דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

שירות החובה בצה"ל "מגלח" מהמשק 9 מיליארד שקל בשנה

עלות שירות החובה גדולה: 1.2% מהתוצר המקומי הגולמי נגרעים בשל יציאתם של בני ה-18 ממעגלי העבודה ■ מה עדיף - "צבא העם" או "צבא מקצועי", והאם גיוס חרדים יצריך העלאות מסים?

ר גע לפני שהשיח הציבורי עובר לסערה הבאה - המחלוקת סביב גיוס חרדים לצה"ל, הנה נתון שכדאי להביא בחשבון: 9 מיליארד שקלים נגרעים מדי שנה מהתוצר בעקבות שירות החובה בצה"ל. הנתון הזה, שמסיבות של ביטחון מידע עדכני רק לשנת 2009, משקף 1.2% מהתוצר המקומי הגולמי ויש הסבורים שבפועל הוא מגיע להרבה יותר.

מה משקפים המספרים האלה? ספר התקציב מסביר את זה במילים פשוטות: "חיילי החובה הם משאב יקר ביותר בהיותם חלק מפוטנציאל כוח העבודה וההשכלה, ומשמעות השירות הצבאי היא דחיית מימושו". המילים "דחיית מימושו" מספרות רק חלק קטן מהסיפור. בגיל 18, בעת שבני נוער במערב נמצאים על סף הכניסה לעולם הבוגר, נכנס הנוער הישראלי לקיפאון תעסוקתי. רק חלק קטן מהמערך הסדיר - כמו טכנאים או חיילי מחשוב - רוכש בשירותו כישורים שמסייעים לו בשוק העבודה האזרחי, בניגוד לאנשי המערך הלוחם.

אמנם אין לפסול על הסף את הטענה שהלוחמים לומדים בצבא להיות ממושמעים יותר ולעבוד בצוותים, ושחלקם אפילו לומדים דבר או שניים על ניהול, אולם השוק האזרחי לא תמיד מתרשם. כשאני, למשל, השתחררתי מהצבא ב-1994, הידע הספציפי היחידי שלי התמצה בתפעול מטול רקטות RPG, יכולת שלא ממש הרשימה אף אחד מהמעסיקים הפוטנציאליים.

זה לא נעצר שם. מזה עשורים משתחררים מצה"ל חיילים שלא חסכו שום הון התחלתי להבטחת עתידם הפיננסי. נכון שבתום השירות מקבלים מענקים שונים, אבל הטווח לבחירת אופק תעסוקתי, לימודים, הקמת מסגרת משפחתית ותשתית עסקית מתקצר עבור הצעירים הישראלים. ההשלכות: תרומתם נמנעת מהמשק גם בתקופות השיא שלהם כבוגרים. הצד השני של המטבע הוא שהאוכלוסיות שאינן משרתות בצבא מתקשות בה בעת להתקבל לשוק העבודה ומשום כך נמנע מהן ומהמדינה לממש את הפוטנציאל התעסוקתי שלהן.

מצב זה מביא בהכרח להעמקת אי השוויון: בעוד אוכלוסיות חזקות יכולות להתגבר על "בזבוז" תקופת השירות בשל גב כלכלי, הרי שאוכלוסיות חלשות רק מתקבעות בחולשתן ומתקשות לחסוך הון התחלתי לקראת החיים הבוגרים. וכך, אף שאבות האומה ראו בגיוס חובה כור היתוך חברתי, הרי שבפועל הוא מגדיל את אי השוויון החברתי.

בינתיים, מערכת הביטחון לא נדרשת לשלם את העלות האמיתית של המתגייסים לשורותיה. וכשזה המצב קל לצה"ל לגייס חיילים רבים שלא שאינם בהכרח נדרשים; הרי כל מי שמשרת בצה"ל (סדיר או מילואים) פגש מקרוב את האבטלה הסמויה בו. קשה לבוא בטענות אל המערכת: אין מגבלות כוח אדם והתפיסה המקובלת היא כי לשירות החובה אין עלות כספית. כלכלן בכיר מגדיר זאת בבוטות: "אם חייל עולה 500 שקל לחודש אז למה שלא יהיה לכל רב סרן נהג בוס?".

לכן, לקראת פרסום המלצותיה של הוועדה לקידום שוויון בנטל (קש"ב) כנראה בזמן הקרוב, יש מקום לבחון ביתר קפידה את המשמעויות מרחיקות הלכת של שירות החובה החל על צעירים בישראל, ואת אי-השוויון במימושו. הוועדה, שבראשה עומד חבר הכנסת יוחנן פלסנר (קדימה), מונתה כדי לגבש מתווה שיחליף את חוק טל, שנפסל על-ידי בג"ץ. כצפוי, עוד לפני שסיימה לשמוע את כל המומחים שמעידים בפניה, הוועדה סופגת אש מכל כיוון: המפלגות החרדיות, מנהיגי הציבור הערבי, פוליטיקאים מימין ומשמאל, ארגוני נשים, פקידי האוצר ונאמניו של ראש הממשלה.

קשה להתווכח על חוסר הצדק בכך שרוב בני הנוער היהודים בישראל נדרשים לשירות צבאי שגוזל מהם את מיטב שנותיהם, בעוד בני גילם מהציבור החרדי פטורים מהכורח להגן על המדינה (אם נתעלם מהטיעון שלפיו האברכים תורמים לביטחון בדרכם העל-טבעית). עם זאת, הדיונים בוועדת פלסנר מציפים אל פני השטח גם נושא אחר: המחיר הכבד שמשלם המשק הישראלי כתוצאה ממימון מערך השירות הסדיר והעובדה שהחיילות והחיילים המרכיבים אותו אינם מתוגמלים בעבורו.

למנוע גיוס מיותר

נתחיל ברעיון המהפכני ביותר, שמציע כלכלן המקרו רן ישראלי: תשלום שכר מינימום לכל מתגייסי החובה (כ-4,300 שקלים לחודש) ושינוי חוק גיוס חובה כך שיתאים לצורכי הביטחון של מדינת ישראל לאור השינויים החברתיים-דמוגרפים. השינויים הדמוגרפיים שעליהם הוא מדבר הם כבר עובדה מוגמרת: בפועל בכל מחזור גיוס מתגייסים רק 50% מהאוכלוסייה, ומאלה רק 10% ישרתו באופן סדיר במילואים.

"שינוי החוק הוא פשוט והוא יאפשר לצבא לבחור את חייליו", אומר ישראלי. "העובדה שהצבא ייאלץ לשלם להם שכר מלא תצמצם בצורה דרמטית את הגיוס המיותר של אלפי מתגייסים בכל מחזור שנתי, ואף תביא לקיצור השירות הצבאי (בהתאם להמלצות ועדת בן בסט, שעוד נדון בהן בהמשך) מאחר שהצבא ייאלץ לחשוב בצורה כלכלית בנושאי כוח אדם. שלא לדבר על התמריץ גבוה למתגייס".

- ומה יעשו כל אלה שיבחרו לא להתגייס?

ישראלי: "האוכלוסייה שלא תגויס תחויב בתרומה מוסדרת לקהילה לפרק זמן מוגדר וללא שכר".

בינתיים, הסעיף הכי קרוב למימוש מציאותי בהצעה הזו הזו הוא קיצור השירות. מי שניסה לקדם את העניין הזה לאורך השנים הוא הכלכלן פרופ' אבי בן בסט מהאוניברסיטה העברית, המרכז ללימודים אקדמיים והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שהיה בעבר מנכ"ל משרד האוצר ויו"ר הוועדה לקיצור השירות בצה"ל. המלצות הוועדה התקבלו על-ידי ממשלת אולמרט ב-2006, אך לא יושמו עקב הלחץ שהפעיל הצבא לאחר מלחמת לבנון השנייה. מאז קיבלו את המלצות גם ועדת מרידור לגיבוש תפיסת הביטחון וועדת ברודט לביקורת תקציב הביטחון. מיותר לומר שדבר לא השתנה.

בן בסט, שנראה כואב את מסמוס ההמלצות, סבור כי פסילת חוק טל והקמת הקואליציה הרחבה יצרו חלון הזדמנויות למימושן. הוא העיד לא מזמן בפני ועדת פלסנר ואומר שזכה לאוזן קשבת מחבריה.

"גיוס החרדים וקיצור השירות מחזקים אחד את השני", הוא מסביר, "גיוס החרדים יספק לצבא חיילים נוספים ולכן יאפשר קיצור גדול ומהיר יותר. מנגד, ככל שהשירות יהיה קצר יותר, הוא יגדיל את המוטיבציה של כלל החיילים להתגייס".

עם זאת, בן בסט רחוק מלקבל את הרעיון של מעבר מלא לשירות בתשלום: "ראשית, אני מתנגד לצבא מקצועי ומעדיף את מודל צבא העם. תשלום מלא לחיילים יקרב אותנו לאימוץ צבא מקצועי". הוא קובע שישראל היא מדינה הנמצאת תחת איום מתמיד ואינה יכולה להרשות לעצמה להפסיד ולו במלחמה אחת, ולכן היא זקוקה לצבא גדול ואיכותי. הדרך היעילה והזולה ביותר, הוא משוכנע, היא שילוב של צבא חובה ושמירה על המיומנות המקצועית באמצעות מערך המילואים.

"שנית", הוא מוסיף, "מימון החיילים באופן מלא כרוך בהוצאה כספית עצומה ולכן כרוך*בהעלאת שיעור המס.*השירות היחיד שמקובל בעולם*לממנו באמצעות מס על זמנו של האזרח הוא שירות צבא חובה. כמובן שברגע שיש אי שוויון גדול בשיעור הגיוס של קבוצות שונות, הדבר מבטא גם אי שוויון עצום בהכנסה הפוטנציאלית. מכאן עולה ההצעה לשלם לחיילים שכר מהיום הראשון. אבל הדרך לפתור את הבעיה אינה באמצעות שכר, אלא באמצעות*גיוס החרדים. אגב, גם אם נשלם לחיילים מהיום הראשון, הפער הכלכלי בינם לבין החרדים לא ייפתר, כי החרדים משתתפים מעט בכוח העבודה ולכן משלמים מעט מיסים. למעשה, שכרם של החיילים ישולם*מהמיסים שמשלמים בני משפחתם המורחבת. מנגנון התגמול*שאנו הצענו כרוך בהוצאה קטנה יחסית, ובכל זאת הוא משיג את היעד של הקצאה יעילה של גורמי ייצור*הביטחון.*מבחינה כלכלית די בהעמדת מחיר נכון בשוליים כדי שכל ההקצאה תהייה יעילה".

המודל שמציע בן בסט מתבסס על קיצור שירות החובה בשלושה שלבים. בן בסט בטוח שמשום שהביקוש לכל אחד מן המקצועות הצבאיים אינו אחיד, וכיוון שקיימת שונות רבה בתקופות ההכשרה למקצועות צבאיים שונים, צריך הצבא לקצר בשלב הראשון את שירותם של חלק מהבנים בארבעה חודשים, על-פי קריטריונים שהוא-עצמו ייקבע. חיילים שישרתו שירות ארוך יותר (כלומר 36 חודשים, כפי שנהוג כיום) יתוגמלו עבור חודשים אלה בסכום שהוא מעריך ב-115 מיליון שקלים לשנה. סכום זה יכלול גם "גמול התמדה" שישולם באופן חד פעמי לכל חייל ששירת שירות מלא. בהתאם לתפקיד שמילא החייל, ינוע סכום זה בין כ-4,000 ל-4,800 שקלים.

תוך שנתיים מיישום השלב הראשון בתוכנית, מציע בן בסט לקצר בארבעה חודשים את שירות החובה של כל הבנים, במקביל להמשך יישום השלב הראשון בה. בשלב השלישי בתוכנית יקוצר שירות החובה לכל החיילים ל-24 חודשים. ושוב, אם הצבא ירצה לנצל את כישוריהם של חלק מחייליו לחודשים נוספים, הוא ייאלץ לשלם להם בעבור זמנם.

בן בסט מזכיר כי רעיון דומה הופעל בשנות ה-80 לגבי חיילי המילואים: "במקום להעניק לכל חייל מילואים את משכורתו מהצבא, כל תקציב השכר הועבר מהביטוח הלאומי לצבא. ככל שגויסו פחות חיילי מילואים, נותר בידי הצבא סכום גדול יותר, שהוא יכול היה להשתמש בו למטרות אחרות. תוכנית זו הובילה לקיצור הגיוס של חיילי מילואים ביותר מ-60%. כך הוכח שהיה שימוש יתר בחיילי מילואים. ברגע שהוצב בפני הצבא מחיר להעסקתם, הוא העדיף לעשות בכסף שימושים אחרים".

באשר לחיילות, בן בסט ממליץ בשם עיקרון השוויון להשאיר את משך שירותן על 24 חודשים, להגדיל את משקלן בתפקידים שעד כה יועדו רק לגברים ולהקשות על קבלת פטור משירות. חיילות שמשך שירותן ישתווה למשך השירות המרבי של בנים יקבלו גם הן "גמול התמדה".

על מנת שהמטרות הללו ימומשו (לגבי הצבא הסדיר) אומר בן בסט כי יש לייעד את גיוס החרדים בעיקר לצבא ורק את מיעוטם לשירות אזרחי: "מספר הגברים החרדים המגיעים לגיל 18 עולה על 9,000. גיוסם לשירות אזרחי ייאלץ את הממשלה לבנות מסגרות מיותרות".

הרעיונות של בן בסט, כאמור, זכו לאוזן קשבת בתוך ועדת פלסנר, אך לא כולם מסכימים עם התזה שלו. אלוף (במיל') איתן בן אליהו, מפקד חיל האוויר לשעבר וחבר בוועדת ברודט לביקורת תקציב הביטחון, סבור שעד כמה שהרעיון מקסים על הנייר, הביצוע הוא על גבול הבלתי-אפשרי.

"צריך להבין שצורכי הביטחון של מדינת ישראל והשוויון בחלוקת הנטל גוברים על השאלות הכלכליות", הוא אומר. "הסיפור הזה של קיצור שירות חובה שמציע בן בסט הוא פנטסטי. אם לא הייתה שאלת ביטחון שוטף, יכולת לגייס את האנשים רק לביצוע המשימות ולהשלמת ההכשרה כדי להכין אותם למילואים ולחירום במצב כשיר. הבעיה היא שכאשר על השירות הסדיר מוטלות משימות כמו שירות בשטחים או בלבנון בזמנו, הם לא מתאמנים. אם אתה כן שולח אותם קצת להתאמן צריך לגייס מילואים במקומם, ואז אתה גורם נזק למשק. כשישבנו בוועדת ברודט קיבלנו את דברי בן בסט, אבל אמרנו גם שצריך לעשות את זה מאוחר יותר. היום אני אומר לך שאם נצליח לקצר את השירות לשנתיים-שנתיים וחצי, זה יהיה יפה מאוד".

אלוף במילואים עוזי דיין, מייסד ונשיא קרן שדרות לחברה ויו"ר מפעל הפיס, ובעברו סגן הרמטכ"ל וראש אגף תכנון, משמיע קולות נחרצים יותר: "הרעיון לקצר את שירות החובה הוא קשקוש מקושקש. כל עוד חיילי מילואים משרתים בתעסוקה מבצעית אי אפשר להוריד יום מאורך השירות של חיילי החובה, כי כשחייל חובה משתחרר, אורז את התרמיל שלו ונוסע לדרום אמריקה, אבא שלו אורז את התרמיל שלו והולך למילואים. יחס השירות בין חיילי חובה למילואים הוא 1 ל-12. אם תקצר שנת שירות לחייל חובה, יצטרכו באותה שנה למלא את מקומו 12 חיילי מילואים".

- אז מה אתה מציע?

"אני אומר לעשות את ההפך - להחזיק 11 פלוגות של חיילי חובה, חיילים שנשארים בשירות עוד שנה ומקבלים משכורת. הם יוכלו להחליף את כל חיילי המילואים. זה לא רק יחסוך את העלות היקרה של תשלום לחיילי המילואים, זה גם ישאיר אותם במקומות העבודה ולא ייצור נזק למשק".

- אז למה לא ללכת כבר עד הסוף על צבא מקצועי?

"בגלל שמהר מאוד האנשים שילכו לצבא לא ייצגו את החברה הישראלית ורמת הפיקוד תצנח".

מה שכן, דיין תומך נלהב במתן משכורת מינימום לחיילים הסדירים: "בחברה הישראלית, שאחוז המשרתים בה יורד והולך, לא יוכל להימשך המצב הזה שהחיילים לא מתוגמלים. צריך להפסיק עם הטבות ומענקי שחרור ופשוט לתת להם משכורת. לחיילים לוחמים ותומכי לחימה הייתי נותן משכורת גבוהה יותר. האנשים הללו נופלים למעמסה על ההורים שלהם, שמממנים גם את החיילים החלשים יותר במערכת".

אין מנוס מגיוס חרדים

מקורבים לחבר הכנסת יוחנן פלסנר אומרים שהוועדה עובדת על מודל של שיפור התגמול לחיילים, אבל שהאפשרות להגיע למודל של תשלום שכר מינימום לכל חיילי החובה במשך שלוש שנים אינה ישימה. "זה לא יכול להגיע לשם", הוא אומר למקורביו. "מדובר בסדרי גודל תקציביים שלא יכולים להחזיק את סדר הכוחות הנדרש. זה לא מודל שמתכנס מבחינה כלכלית, אבל גם לא מבחינת האיכות שהצבא דורש והערכים עליהם הוא בנוי. אתה לא יכול להפוך את הצבא לעוד מקצוע. זה לא המודל שאנחנו עוסקים בו. בטווח הנראה לעין, מודל צבא העם הוא היחיד שיכול לספק לנו ביטחון".

אם המצב הנוכחי ימשיך, סבור פלסנר, כל מודל צבא העם יקרוס. משום כך, הוא אומר בדיוני הוועדה, "אין שום אלטרנטיבה אחרת. אני מכיר את הנתונים ומבחינת גודל הצבא שאנחנו צריכים אין לך יכולת לייצר צבא מספיק גדול ומספיק איכותי במחיר שאתה יכול להרשות לעצמך ללא מודל צבא העם. זה לא רק הסדר שביסודו עומדת תפיסה ערכית אלא המענה המעשי היחיד שבמסגרתו אנו יכולים להתמודד עם צורכי הביטחון בטווח הנראה לעין".

עם זאת, יו"ר הוועדה נוטה גם הוא לאמץ את רעיונותיו היצירתיים של בן בסט: "אלו רעיונות שאנחנו בוחנים מאוד ברצינות", הוא אומר בפורומים סגורים, "אבל אנחנו צריכים את החרדים בשביל זה. ברגע שמאפשרים לחרדים לשרת במסלולים ייחודיים, ההיגיון אומר שנקטין את הדיפרנציאל של משכי השירות".

עם זאת, מקורביו של פלסנר אומרים שהוא עדיין לא בטוח אם בשלב זה יש להיכנס למתווה שמציע בן בסט ולייצר לצה"ל תמריצים להתייעל, כך שישמור רק את כוח האדם שהוא באמת צריך ויוכל לשחרר את האחרים. זאת, כדי שיוכלו להתחיל את חייהם האזרחיים ולהשתלב בשוק העבודה.

מקורבים לפסלנר אומרים שהוא משוכנע שהמשך המגמה הקיימת מבחינת שיעור השתתפותם של החרדים בשוק העבודה, וכן תרומתם המועטה לתמ"ג של אלה מביניהם שעובדים, יביאו לסכנה קיומית למדינה מבחינה כלכלית: "גיוס ישפר את מצבם, אבל השאלה היא באיזה מסלולים", הוא אומר בשיחות סגורות. "אנחנו צריכים לשלב אותם בשוק העבודה על-ידי גיוס בגיל צעיר. הגענו למצב שאנחנו חייבים הסדר חדש".

בכל מקרה, מקורביו של פלסנר אומרים שהוא נחוש מאוד. "אני ממליץ על פשרה מאוד דרמטית", הוא אומר להם. "בגיל 22 אני שולח להם צווי גיוס ואז מאפשר להם להשיג פטור. מי שלא נכנס לקבוצה הזו יצטרך להתגייס. אזרח רגיל ייכנס לכלא אם הוא לא יגיע לבקו"ם, אבל איתם אני עושה פשרה ענקית. הוועדה תמליץ להעביר בחוק את היכולת לדרוש מהם להחזיר את הכסף שהמדינה שילמה עבור לימודיהם וכן להפעיל עליהם תמריצים שליליים".

השאלה מה ייעשה אם הכסף לא יוחזר, כמובן עלתה בוועדה. התשובה שהשיב פלסנר הגיונית, אבל מעט תמימה: "אולי נפרוש את זה על פני כמה שנים. אני לא יכול להכניס את הממלכה לעימות ישיר עם הציבור הזה. בוא נראה שההסדר שאנחנו מציעים מגיע לחקיקה. להכניס אותם לכלא? זה לא ישים בעיניי, אבל אני רוצה פתרון שעובד ושהוא לא רק צודק".

פלסנר אמר את הדברים האלה בתחילת השבוע, לפני שהחרדים יצאו להפגין נגד המסקנות הצפויות של הוועדה בראשותו, ולפני ששר הפנים אלי ישי (ש"ס) אמר כי גיוס החרדים הוא בבחינת "ייהרג ובל יעבור" והשווה אותו לגילוי עריות ולעבודת אלילים. בכירים בפוליטיקה החרדית, אגב, לא ששו לדבר איתנו. גם הם כנראה יודעים שהציבור שלהם לא ממש מתכוון להשלים עם אי-אלו מהרעיונות המועלים בה. עד הוועדה הבאה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות