הנקראות ביותר

"חד-משמעית - אם הממשלה לא תתערב, ערוץ 10 ייסגר"

רון לאודר, צינור החמצן האחרון בהחלט של ערוץ 10, קורא לממשלה לפעול ■ בראיון חג הוא מדבר על חברו בנימין נתניהו, על ההתנצלות לשלדון אדלסון, על השנים הקשות שצפויות לכלכלה העולמית ועל המעמד המידרדר והולך של מדינת ישראל

על דבר אחד בסיפור הזה לא יכול להיות ויכוח: רון לאודר לא באמת חייב להתעסק עם הצרות של ערוץ 10. הוא יכול היה לשכוח את 400 מיליוני השקלים ששרף שם בשבע השנים האחרונות, לנסות לפוגג את המתיחות עם חברו הוותיק בנימין נתניהו סביב תחקירי הערוץ, ולהתרכז בחלקי החיים, שלפחות באופן יחסי נראים הרבה יותר פשוטים: עסקיו חובקי העולם, תפקידו כנשיא הקונגרס היהודי העולמי, הפעילות הפילנתרופית הענפה, אוסף האמנות היקר, ובעצם מה לא.

קשה להאמין שמישהו היה בא אליו בתלונות אם הוא, שמחזיק ב-25% מהבעלות, היה מצטרף ליוסי מימן (51%) ולארנון מילצ'ן (24%), שזנחו את הערוץ כאילו מדובר בצעצוע שסר חנו. אבל לאודר מתעקש על הערוץ ומבוסס בבוץ שבין דרישות הרגולציה להתנכלות הפוליטיקאים, שבין הפגנות התמיכה בערוץ ובעובדיו לניסיונות המתחרים לנגוס; ובעיקר ממשיך לשפוך כסף ולהיות מתוסכל מהיחס שמקבל הערוץ.

- יש בבעלותך 22 ערוצי טלוויזיה נוספים בעולם. יש איזשהו ערוץ שהשקעת בו סכומים דומים?

"לא, בשום דבר בעולם. רחוק מזה. ישראל היא השוק הכי קשה שאני מכיר, השוק היחיד שבמקום לנסות לעודד השקעות, יוצר כמה שיותר רגולציה שהופכת את ההשקעה לקשה ביותר".

- אז מה בעצם יוצא לך מזה?

"אני מאמין בחופש העיתונות ובתחרות, ומאמין בטלוויזיה וביכולות שלה. אם לא היה ערוץ 10 אלא רק ערוץ 2, לא הייתה תחרות. אני מאמין שישראל צריכה יותר עיתונות עם אופי בינלאומי, וממה שאני רואה ערוץ 2 פחות כזה. החדשות של ערוץ 10 מצוינות ואני מאוד גאה בהן. מאוד".

- אז ההסבר מסתכם בחופש העיתונות וברצון לעשות בישראל עיתונות טובה?

"לא. אני מניח שיש הרבה גם באהבה שלי לישראל וגם בכך שמדובר באנשים (הכוונה לישראלים, א' א'), שעבורם אני רוצה לעשות כל מה שאפשר. מבחינתי ערוץ 10 הוא מעין סמל. בזמנו קיוויתי שהדוגמה האישית שלי תגרום לעוד משקיעים להגיע לישראל. עכשיו אני מקווה שהממשלה תבין שבמה שהיא עושה בעניינו של הערוץ - או ליתר דיוק אינה עושה בעניינו - היא מעבירה מסר רציני שאומר 'קשה להשקיע בישראל'".

- תסביר.

"אני משקיע עם פרופיל גבוה, הדיווחים על הערוץ מתפרסמים ברחבי העולם, ואנשים עוקבים. מה שקורה מעביר מסר רע. העתיד של ישראל תלוי בהשקעות חיצוניות והממשלה צריכה שיהיה לה חזון לעזור למשקיעים, לא לפגוע בהם".

- אתה נפגעת?

"אני פגוע, כן. הממשלה יכלה בקלות להגיד, 'הבט מר לאודר, אתה והשותפים שלך השקעתם סכומים אדירים וגם אם יש שאלה סביב 60-40 מיליון שקלים, נשים אותה בצד כדי להראות שאנחנו עובדים איתכם'. הרי כולם יודעים שבלי זה יהיו 600-400 עובדים (של הערוץ ושל גופים המתפרנסים ממנו, א' א') שיהפכו למובטלים, והממשלה תוציא הרבה יותר בדמי אבטלה. בכל מדינה בעולם היה ברור מה עושים. כאן, לעומת זאת, אתה צריך דיונים, פגישות ואנשים שיקבלו החלטות. בשביל מה? מה המטרה של כל זה?"

