אם הקירות יכלו לדבר

גם מי שלא אוהב גרפיטי לא יוכל להתעלם מהתופעה

"אקזיט דרך החנות", א' 22:00, "יס דוקו"

אז מי מצלם את מי? טיירי גואטה את בנקסי או בנקסי את טיירי גואטה? התשובה השנייה היא הנכונה כמובן, ואם אתם שואלים את עצמכם מי זה לעזאזל בנקסי, כנראה שמעולם לא אחזתם ביד רועדת שבלונה מקרטון, בעוד ידכם האחרת אוחזת במיכל צבע. אפשר לאהוב גרפיטי, אפשר לחשוב שמדובר בהשחתת רכוש לשמה, ועדיין, אי אפשר עוד להתעלם מהתופעה (בהקשר הזה מוכרחים לציין שהכתובת באמת הייתה על הקיר!), ששולטת בערים רבות בעולם. לפעמים מדובר במחאה פוליטית, לפעמים ב"דאחקה" שרוצה האמן לחלוק עם הציבור, לפעמים במשהו בעל ערך אמנותי של ממש - וכמובן שמסביב לכל זה, גם לא מעט נערים משועממים שבאמת מלכלכים את הקירות.

הדוקומנטריסט טיירי גואטה יצא לתעד את התופעה, אלא שבמהלך ראיון עם אמן גרפיטי ידוע בשם בנקסי, סובב האחרון את המצלמה והפך ממתועד למתעד. היפוך התפקידים הזה הוא נקודת המוצא של הסרט הזה שזכה ללא מעט פרסים ואף היה מועמד לאוסקר (2011). על הדרך עולה שאלת מעמדה של אמנות הגרפיטי בתוך האמנות המקובלת יותר: האם היא חלק ממנה או אלטרנטיבה?

חיי לילה

"לילה לבן", א' 21:00, ערוץ 10

סרטים "על הכיבוש", מעוררים בנו לרוב תגובות אינסטינקטיביות: רתיעה או הזדהות, הכול בעיני המתבונן. האמת היא שאפשר גם וגם, כמו במקרה של הסרט הזה. מעשה בנשים פלסטיניות שנאלצות להתגבר על לא מעט מכשולים בדרך לעבודה כפועלות ניקיון בישראל. הן צריכות לעבור את גדר ההפרדה, להילחם על מעמדן בחברה הפלסטינית שלא אוהבת את העצמאות הנשים הזאת, וכמובן - במנגנוני הביטחון הישראליים. מצד שני, כשיש בבית ילדים רעבים, הן מצליחות להתגבר על הקשיים, רק כדי להיות חלק ממציאות קשת-יום.

צרו איתנו קשר *5988