נהיגת מבחן

"טקסי דרייבר", ד' 20:45, "יס קומדי"

לקח לי עונה שלמה להתחיל ולחבב את "מוניות השכונה" על נהגיה. לא מדובר בסדרה שמכוונת מאוד גבוה: ההומור עממי והגיבורים נראו לי כאלה שאפשר להסתדר איתם, אבל לא לחבב באמת. אלא שככל שהתארכה העונה, התחלתי ליהנות יותר ואפילו לסמוך עליהם, כמו תחנת מוניות שאתה יודע שתוכל להתקשר אליה בכל שעה והם יעמידו בתוך חמש דקות מונית עבורך. צוות השחקנים המרשים: יובל סגל, דני שטג, יורם מרסיאנו, מנשה נוי, ומעל כולם - דביר בנדק, עשו עבודה איטית אך נכונה, עד שהתחשק לי לעבור בפיצוצייה הקרובה, לקחת שקית פיצוחים ולקפוץ אליהם לשש-בש.

הערב תתחיל העונה השנייה, ואפילו הנסיבות המשתנות שבחוץ, מוסיפות לה חן: זו לא סדרה על מצוקה, אבל למרות לא מעט "דאחקות", יש בה רגעים נוגעים ללב: מאבקי הפרנסה, האהבה, הזוגיות והחברות, זוכים לניקוד בונוס כאשר המציאות בחוץ הופכת לקשה יותר ויותר עבור מי שנוהג 12 שעות ביום לפרנסתו. מצדי הם מוזמנים לסגור איתי מחיר, ולא להפעיל מונה.

שאכטה אחרונה

"העשב של השכן", ד' 22:00, "יס oh"

ואם אל דביר בנדק ויובל סגל אני רוצה לקפוץ לתורכי קטן, אני משאיר לכם לנחש למה הייתי מוכן לקפוץ אצל מרי לואיז פרקר, בעונה האחרונה של "העשב של השכן". לפני כמה ימים, עלתה באותו הערוץ העונה האחרונה של "שובר שורות" הקיצונית בהרבה. שימו לב עד כמה נקודת המוצא של שתי הסדרות דומה: בשתיהן מדובר באנשים נורמטיביים שעוברים טרגדיה ומחליטים להתפרע כפי שלא התפרעו בחייהם. שניהם פונים לכסף הקל (לכאורה), של הסמים, ומגלים שלהיות סוחר-סמים זו עבודה די קשה. במקרה של מרי לואיז פרקר, היה נדמה בעונה הקודמת שהגענו ל"הפי-אנד" כשהיא מתאחדת עם משפחתה. אלא שאז נורתה ירייה והעונה הסתיימה בלי שנדע מי ירה ומי נפגע, חידה שתיפתר החל מהערב.