לא הכול נוצץ: תביעת ענק נגד הדודים מבוורלי הילס של מורן אטיאס

האחים יוסי ושלום עטיה, הדודים של הדוגמנית והדירקטורית לשעבר מורן אטיאס, עומדים במוקד תביעה בסך 116 מיליון שקל בגין התנהלותם לכאורה בעטיה גרופ

סיפור שנפרס בתביעה על סך 116 מיליון שקלים נגד חברת הנדל"ן הבורסאית, שנקראה עד לא מזמן עטיה גרופ, יכול היה לייצר יופי של טלנובלה. עלילה סוערת, תככים, יצרים, המון כסף, כמובן, ושחקני משנה בפרופיל גבוה. דוגמנית בינלאומית (מורן אטיאס), שר בממשלת ישראל (יוסי פלד), סוחר שלדים בורסאיים מוכר (ירון ייני), תעשיין מפורסם (רמזי גבאי), שני משרדי רואי חשבון מהגדולים במדינה (קוסט פורר גבאי ופאהן קנה, שאף פרש מהעבודה תוך שהוא מודיע לחברה שהדבר נעשה לאור רמת הביקורת הירודה בדוחות שלה), וגם חברת הערכת שווי מהגדולות שיש כאן (גיזה זינגר אבן).

הוסיפו את הניחוח היוקרתי של שני השחקנים הראשיים בסיפור, האחים יוסי ושלום עטיה, שמתגוררים בבוורלי הילס, ואת העובדה שלמרות שאנחנו בעידן האינטרנט והזמינות הסלולרית המוחלטת, פרוצדורות משפטיות "מונעות" מכתב התביעה נגדם להגיע לעיונם. סמנכ"ל הכספים שלהם דרור עוזרי, שעונה בעצמו לטלפון במשרדי החברה שנקראת עכשיו איי.ג'י.אל השקעות, מסביר ש"הם לא בארץ, אין להם עורך דין, והם גם לא ידברו איתך".

עוד קודם שנצלול לעובי התביעה, הנה פרומו לאחד הפרקים עתירי הרייטינג שהיא כבר הניבה, פרק בכיכובה של הדוגמנית מורן אטיאס, שהיא אחייניתם של האחים עטיה, ומי שהצטלמה והתראיינה באופן מאוד הומניטרי בעת שנסעה לסייע לנפגעי רעידת האדמה שהחריבה את האיטי לפני שנתיים וחצי. מה הקשר? מעבר לכך שעד מהרה התברר שלפילנתרופיה היה גם פן מסחרי - עטיה גרופ הודיעה בזמנו כי היא "בוחנת כדאיות" של פרויקט שיקום מבנים בהאיטי - אטיאס הייתה דירקטורית בחברה. אגב, גם היא, כמו הדודים שלה מבוורלי הילס, טרם מיששה את כתב התביעה, ומאותו נימוק כמוהם, שנוגע להגשת ניירות משפטיים לאדם שאינו מתגורר בישראל: "המצאה מחוץ לתחום".

נציג התביעה עו"ד אלי אקסלרוד (משרד אקסלרוד, אוחנה, שטיינהרץ), ניסה אמנם להגיש לאטיאס את כתב התביעה דרך הכתובת של אימא שלה בחיפה, יעל אטיאס - אחותם של יוסי ושלום עטיה - אולם האם סירבה לקבל את התביעה והצהירה כי מזה שנים הבת לא מתגוררת בבית, ושלא מסרה לה את המסמכים. עו"ד אסף ביגר (משרד עמית פולק מטלון), המייצג כמה מהנתבעים, לרבות האם אטיאס (שמיוצגת סביב טענתה שאיננה הכתובת למסירה) מסביר: "ניסו להפוך את אימא של מורן לכתובת להמצאת כתבי דין למורן, וליעל יש אינטרס שהדבר הזה לא ייעשה; אם היום זה בתיק הזה, מחר בתיק אחר. היא אמנם אימא שלה, אבל היא לא רוצה להיות תיבת הדואר שלה".

- למה שמורן ובעיקר הדודים שלה, שאותם נדגיש שאתה לא מייצג, כרגע לפחות, לא יבואו כמו גדולים, ייקחו את כתב התביעה ויתמודדו עמו?

"למה לוותר על יתרון מאוד משמעותי של המצאה מחוץ לתחום", משיב ביגר ומוסיף: "מסכנה מורן, היא לא יכולה לבוא לארץ, כי עו"ד אקסלרוד יחכה לה בשדה התעופה".

רוקנו את החברה?

התוצאה שמתקבלת מקשיי המסירה הללו מוזרה בלשון המעטה: הנתבעים העיקריים בתיק, האחים עטיה ושותפם האמריקאי דארן דאנקל, לא קיבלו את כתב התביעה. או, כפי שמגדיר זאת אחד התובעים, "יוסי ושלום הפכו לדני-דין". אם נסכם את הנטען על-ידי קבוצת משקיעים שהגישה את התביעה (ראו פירוט בהמשך), הרי שהשלושה רוקנו בשיטתיות את עטיה גרופ וחברות נוספות על-ידי יציקת פרויקטים מחברותיהם הפרטיות לחברה הציבורית, בערך מנופח, ולאחר מכן הם "מרוקנים... את החברה (...) עד לקריסה מוחלטת שלה".

לעומת השלושה הללו, שאר הנתבעים, כ-20 במספר, שרובם מואשמים בעיקר ברשלנות לכאורה בפיקוח על פעולות החברה או על בדיקת הדיווחים שסיפקה, מצויים עמוק בתוך הקלחת המשפטית. רמזי גבאי, שהיה דירקטור בחברה לתקופה מסוימת, נמצא בסיור באינדונזיה, טרם הצטייד בעורך דין בנושא זה ולכן הוא מעדיף שלא להגיב. עו"ד ביגר, שמייצג כמה מהנתבעים שהיו דירקטורים בחברה, וביניהם גם השר לשעבר פלד ובנו, טוען כמובן כי הלקוחות שלו פעלו כשורה.

"נראה כאילו מישהו קרא במאיה (מערכת הדיווח האינטרנטית של הבורסה), שחברה שנרכשה ומוזגה ב-2007 עברה כמה תהפוכות, עברה לרשימת השימור ואין לה הנכסים שהיו לה, והחליט להגיש תביעה נגד כל העולם ואשתו, עם המון חורים עובדתיים ובלי להזכיר במילה שבאמצע היה המשבר הגדול של 2008". ביגר מוסיף כי עצם פרסום שמו של פלד בהקשר זה, מהווה חוסר רגישות ציבורית. אחד הנתבעים מוסיף בציניות כי השמות הוכנסו מתוך "שיקולי רייטינג. קיוו שנלך ליוסי ולשלום ונלחץ עליהם שישלמו ויוציאו אותנו מזה".

עו"ד אקסלרוד לא מתרשם. "אם את כל מה שתיארנו למדנו מרסיסי מידע שעלו מהדוחות שהחברה כן פרסמה וממידע גלוי בארצות הברית, מי יודע מה אנחנו לא יודעים". לגבי הנתבעים הוא אומר כי "לכל אחד מהם יש חלק לפחות ברשלנות לכאורה, וגם דירקטור, מעריך שווי או רואה חשבון המבקר את דוחות החברה, מחויב לבדוק מה עובר תחת ידו".

צד שלישי "לא קשור"

תחילתו של הסיפור הוא בשלד בורסאי בשם קדרון, שירון ייני שמתמחה בשלדים בורסאיים רכש מידי כונס בכ-9 מיליון שקלים ב-2007. בהמשך מכר ייני את קדרון לאחים. שמו הבורסאי של השלד שונה לעטיה גרופ, ובאמצע 2007 נוצקה לחברה פעילות בדמות שתי חברות פרטיות של האחים. החברה האחת הייתה ורג' (Verge) שהחזיקה קרקע בלאס וגאס, השנייה הייתה סיטניקה (Sitnica), שהיו לה קרקעות בסמובור שבקרואטיה.

