כמה שיותר חלש, נתעלל בו יותר

לפי תקנה חדשה, אם תדרסו פליט סודני - הוא לא יוכל לתבוע אתכם. ככה פשוט

א.

לפעמים אני מתפלא על עצמי שאני עוד מתפלא על עצמי מזה שאני מתפלא על מה שקורה פה.

הנה, השבוע פורסם כי שר המשפטים יעקב נאמן חתם על תקנה הקובעת כי בתי המשפט בישראל לא יפתחו בהליך משפטי, אלא אם כן ברשות הפונה יש תעודת זהות ישראלית או דרכון זר.

המשמעות של התקנה הזו היא כי מסתננים, מבקשי מקלט או פליטים (בחרו את ההגדרה המקובלת עליכם ואומר לכם מי אתם) לא יוכלו לפנות לבית משפט בישראל, וכך גם חלק גדול מהפלסטינים שאין ברשותם דרכון של הרשות הפלסטינית, וכן מספר לא ידוע של בדואים וגם של מחוסרי אזרחות, כמו עולים שלא הסדירו את מעמדם (כלומר את יהדותם).

התקנה לא חלה על תהליכים בבג"ץ, בבית הדין לעבודה או בבתי המשפט לעניינים מינהליים (כלומר סכסוכים שבין אדם לרשות), אבל היא חלה על הליכים בבתי משפט לענייני משפחה ועל תביעות אזרחיות - שזה הרוב הגדול של התביעות.

אז מה היא אומרת בעצם, התקנה החדשה הזו? שאם דרסתי סודני עם האוטו שאין לי, הוא לא יוכל לתבוע אותי; שאם בעל דירה ישראלי רימה את 15 האריתראים שגרים בדירת ה-25 מטרים שלו, הם לא יכולים לעשות לו כלום; שאם זוגות מעורבים (למשל, ישראלי/ת וזר/ה או פלסטיני/ת) נמצאים בסכסוך משמורת - בתי הדין לענייני משפחה אפילו לא ישמעו את זה שאתרע מזלו ולא נולד לעם הסגולה שלנו, שייסד את חברת המופת הישראלית, שבה כל מה שאתה צריך להיות על מנת לשרוד ולשחק אותה זה להיוולד יהודי, עשיר ובריא ממרכז הארץ. והדברים ידועים.

ב.

אחרי שפורסמה התקנה המעוותת הזאת, ועקב הביקורת נגדה, הואיל משרד המשפטים להודיע ברוב טובו כי הוא שוקל לבחון מחדש את ניסוח התקנה. אבל בינינו, ניסוח כזה או ניסוח אחר, בחינה או לא בחינה ותקנה יותר או תקנה פחות לא ישנו את התמונה הגדולה.

ובתמונה, הגדולה אפשר לראות חברה שעושה את כל מה שהיא יכולה על מנת להתעמר בחלשים שבה, וככל שאתה יותר חלש - נדמה שהיא תעשה את זה יותר בשמחה.

כן, משרד המשפטים אמנם הואיל לשקול ולבחון, אבל למה אף אחד לא חשב לשקול ולבחון לפני שפורסם הדבר בתקשורת? אני אולי היפי תמים ויפה-נפש, אבל ממה שאני מבין זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד במשפט הישראלי, היא אל"ף-בי"ת של מוסר וצדק. לא מותרות. איך אפשר אפילו להעז ולחשוב למנוע אותה ממישהו? ועוד לעשות את זה בשקט, במחשכים. זה הרי בכלל לא עניין של ימין ושמאל. זה עניין של אנושיות פשוטה.

כתבתי את זה מיליון פעם, וזה לא השיג שום דבר עד עכשיו, אז באמת שאני לא רואה איזה נזק יכול להיגרם מלומר את זה עוד פעם: מדינת ישראל של השנים האחרונות תמיד כל-כך נזהרת בכבודו, בממונו ובתנאיו של החזק, ותמיד כל-כך ברוטלית ואלימה כשזה נוגע לחלש, וככל שהחלש חלש יותר - יותר טוב.

שר המשפטים שלנו הוא דוגמה מצוינת: על הסוגיה של הגבלת שכר הבכירים בחברות ציבוריות ישבה הוועדה בראשותו של יעקב נאמן כמעט שנתיים לפני שהגיעה למסקנות. אנחנו לא יודעים כמה זמן ישב כבודו וחשב על זכותם של המסכנים ביותר בחברה הישראלית לגשת לערכאה משפטית, אבל תנו לי לשים 20 שקל שהוא לא השקיע בזה יותר מ-3 דקות וחצי.

והתוצאות ברורות וידועות: על החלשים הכביד השר את ידו, על שכר הבכירים חס, ועוד איך חס. אחרי הכול, חלילה מלהתעמר בעשירי ארצנו ולהגביל את שכרם לפי חמישים מהעובד שלהם, אחרת הם ירדו מהארץ ואנה אנו באים.

ג.

ואגב ללכת עם החזקים, אחת מהתבטאויותיו האחרונות של נאמן בכנסת, לפני כחודש, הייתה בנוגע לנתן אשל, שהורחק מהשירות הציבורי בשל הטרדת עובדת, אבל ממשיך לנהל מגעים בנושאים שונים מטעם ראש הממשלה. ח"כ שלי יחימוביץ' טענה - ובצדק שאי-אפשר להכחיש אותו - כי יש כאן טעם לפגם. יודעים מה ענה שר המשפטים? "מצטער. אני לא עוסק בטעמים לפגם".

זה נכון, כבוד השר, אתה באמת לא עוסק בטעמים לפגם - ובזה, כמו גם בלהט המתמיד שלך להגן על החזקים ולדפוק את החלשים, יש הרבה מאוד טעם לפגם.

ד.

אבל לא רק משרד המשפטים והעומד בראשו העמידו בראש מעיניהם את הפגיעה במבקשי המקלט. גם משרד הפנים, כמו העומד בראשו, לא טומנים ידם בצלחת. המצחיק (במובן המרתיח של המילה) שלפעמים נראה כאילו הם מתחרים ביניהם מי מתעמר יותר. אם שר המשפטים הציע להקים בית דין מיוחד לעובדים זרים, הצעה שהתקבלה לפני כשנתיים, בא משרד הפנים והביא את חוק הכבילה (המכונה גם חוק העבדות, לפיו שר הפנים יקבע את תחום העיסוק של העובד).

לפני כחודש הציע השר אלי ישי הצעה נוספת, שמהווה מעין חוק עוקף שיפוט; הצעת החוק קובעת כי מהגר עבודה שירצה לערער על ההחלטה לגרשו יצטרך לעזוב את ישראל לפני שיוכל להגיש את הערעור. מקסים, לא? ישי גם מנסה להקנות לפקחי רשות האוכלוסין וההגירה "סמכויות אכיפה", כולל הפעלת כוח סביר. ובינינו, עם אנשים כאלה כל כוח הוא סביר.

זאת, אגב, חלק ממגמה אנטי דמוקרטית של מתן סמכויות שונות - כמו חיפוש, מעצר או הפעלת כוח - שתמיד היו נתונות באופן בלעדי לשוטרים ולפקחים של רשויות מקומיות. אפשר היה לראות את זה בטיפול המביש של פקחי עיריית תל-אביב במחאה החברתית. אבל על כך בפעם אחרת.

ואם כבר פעם אחרת, תזכירו לי גם לכתוב על עוד יוזמות אנטי-דמוקרטיות של ראש עיריית תל-אביב, מר רון חולדאי, האיש שהשבוע דחה הצעה להוסיף כיתוב בערבית לסמל העיר בתואנה שזה "עלול להוסיף לקיטוב הלאומי". הקיטוב הלאומי, איזו בדיחה, מה?

ה.

והיחס הזה, של השרים ושל ראשי הערים, מחלחל, ועוד איך מחלחל, אם היה לכם ספק. הכי מהר הוא חלחל למקום הכי נמוך: חברות הקבלן. מאז החלו מבצעי הגירוש של אזרחי דרום סודן חזרה לארצם, ישבו אנשי חברות הקבלן והגיעו למסקנה המתבקשת: אם האנשים האלה בכל מקרה עוזבים ולא חוזרים, ואם בכל מקרה אין להם שום זכויות, והם בקושי בני אדם, אז למה בכלל לשלם להם את מה שמגיע להם? שיגורשו.

לא מדובר במקרה אחד ולא בשניים, ואם מדובר בעובד (בדרך כלל בעבודות ניקיון או מטבח) שמועסק כבר כמה שנים, הרי שהפיצויים יכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים.

אם אתם באותו הדור שלי, אתם ודאי זוכרים את שפת התכנות בייסיק. אז הנה תרגיל בייסיק בסיסי: גו טו סעיף א'. כי מעגל הקסמים הזה של גזענות, רוע, אלימות וניצול יכול להמשיך ולהמשיך עד אין קץ. אלא אם נשבור אותו.

ו.

לסיכום:

זה הכול אותו הדבר, חברות וחברים. המדינה נטפלת לחלשים ביותר שבה בשדה הכלכלי כמו בשדה המשפטי. אין הבדל מהותי בין הירידה בשכר הריאלי של השכירים בעשור האחרון והעלייה במחירם של השירותים החברתיים, לבין ההסתמכות ההולכת וגוברת על כוח אדם זול ומיובא. אין הבדל בין התנערות מאחריות באסון הכרמל לבין תופעות של אלימות מקרית, בחוף הים או בצבא אחרי שמישהו נגע במקל הפז"ם. אין הבדל בין הגזירות שפוגעות יותר בעניים לבין הניסיונות להגבלת הזכות למחאה.

ואני שוב מתפלא על עצמי שאני עוד מתפלא על עצמי.

צרו איתנו קשר *5988