- אתה נשמע כועס, אבל הרושם שמתקבל ממה שקרה עד כה הוא שתמשיך להזרים לערוץ את הכספים שהוא צריך.

"לא, ממש לא. אני אומר חד-משמעית שאם הממשלה לא תפתור את המשבר הזה, ערוץ 10 ייסגר".

- ואם, כמו שנדמה כרגע, העניין ייפתר במסגרת צוות הבדיקה שהוקם, מה יקרה לערוץ?

"נתחיל לבדוק איך בונים את התחנה מחדש ונקים את הערוץ מספר אחת בישראל. וזה יקרה מאוד מהר".

זה לא הכסף, זה העיקרון

בקצב האירועים המסחרר קל אולי לשכוח שהמחלוקת שמביאה את ערוץ 10 אל סף סגירה נסבה בסך-הכול על תשלומי דמי זיכיון ותמלוגים בהיקף של כ-60 מיליון שקלים (שמהם אמורים לחזור לתחנה כ-15 מיליון), שהערוץ ביקש לפרוס מחדש. המדינה מצדה סירבה ופעלה לחילוט ערבויות שהיו בידיה. כל העניין לווה בהרבה פוליטיקה ובטענות כי ביסוד הסירוב עומד רצון קטנוני של ראש הממשלה ושל רעייתו להיפרע מהערוץ בשל תחקירים שפורסמו על-אודותיהם.

הסאגה הגיעה לשיאה בשבועות האחרונים לאחר שדירקטוריון הערוץ, ובו שני נציגיו של לאודר, היו"ר אבי בלשניקוב ויו"ר ועדת הכספים מיכל גרייבסקי, הודיע על פיטוריהם של כ-150 מהעובדים. יו"ר ההסתדרות עופר עיני התערב, העובדים הפגינו, המערכת הפוליטית געשה, ובסופו של דבר הוקם צוות - שבו חברים מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר, הממונה על התקציבים באוצר גל הרשקוביץ, והחשבת הכללית של המשרד מיכל עבאדי-בויאנג'ו - שאמור לגבש פתרון. ההערכה המקובלת בערוץ היא כי העובדה שההחלטה הועברה מהפוליטיקאים לגורמים מקצועיים משפרת את הסיכוי שפתרון אכן יימצא.

לאודר אומר שהבעיה מבחינתו לא הייתה הסכום הנדרש אלא העיקרון. "זה באמת לא כמות הכסף", הוא מבהיר, "זה העיקרון שהממשלה תעזור או תהרוג. זה בידיים שלה. יש בבעלותי תחנות ברחבי העולם, בעיקר במזרח אירופה ובמדינות הרבה יותר עניות מישראל. שם הממשלות רק אומרות, 'מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור'. מצאתי שלושה משקיעים שונים שהביעו עניין בערוץ. כל השלושה אמרו, 'יש לך תחנה מצוינת, אבל ממה שאנחנו מבינים הממשלה מקשה. כשהממשלה תחליט שהיא עובדת איתכם, נשמח לבחון מחדש את ההשקעה'. זה מצב בלתי אפשרי שצריך להשתנות".

- בערוץ מדברים על כך שמתוכנן קיצוץ כואב.

"ביום שאחרי - אם הכול יסתדר - יהיו הרבה אנשים שיהיו שמחים בערוץ. אני לא יכול לדבר על כל מה שיקרה, אבל יקרה הרבה. המורל בתחנה גבוה, האנשים עושים עבודה מצוינת בתנאים בלתי אפשריים, ואני מאמין שברגע שהתחנה תתחיל להיבנות מחדש יתברר הפוטנציאל האדיר שיש לה".

- יש הרבה שמועות על שכר הטאלנטים שייחתך.

"אני לא יכול לענות על זה".

- תוכל להסביר מדוע המנכ"ל הקודם יוסי ורשבסקי התפטר?

"היה המון לחץ והוא מן הסתם הרגיש שהספיק לו. זה לא קל להיות מנכ"ל של ערוץ שצריך להילחם ללא הפסקה, וזה אנושי להתעייף. ממה שאני מבין הוא עזב כי הוא היה מותש נפשית ופיזית".

בין נתניהו לאדלסון

לאודר, 68, אינו מרואיין אמוציונלי. הוא שוקל מילים, אינו ממהר להתלהט, ודאי לא לתת לאמוציות הכלואות בו לשחרר את חרצובות לשונו. בעיקר הדבר מקבל ביטוי כשעולים על הפרק יחסיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. השניים מכירים מאז תחילת שנות ה-80, אז נחשב לאודר לאחד מפטרוניו הפוליטיים של נתניהו. בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש הממשלה, בשלהי שנות ה-90, אף ניסה לאודר, בשליחות ראש הממשלה, לקדם הסכם עם סוריה, ולפי פרסומים מהשנים האחרונות גם הצליח לסחוט מהנשיא הסורי דאז חאפז אל-אסד ויתורים בלתי מבוטלים. בשנים האחרונות התקררו מאוד היחסים, בין היתר בעקבות קריאתו הפומבית של לאודר לקיים משא ומתן ישיר עם הפלסטינים - קריאה שנתפסה אצל אנשי נתניהו כביקורת. סירובו להתערב בתחקירי הערוץ בענייניהם של ראש הממשלה ושל רעייתו ודאי שלא תרם לחימום היחסים.

לאודר, כאמור, לא שש להתייחס, אבל אומר את הדברים הבאים: "ראיתי לאחרונה את ראש הממשלה רק בשני אירועים עצובים - השבעה על אביו והשבעה על אביה של שרה. לפני זה קיבלנו החלטה שלא לדבר על ערוץ 10. כל מה שאני יכול להגיד זה שהוא חבר קרוב כבר שלושים שנה. אני מקווה שנהיה חברים לעוד שלושים שנה, ואז נראה".

- ולא התאכזבת מהאופן שבו הוא נוהג סביב המשבר של ערוץ 10? בכל זאת הוא חבר שלושים שנה, שעשית דבר או שניים בשבילו.

"הקונפליקט האישי שלו - זה שאני חבר שלו - שם אותו במצב בלתי אפשרי, ולכן הוא החליט לא להתערב. גם אני החלטתי לא להתערב" (מקורב של לאודר מוסיף וטוען כי השניים לא דיברו על ערוץ 10 לפחות שלוש שנים).

- בוא נעבור לפרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, על רקע כתבה שפורסמה במהדורת יום שישי של הערוץ. אתה מכיר אותו אישית?

"את שלדון? בטח. הוא דמות בולטת בקהילה. יש לנו מכרים משותפים. הוא גם חבר של ראש הממשלה כמוני, והוא גם איש עסקים חריף שיש לו דעות נחרצות ביחס למדיה ולמה שצריך לקרות איתה. הוא עושה את מה שהוא חושב שצריך לעשות".

- במשא ומתן על אופי ההתנצלות בפני אדלסון, מישהו ביקש ממך להתערב?

"החוק מאוד ברור, ואני פעלתי לפי החוק. נשארתי ניטרלי לחלוטין. זו הייתה הדרך היחידה מבחינתי. אני מאמין שזה קרה בין עורכי דין".

-בסוף הסיפור, ואחרי ההתנצלות, האנשים שהיו מעורבים בכתבה ולא התפטרו מיוזמתם, פוטרו כשהמהדורה השבועית הורדה. זה מקרי?

"אלה שאלות שאני לא יודע את התשובה להן. מה שעשיתי היה לצעוד אחורה ולתת לאנשים השונים בערוץ לפעול כמו שהם צריכים. אין לי השפעה על מי יפוטר ומי לא, במיוחד בכל מה שנוגע לחדשות. כל החלטה שהתקבלה הייתה במסגרת החוק".

אנשיו של לאודר מבקשים להוסיף, בשיחה עם G, כי ההחלטה התקבלה על-ידי הנהלת הערוץ ולא על-ידי אף אחד אחר.

- בדיעבד, ואחרי כל המהומה שהייתה סביב ההתנצלות הזאת, אתה חושב שאולי טעיתם בהתנהלות?

"החומרים האלה אולי מוכרים עיתונים, אבל יש לזה נורא מעט השפעה על הערוץ. זה לא שיחק שום תפקיד. אתה מדבר על ערוץ, ובוא לא נשקע בזוטות בסגנון 'זה אמר להוא'. האספקט האמיתי מבחינתי הוא העתיד של הערוץ".

"ישראל במצב עדין מאוד"

לאודר מוטרד מאוד מעתידה של ישראל, הוא רואה קשר ישיר בין מעמדה בעולם לבין התגברות האנטישמיות, ובעיקר אינו מבין מדוע לא נעשה כלום בסוגיות הכי בוערות שעל הפרק. גם לאוזן הישראלית הכי צינית שיש, קשה שלא להתרשם שאכפת לו וכואב לו ממה שקורה כאן. אגב, תפיסת העיתונות הבינלאומית שלו, שהוזכרה כאן בפתיח, היא חלק מהתפיסה ומהרצון שלו לשנות את הדרך שבה ישראל נראית בעולם.