עד כאן שגרתי לגמרי. פעולת המיזוג לוותה בהערכת שווי של חברת גיזה זינגר אבן, שזכתה לאישור הדירקטוריון: הנכס בלאס וגאס הוערך בשווי של כ-83 מיליון שקלים והנכס בקרואטיה ב-62 מיליון שקלים. התמורה לחברות הפרטיות של האחים עטיה, חייבים להדגיש, נעשתה בצורת הקצאת מניות ולא תמורת מזומן.

בנקודה הזאת, לפי כתב התביעה, נשברה השגרתיות. הערכת השווי השאירה לא מעט דברים מעורפלים. כך, למשל, בעוד הערכת השווי לגבי הקרקע של ורג' בלאס וגאס ציינה כיצד פרויקט המסחר והמגורים המתוכנן לקום ישגשג במהירות, כיצד 81% מהדירות בו נמכרו ושהעסקה בכיס ("יש לציין כי 229 דירות נמכרו תוך יום עסקים אחד", כתבו מעריכי גיזה), הרי שבפועל ורג' מעולם לא החלה לבנות.

בהערכה של גיזה לא צוינו, כך כתב התביעה, עובדות חשובות בנוגע לפרויקט. למשל, שאין לפרויקט היתר בנייה, או שאם לא תסתיים הבנייה תוך שנתיים, כל החוזים עלולים להתבטל. איך זה קרה? דמות מובילה בתחום הערכות השווי בישראל מתייחסת לנושא ומספקת תמונה עגומה על הענף בכלל. "הבסיס העובדתי שעליו מסתמכים בעת הערכות השווי", הוא מסביר, "מתקבל מהחברה המזמינה בבחינת ראה וקדש. אנחנו לא בודקים אות אחת שנכתבה באף אחד מהניירות. זה תפקידו של הקונה, לשלוח בודקים, שמאים ועורכי דין. מה שאנחנו עושים הוא לקבל נתונים מהחברה ולהכניס למערכת הבדיקה שלוקחת בחשבון מכפיל, תזרים מזומנים וכדומה. תפקידנו מוגבל. לא מצפים ממעריך השווי לבדוק נתונים או לשאול אם יש בעיות כגון היתר בנייה".

בהנחה שהטענות הללו נכונות והיו עובדות שלא נפרסו בפניה, איזו אחריות רובצת לפתחה של גיזה? החברה העדיפה שלא להגיב לפניית G. נציין כי מבין שש הבקשות לדחיית התביעה על הסף (שלוש נדחו ושלוש נמשכו בטרם דיון), אחת הייתה של גיזה. הבקשה נדחתה, אולם גיזה לא חויבה בהוצאות.

חזרה ללאס וגאס: החוזים של ורג', כאמור, בוטלו עד האחרון שבהם. בכתב התביעה מפורטים אי סדרים בניהול ובדיווח, והשורה התחתונה היא הטענה שהאחים עטיה מצאו דרכים להוציא כספים מהחברה הציבורית עטיה גרופ לידיים פרטיות שלהם ושל גורמים הקשורים אליהם. "הדוחות של החברה מספקים הערכות שווי שיורדות ויורדות", מתקומם עו"ד ביגר נגד הטענה. "בל נשכח כמה מחקו דנקנר ותשובה בווגאס, ופה מדברים על עסקה שהבנק המלווה אותה קרס, אז ורג' לא תיפגע? ורג' דיממה והייתה צריכה עוד ועוד כסף".

על הפרטים, ויש אין-סוף כאלה, ניתן לעורכי הדין להתנצח ולבית המשפט להכריע ונגיע הישר לסוף: לפי כתב התביעה, ב-16 בספטמבר 2008 הודיעה ורג' שהיא חייבת לחברת אמבלקו שבבעלות יוסי עטיה 860 אלף דולרים ועליה לשלם את החוב. כיוון שכך, הודיעה החברה, הדירקטוריון הורה לנו למכור את ורג'.

