווקא מאפשרים אחסון גז במדינות אחרות. באירופה, למשל, מחזיקות כמה מדינות במאגרי חירום היכולים לספק את כל צריכת הגז שלהן לתקופות של כמה חודשים. אילו לישראל היו מחסני חירום כאלה ערב הפסקת ההזרמה ממצרים, היה ניתן לצמצם משמעותית את הנזק למשק.

למרבה האירוניה, לישראל דווקא יש מאגר מתאים לאחסון גז: ראש זוהר שליד ערד. המאגר הוחזק עד לאחרונה על ידי חברת לפידות אך הזכויות פקעו ובממשלה מתווכחים מה לעשות איתו. משרד האנרגיה מעוניין להעביר את האחריות עליו לידי חברת תשתיות נפט הממשלתית (תש"ן) המתמחה בטיפול בסוג כזה של מאגרים, אבל האוצר דורש הליך מכרזי.

איזה גוף עסקי ירצה להשקיע כסף במאגר כזה? אולי באוצר יודעים. בינתיים הורה שר האנרגיה והמים ד"ר עוזי לנדאו לבצע בדיקה מקיפה של אפשרויות אחסון הגז בים וביבשה בשטח ישראל. ל"גלובס" נודע כי אחד האתרים שנמצאו מתאימים לאחסון גז הוא מערות המלח של הר סדום. גם במקרה זה הסיכוי שמשהו יקרה בשנים הקרובות נראה בשלב זה אפסי.מהאוצר נמסר כי "בשיתוף משרד האנרגיה נבחנות החלופות לטיפול במאגר הגז ליד ערד, לרבות קיום הליך תחרותי כנדרש בחוק".

מאגרים קטנים

ליד החוף הישראלי מצויים כמה מאגרים שהתגלו אך לא פותחו בשל חוסר כדאיות כלכלית. משבר הגז המצרי הפך את המאגרים - "נועה" וה"פינקלס" - לכדאיים למשק משום שדלק ומזוט עולים פי 5 יותר מגז טבעי. משרד האנרגיה הורה לפתח את המאגרים רק לפני כמה חודשים. הפיתוח הושלם בזמן, באדיבות קבוצת ים תטיס, וההזרמה החלה ממש בימים האחרונים. זהו כנראה הלקח היחיד ממשבר הגז המצרי שכבר יושם.

מפת הגז
 מפת הגז