"המשבר"

1. השיח העיקרי שעוטף את הדיון סביב מכבי ת"א במחזורים הראשונים נוגע ל"משבר". מתי יגיע המשבר? כמה חמור הוא יהיה? איך מכבי תתמודד איתו? האם היא, בריטואל הקבוע של העשור וחצי האחרונים, שוב תקרוס אל תוך עצמה ברגע שיגיע ההפסד הראשון? הבעיה היחידה עם "תזת המשבר" של מכבי היא פשוטה: מי אמר שבכלל יגיע משבר. לפעמים קבוצות לוקחות אליפות בלי לרשום ירידות תלולות ביכולת במהלך השנה. מישהו זוכר משבר בקרית שמונה בעונה הקודמת?

למכבי מוטב לא לשאול את עצמה מתי ריטואל הקריסה יתקיים, ולהתרכז בהמשך העבודה המצוינת שהפכה אותה לקבוצה המרשימה ביותר בישראל באוגוסט-ספטמבר. הפסד בב"ש הוא תקלה מובנת שאפשר לקחת אותה בחשבון בדרך לאליפות.

חוץ מסגל נהדר וצוות אימון משובח, למכבי יש השנה בצד שלה גם את האוהדים: החיזיון אמש (ב') של 4,000 צהובים בווסרמיל היה לא פחות ממדהים, מספרים שלא נראו כמותם בקרב אוהדי חוץ באצטדיון הזוועתי הזה כבר שנים. גם 12 אלף אוהדים בבלומפילד מול ק"ש בשבוע שעבר זה מספר יוצא דופן. אם משהו מהאמונה הנדירה של אוהדי מכבי אכולי הטראומות בקבוצה שלהם יצליח לחלחל העונה גם לדשא, קשה לראות מי בליגה עוצר את מכבי.

2. אי אפשר לנקות את ראובן עטר מפתיחת העונה הגרועה ביותר של מכבי חיפה בכל הזמנים, אבל קל מדי לזרוק את כל הבוץ על המאמן. למה לא לעסוק בפרה הקדושה ביותר בכדורגל הישראלי - יעקב שחר, שמוביל בשנתיים האחרונות מדיניות רכש מבולבלת והיסטרית במועדון שלו: 14 שחקנים חדשים הצטרפו לקבוצה בשנה שעברה, 7 בעונה הנוכחית, וכל זה לא כולל שחקנים שחזרו מהשאלות. מבין ה-14 שהגיעו בעונה הקודמת, רק 2 פתחו בהרכב במחזור הפתיחה העונה נגד מכבי ת"א. אין המשכיות, אין קו מנחה מאחורי בניית סגל, אין אג'נדה. רק תפר על תפר על עוד תפר. תחת הכאוס הזה לא בטוח שגם מאמן מוכשר כעטר יכול לחולל ניסים.

3. כנראה שמעתם כבר פעם או פעמיים על תולדות האיש שאולי יהיה הבעלים הבא של בית"ר ירושלים.

זה אותו האיש שכמעט הצליח לפרק שתי קבוצות בכדורגל הישראלי. אחת קיבלה החייאה הקיץ על-ידי חיים רמון ומשה תאומים. השנייה משתרכת מתחת לקו האדום בליגה הלאומית. נגד טביב הוגש לפני שלושה חודשים לבית משפט השלום בת"א כתב אישום פלילי (פציעת קטין בנסיבות מחמירות, השמדת ראיות ושיבוש הליכי משפט). הפועל כפ"ס, תחתיו, הורשעה בבית הדין של ההתאחדות בגין חוזים כפולים, העלמת הכנסות ממכירת כרטיסים, ושלל עבירות על חוקי הבקרה התקציבית. את הפועל ת"א שלו, אותה עזב עם אקזיט אישי שמוערך ביותר מ-12 מיליון השקלים שיקבל בגין מכירתה, הוא הפך לבית חרושת של אי-סדרים כספיים. חלק מהאי-סדרים האלו עדיין נידונים במוסד לבוררות של ההתאחדות (סוכן השחקנים רונן קצב, המאמן דרור קשטן).

זה האיש שאולי ייתנו לו לחזור עכשיו לכדורגל הישראלי, ועוד מהדלת הקדמית - לקבוצת ענק כמו בית"ר. וכמובן, בלי שנת צינון (לא שבעיית "הצינון" עצרה אותו בפעם הקודמת).

ועדת זליכה הרוויחה עד עכשיו ללימור לבנת כותרות נחמדות של לוחמת בכוחות האופל, אבל בינתיים מהכותרות יצא בעיקר אוויר חם. בפועל הוועדה נכשלה כבר במשימה הראשונה שלה: הדד-ליין שהיא הקציבה לעצמה להגשת מסקנות - ה-30/09 - כבר פג. במקביל, הגורמים המקולקלים ממשיכים לבחוש בקרביים של הכדורגל הישראלי.

לוועדת זליכה דווקא יש פוטנציאל לא להיזכר כעוד אפיזודה פוליטית חסרת משמעות. המסקנות שלה יוגשו לטוטו, הגוף שיושב על השיבר של ההתאחדות. הטוטו יכול להתנות את המשכו של ההסכם השיווקי עם ההתאחדות, עד 80 מיליון שקל בשנה, בביצוע רפורמה משמעותית בהתאחדות. אבל עד שטחנות הצדק ייזכרו שמדי פעם גם צריך לטחון, נישאר את הסטטוס-קוו שמלווה את הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות: מושחת ומלוכלך.