הקונה הייתה חברה בשם ATW בשליטת איזק לוי, והוא קיבל את ורג' מיידית, כאשר התמורה, מיליון דולרים בלבד, הייתה אמורה להיות משולמת בסוף 2009, וללא כל בטוחות. לרגל העסקה עטיה גרופ הציבורית (בניגוד לאמבלקו הפרטית), מצדה, החליטה לוותר על חוב של ורג' אליה, בסך 1.4 מיליון דולרים.

בכתב התביעה נטען כי העסקה נחתמה כאשר הערכת שווי של הקרקע לבדה, עמדה על 3.8 מיליון דולרים. בכל מקרה, בסוף 2009 גם מיליון דולרים זה משהו, אבל גם הכסף הזה לא הגיע לחברה הציבורית. על-פי הנטען בכתב התביעה, ATW מכרה את המניות בוורג' מיד לאחר שקיבלה אותן למי שהוכרז כ"צד שלישי לא קשור". הצד השלישי הלא קשור, התברר שלושה חודשים לאחר מכן, הוא דארן דאנקל, אותו שותף אמריקאי של האחים עטיה, זה שממנו נקנתה ורג' מלכתחילה, ומי שממשיך לנהל אותה מאז הקמתה ועד עצם היום הזה.

כתב התביעה מכנה זאת עסקה סיבובית, שבתומה חזר הנכס בחינם לאותן ידיים. ההגנה מן הסתם תמצא מילים אחרות לתאר את גלגולי הנכס.

מיהם התובעים?

התובעים הם קבוצה של שמונה משקיעים המחזיקים ביחד 13.6% ממניות עטיה גרופ (ובשמה הנוכחי איי.ג'י.אל). ביניהם יש את פרופיוז'ן השקעות של רן מור (שכבר מזמן הביע את מורת רוחו מהנעשה בחברה והתלונן ברשות ניירות ערך); את עו"ד ירון תורג'מן ואת איש העסקים דב גולדשטיין שהוא המחזיק הגדול ביותר (5%).

מטון הדברים של עו"ד ביגר, שמקווה בהמשך לייצג גם את יוסי ושלום עטיה ואת מורן אטיאס, עולה שקו ההגנה יתמקד במידה רבה בתקיפת הקבוצה הזאת. "צריך לבדוק אולי הם מונעים ממניעים זרים", הוא אומר. "אדון גולדשטיין רכש את המניות שלו בדצמבר 2011, שלוש שנים אחרי שורג' נמכרה. אז הכול היה ידוע לו כאשר רכש את המניות. איפה הוא נפגע?".

- דב גולדשטיין הוא רק אחד מקבוצה של משקיעים.

"יש לנו סיבה לחשוב שהוא עומד מאחורי ההליכים האלה, גם מההיסטוריה שלו וגם מפני שיש תיק משפטי אחר (בעניין חברת אולטרה שייפ מדיקל) שבו גולדשטיין וירון ייני נמצאים משני צדי המתרס".

גולדשטיין בתגובה: "נכון שיש לי סכסוך כספי עם ייני, אבל ההליכים החלו לפני שקניתי מניות.זה עוד אחד מהליכי הסרק של הנתבעים שעושים הכול כדי שהתביעה לא תתברר".

ביגר מצדו, ממשיך בקו אנטי-גולדשטיין: "אנחנו רואים כאן אדם שרוכש באופן סדרתי מניות מיעוט בחברות עם בעיות שליטה. יכול להיות שהוא מזהה עוולות והולך להילחם את מלחמת הציבור. ויכול להיות שלא. חוץ מזה, הוא גם גרם נזק לחברה. על זה הוא מספר? החברה ביקשה באסיפת בעלי מניות אישור להעסיק את שלום עטיה כיועץ לסיטניקה, לאחר שחציה נרכש בידי החברה האוסטרית פור, ב-120 אלף אירו לשנת 2012 והוא הצביע נגד, וכך נמנע הכסף הזה מקופת החברה".

גולדשטיין בתגובה: "כל בעלי מניות המיעוט הצביעו נגד תנאי ההעסקה של משפחת עטיה והסיבה הייתה ברורה ופשוטה: האנשים ריסקו את החברה לגמרי. מה הטעם לתת עוד עשרות אלפי שקלים לצמד שלא הביא תועלת ורק רוקן את החברה?".

- גולדשטיין, אתה עצמך קנית את המניות לאחר שכבר קרו כל התקריות הללו.

"נכון, אבל מה זה מוסיף או גורע מהתביעה? זוהי תביעה נגזרת, כלומר תביעה שבה החברה תובעת על הנזקים שבעלי המשרה שלה גרמו לה והכסף שיתקבל מהתביעה ייכנס לחברה".

- למה בעצם קנית את המניות?

"קניתי במחיר שחשבתי שהוא טוב והתברר שגם זה לא נכון".

עו"ד ביגר מטעם חלק מהנתבעים ממשיך, והפעם מכוון לעו"ד ירון תורג'מן. תורג'מן, מסביר ביגר, הוא אח של עו"ד אמיר תורג'מן, שתבע את עטיה גרופ באוגוסט וביקש (ולא קיבל) צו מניעה זמני נגד כל פעולת מכירה בחברה. "הוא היה מאוד מריר", כך ביגר, "והפלא ופלא, אח שלו מגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת על החברה. זה רק מדגים עם מי יש לנו עסק".

- עו"ד אמיר תורג'מן, אחיך נלחם את מלחמתך?

"ממש לא. אין לי קשר למלחמה שלהם כרגע. אחי מושקע בחברה בלי קשר והוא גם לא מוביל את התביעה".

- ועל מה אתה נלחם איתם?

"יוסי לוי (היום מנכ"ל שמן), רו"ח יצחק גוילי ואני סגרנו איתם עסקה של רכישת שליטה בחברה תמורת 5 מיליון שקל. זו הייתה עסקה מותנית של רכישת השלד והשגת רישיון גז, לקח לנו שנה לעבוד עליה ובסוף הם חזרו בהם. בית המשפט לא נתן לנו צו מניעה, אבל אני כבר מכין את התביעה הכספית נגדם".

- שנה שלמה?

"כן, בין השאר בשל משקיעים שהתנגדו לעסקה. היינו איתם בבית משפט ושאלנו למה הם מתנגדים. התברר שהם לא בוטחים בעסקות שמביאים בפניהם האחים עטיה. ישבנו איתם והסברנו מה אנחנו מתכננים, קיבלנו אישור בית משפט, עברנו אסיפות דירקטוריון, האסיפה הכללית אישרה את זה ויום אחרי זה הם ביטלו את ההסכם. רצו שנחכה עד שיסיימו למכור את הנכס בקרואטיה. לדעתי הם הפסידו. יוסי לוי ואני היינו יכולים להביא הרבה רישיונות גז לחברה. הם אנשים מתוחכמים, אבל לא חכמים".

- עו"ד ביגר, לסיכום, נגיד אפילו שהתובעים הם חבורת ציניקנים שמנסים לנצל את המצב. זה לא משנה את העובדה שיש לא מעט תמיהות סביב התנהלות החברה.

"יכול להיות, אבל עצם ניהול התיק יכול להיות אבדון לחברה ולהכניס אותה לפשיטת רגל".

מיהם בעלי המניות הציבוריים בחברת הנדל"ן עטיה גרופ

לא רק לגבי פעילות חברת ורג' בלאס וגאס, מעלה כתב התביעה טענות הקשורות להתנהלותה של עטיה גרופ. גם לגבי הנעשה בחברת סיטניקה שבקרואטיה, הנכס השני שמוזג לתוך עטיה גרופ בתחילת חייה הציבוריים של החברה, עולות טענות, שהמרכזית שבהן היא שבעוד החברה דיווחה על הצלחות ועל פרויקטים נוספים, חציה נמכר לחברה האוסטרית פור (PORR) במחיר נמוך בהרבה מהמחיר שבו הוערכה.

עו"ד ביגר טוען בתגובה כי הנדל"ן במזרח אירופה רחוק מהתאוששות, ואילו שותפו לתיק עו"ד אסף אורן ממשרדו, מזכיר שכתב התביעה לא מציין שרבץ לפתחה החזר הלוואה בת 21 מיליון אירו, עול שממנו נחלצה עם המכירה.

הטענות בתביעה ביחס למה שקרה בקרואטיה לא מסתכמות בזאת. בשלב מסוים, ולאחר שיוסי עטיה העביר את מניותיו בעטייה גרופ לאחיו שלום, ניסה האחרון למכור לעצמו את סיטניקה ולצקת לחברה פעולות נוספות. באסיפה כללית אחת זה דווקא כן הצליח לאחר שהסתמן הרוב הדרוש מבין בעלי מניות המיעוט, כלומר בעלי המניות אשר אינם קשורים לבעלי השליטה.

בשלב הזה אחד המשקיעים - חברת פרופיוז'ן בשליטת רן מור - התלונן ברשות ניירות ערך. בבדיקה שנערכה התברר לרשות שחלק מאותם בעלי מניות "מהציבור" הם למעשה שכנים של שלום עטיה מקליפורניה, שיוצגו כולם בידי עורכת דין אחת, אביגיל בהט, שגם מייצגת את שלום עטיה בעניינים פרטיים.

"נשאלת השאלה", כתבה רשות ניירות ערך בנימה של סרקזם דק, "מה לתושבי ארצות הברית ברכישת חברה דלת סחירות, ברשימת השימור". תוצאותיה של ההצבעה בוטלו.

- זה לא עושה רושם כל-כך טוב. הרשות מבטלת אסיפה, חוקרת את החברה, בעבר - נציין בהזדמנות זו - הרשות ביטלה לעטיה גרופ תשקיף לקראת הנפקה.

עו"ד ביגר: "אז בוטלה אסיפה. ואת יודעת כמה תשקיפים מבטלים? ולגבי חקירות, הרשות גוף רציני שמבצע מדי פעם חקירות. האם הוגש כתב אישום? האם מישהו הועמד לדין?"

ירון ייני מגיב על הטענות נגדו: "אין לנו קשר לתביעה הזאת"

דמות מוכרת היטב בשוק ההון מרשימת הנתבעים הוא ירון ייני, בעל השליטה בחברת אפסווינג, שממנה נרכש השלד הבורסאי קדרון, שהפך לעטיה גרופ. התובעים מייחסים לו כדירקטור בחברה ובעל עניין, אחריות להתנהלותה של החברה. כמו כן הם מצביעים על כך שביום מסוים בסוף נובמבר 2007 עטיה גרופ (הציבורית) העבירה הלוואה בסכום של 1.7 מיליון דולרים לוורג', שמצידה מעבירה את הכסף לאמבלקו, החברה הפרטית (אז) של יוסי עטיה, ובאותו יום עצמו אמבלקו רוכשת מאפסווינג את פרמיית השליטה בחברה, בסכום של... נכון, 1.7 מיליון דולרים. למעשה, נטען בכתב התביעה, יוצא שהחברה עצמה מימנה את רכישת פרמיית השליטה בה, במקום שבעל השליטה ישלם זאת.

יוסי עטיה כאמור איננו מגיב לכתבה זו, אבל ייני דווקא כן: "אין לנו קשר לתביעה הזאת ושרבוב שמנו אליה מיותר. עשינו את עסקת המיזוג תוך נקיטת כל אמצעי הבדיקה. השתמשנו באנשי מקצוע, הבאנו אותה לאסיפה כללית וקיבלנו את אישור רשות ניירות ערך לעסקה. מאז לא היה לנו קשר לחברה".

מה שמעניין לגלות הוא שייני עצמו תבע את האחים עטיה. התשלומים עבור השלד שמכר להם וממנו נולדה עטיה גרופ, היו פרוסים על פני תקופה מסוימת, ובשלב מן השלבים, כך טען ייני בבית המשפט, הפסיקו להעביר לו את התשלומים בטענה שהיה משבר כלכלי, שהשלד שמכר להם לא הניב את התוצאות המקוות, ושגם עליו לספוג חלק מההפסד. "טענת התספורת הקלאסית", אומר אדם המכיר את הנפשות הפועלות.

העניין הסתיים בהסכם פשרה, שבמסגרתו שולם ככל הנראה חלק מהסכום.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988