חתול בשק

נתניהו רוצה לקבל התחייבות מליברמן וישי להעברת התקציב על סמך קווי מתאר כלליים

בדרך כלל, בתקופה הזו של השנה, מתקשים הכתבים הכלכליים שלא לעשות שימוש בקלישאה השחוקה ומדווחים שהאורות במשרד האוצר דלקו עד השעות הקטנות של הלילה. השנה, האורות היחידים שדלקו עד השעות המאוחרות היו במלון אינטרקונטיננטל, שדרות לקסינגטון פינת רחוב 48, שם שהתה בשבוע שעבר צמרת האוצר - בהרכב כמעט מלא - לרגל כנס גיוס משקיעים בניו יורק.

כאילו אין תקציב להעביר, כאילו אין גזירות לגבש, כאילו אין משבר כלכלי מתקרב, כאילו שבזמן שהם מבלים בבלומינגדיילס, מישהו יעשה עבורם את העבודה. באופן מסורתי, בספטמבר-אוקטובר מגיעה העבודה באוצר לשיא: הכנת תקציב המדינה, שגולשת אל תוך הלילה עם דיונים אינסופיים. זו גם התקופה בשנה שבה הפקידות הבכירה נפגשת עם השרים ופותחת בקרב הורדות ידיים לקראת הקיצוצים הצפויים בכל אחד מהמשרדים.

בימים האחרונים יותר ויותר שרים מקבלים הודעות שהפגישות האלו, שנקבעו זמן רב מראש, מבוטלות. לאוצר אין מה להציג, אין מה להראות. אין מספרים, אין תוכניות, אין תקציב, אין גזירות. השרים לא יודעים כלום, ראשי המפלגות יודעים עוד פחות.

נתניהו שומר את הקלפים קרוב לחזה. הוא רוצה לקבל התחייבות מליברמן וישי שייתנו ידם להעברת התקציב על סמך קווי מתאר כלליים מבלי לחשוף באמת את המספרים והתקציב. הוא מנסה למכור להם חתול בשק. ההיגיון הוא כפול: קודם כול, אין בכלל תקציב, ככה שאין לו בכלל מה להציג. שנית, אם יידעו בישראל ביתנו ובש"ס מה צופן בחובו התקציב, קיימת אפשרות שהן לא ירצו לתמוך בו, וגרוע מכך, הן יפתחו באש נגד נתניהו ויציגו אותו כצורר רע ואכזר.

כרגע לא מצליח רה"מ לשכנע את ליברמן וישי. הוא גם לא כל כך מתאמץ. המגעים מתנהלים בעצימות ובדרגים נמוכים, אם בכלל. הסיפור הזה מעסיק את נתניהו בשוליים של השוליים. רק כשישוב מעצרת האו"ם בניו יורק בעוד שבועיים יכניס את ידיו לעסק.

לו זה היה תלוי רק בליברמן, היה לנתניהו סיכוי טוב להעביר את התקציב. הבעיה נעוצה בש"ס. שם יהיו מרבית הקיצוצים הכואבים. בסביבתו של רה"מ מתרשמים שהוא עדיין לא התייאש מהמגעים ושרצונו לדחות את הבחירות כמה שיותר לא נעלם. אם רק יחליט שזה מה שהוא רוצה - והוא עוד לא החליט - הוא יצטרך לשחק נכון את המשחק, ונתניהו לא רע בכלל בתורת המשחקים. הוא למד את זה בהרווארד. ליברמן חזק גם הוא בתחום, הוא למד את זה ברוסיה. ישי, לעומת זאת, לא למד את זה בכלל. זה לא בלימודי הליבה.

בליכוד מזיעים

דווקא עכשיו, כשהטמפרטורות הולכות ויורדות, בליכוד מזיעים הרבה יותר. הכפפות מוסרות, ההבטחות לחברי מרכז ניתנות, חברי הכנסת והשרים מסתחבקים, מנשקים, רצים מחתונה לבר מצווה, מחוג בית לחוג מקרמה. העיקר לקושש עוד קולות ולהבטיח מקום בכנסת הבאה וסביב שולחן הממשלה, שמי יודע אם הוא יהיה רחב ומזמין כמו הנוכחי. כל אחד והסיוטים שלו: השרים חוששים להידרדר למצב של ח"כ פשוט, והח"כים פוחדים להידרדר למצב שהם צריכים לבקש אישור כניסה לכנסת. כולם כבר עמוק בתוך הקמפיין והפריימריז. הם יודעים שמי שלא הזיע בחתונת הבן של פייגלין, יצטרך להזיע כפול בפריימריז.

צפוף שם בליכוד. מקומו של איש לא בטוח. ניצחון של אחד הוא המוות של השני. עוד מעט יישלפו הסכינים, הסיפורים, החשיפות. אם נתניהו לא יעשה שינוי בחוקת המפלגה וברשימה הארצית, יידחקו כעשרה מהח"כים המכהנים למקומות לא ריאליים, וייעלמו מהכנסת הבאה, וזה עוד לפני שהזכרנו את חברי קדימה שמעוניינים לפרוש ולהתמודד בליכוד וכניסה של פנים חדשות לרשימה.כרגע מתבצעים ניסיונות הצלה לח"כים כדי להוסיף מקומות ברשימה הארצית ולדחוק את המחוזות אחורה. אם לא יצלח הניסיון - נתניהו מסתכסך אוטומטית עם עשרה ח"כים. אם יצליח - הוא מסתבך עם חברי המרכז.

ביבי מאוהב בצחי הנגבי

אי אפשר להפחית מתרומתו של צחי הנגבי להעלאת מפלס החרדה ורמת הצפיפות ברשימת הליכוד. האיש שחזר הביתה בשקט, בלי מסיבות עיתונאים, בלי הצהרות בומבסטיות, שב להיות חלק בלתי נפרד מהליכוד בן-לילה. את מופז כבר היו תולים מזמן על העץ הכי גבוה, מוציאים לו הקלטות ארכיון, היו אומרים שזיגזג, שעשה עוד פליק פלאק, אבל הנגבי מתקבל בחיבוק, לא רק בשטח אלא גם בלשכת רה"מ. נתניהו הוא מתאהב סדרתי. לפני ארבע שנים היה מאוהב במרידור ובגין, עכשיו הוא מאוהב בצחי. הוא לא בוטח באף אחד משריו, ורואה בהנגבי היחיד שיכול לסמוך עליו.

שרים בכירים בליכוד שותפים להערכה, וגם לחשש, שהנגבי יתברג בעשירייה הראשונה. השאלה היא מי מאיתני הטבע ינצח - הרוח הגבית של רה"מ או גלי ההתפקדות של אנשי יו"ש. הנגבי אמנם מביא איתו לליכוד נדוניה יפה שכוללת לא מעט מתפקדים, אבל ביו"ש משערים שהוא יהיה כוכב רשימות החיסול. מאחורי הקלעים כבר נרקמים שת"פים נגד הנגבי בין השרים שנאבקים על מקומם בעשירייה הראשונה. עבורם זו מלחמת קיום על כורסאות עור הצבי בקדנציה הבאה. שרים אחרים מעדיפים כלפי חוץ לחבק אותו. החיבוק שלהם מן הסתם הרבה פחות אוהב.