"ישראל במצב עדין מאוד. היא נפגעה באופן דרמטי מהשקעה מתמשכת, של זמן ושל מיליארדים, שעשו חורשי רעתה. אבל במקום להתמודד איתם, ישראל פשוט נסוגה. יש לכם משרד הסברה שיש לו תקציב נמוך משל קבוצת בייסבול. אילו ישראל הייתה מוותרת על מטוס קרב בודד ומשקיעה את הכסף הזה בהסברה, היא הייתה משנה לחלוטין את תדמיתה בעולם. כנשיא הקונגרס היהודי העולמי, אני מבלה חלק ניכר מזמני בנסיעות בעולם בניסיון להגיד 'ישראל היא לא מה שאתם חושבים'; אני נלחם בקרב של אדם אחד מכיוון שישראל אינה משקיעה בזה מספיק. זה צריך להיות בעדיפות עליונה שלכם".

- אתה מכיר אישית את ראש הממשלה, שרים ובכירים אחרים. הם אינם מבינים את החשיבות?

"כולם מבינים את החשיבות. אבל המדינה צריכה לקבל את ההחלטות שהסברה ויחסי ציבור חשובים לה. אם זה יקרה ייפתרו הרבה בעיות שיש לכם. זו אינה החלטה של איש כזה או אחר, אלא החלטה עקרונית שצריכה להתקבל. אף ממשלה פה לא פעלה במישור הזה, מפני שזה לא נתפס כאן כנקודת מפתח".

- ומה יקרה אם זה לא ישתנה?

"יש לזה כבר עכשיו השפעה אדירה, לא רק נקודתית על יחסי החוץ, אלא גם על תופעות יותר רחבות, כמו היקף האנטישמיות בעולם. בעולם שומעים רק צד אחד של הסיפור, וזה משפיע. פעם הסתכלו על ישראל ואמרו, 'זו מדינה שמפריחה את המדבר'. התדמית הזו נהרסה על-ידי אנשים שחזרו שוב ושוב על השקר עד שהוא הפך לאמת. אנחנו מנסים להילחם בשקרים, אבל אנחנו צריכים עזרה".

לאודר מביא דוגמה שמרתיחה אותו: סרטים. הוא מסביר כיצד סרטים מסוימים - רשימת שינדלר או אקסודוס - היו קטליזטורים לשינוי תודעה יסודי בעולם, ומספר על תוכנית לתמיכה בסרטים פרו-ישראליים שבוטלה למרות עלותה השולית. בכל פסטיבל בעולם, הוא אומר, יש שישה סרטים אנטי ישראליים ואף לא אחד פרו-ישראלי. בסוגריים הוא מוסיף כי הסרטים הכי אנטי ישראליים נעשים על-ידי ישראלים, עניין שרק מעצים את האפקט.

- ואולי זו אינה רק בעיה של הסברה, אלא גם של התנהלות ישראל בשטחים ושל חוסר הרצון שלה לחזור אל שולחן המשא ומתן?

"אני חושב שבמציאות הנוכחית הפלסטינים רואים שבזמן שהם יושבים ומחכים, קורים לישראל דברים שליליים, ולכן הם לוקחים את הזמן. אם לעומת זאת הם יראו שקורה ההפך, אולי ההתנהלות שם תשתנה. אגב, ישראל עושה גם דברים חיוביים בשטחים, למשל הסרה של מחסומי דרכים. אבל אף אחד לא רואה את זה".

מה אתה חושב על המדיניות של הממשלה בעקבות ה"אביב הערבי", מדיניות שמסתכמת ב"נחכה לראות לאן הדברים מתגלגלים"?

"הרבה אנשים היו נורא נאיביים. הם ראו את המפגינים בכיכרות וחשבו שזו דמוקרטיה. יש לי פחדים גדולים ממה שיקרה במצרים, אין לי מושג מה יקרה בלוב, ונדמה לי ששום דבר טוב לא יקרה בסוריה. התוצאה היחידה היא שישראל מוקפת יותר ויותר באנשים שחורשים את רעתה".

- אתה עדיין חושב שההחלטה לא להתקדם בשנות ה-90 מול סוריה, במתווה שקידמת, הייתה טעות היסטורית?

"אני לא מסתכל אחורה אבל אני חושב שיכול היה להיות מזרח תיכון שונה לחלוטין אילו הסכם היה נסגר, אבל לעולם לא נדע".

הכתבה המלאה - במגזין G

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות