ספטמבר השחור

קשה להשתתף במרוץ ההישרדות הישראלי כשבבית מתחוללת אורגיית חופשה של ילדים

זה לא עומד להיות עוד טור רצוף בתיאורים מסמרי שיער של ילדים מזוגגי מבט והלומי מסך שמסתובבים בבית באפס מעשה והופכים את חגיגת החירות שלהם לסיוט של ההורים. אין לי (כמעט) טענות לצאצאים הפרטיים שלי: בדרך-כלל הם יודעים לנצל היטב את הזמן הפנוי שמערכת החינוך מספקת להם בכמויות מסחריות. יש להם חברים, ספרים!, תחביבים ועיסוקים, ותודה לאל יש להם גם סבא וסבתא. ובכל זאת, אפילו הם, הילדים, מסכימים: החופש הגדול שאליו שוגרו זמן קצר אחרי שחזרו מהחופש הענק של יולי-אוגוסט, הוא הרבה יותר מדי.

כבר שבוע אני מנסה לפענח על מה, לעזאזל, חשבו במשרד החינוך כשתכננו את הלוח של שנת הלימודים הנוכחית. 22 ימי לימודים אחרי שחזרו מחופשה של חודשיים, נשלחו תלמידי ישראל לפגרה נוספת של 15 יום, שבמהלכם נמתח גשר שמחבר באלגנטיות של פיל בין יום הכיפורים לסוכות ולשמחת תורה. זו השנה שבה "אחרי החגים" נשלח לפח הזבל של ההיסטוריה. מעתה אימרו "אחרי החג", כי חגי תשרי הפכו לעיסה גדולה אחת שלא ניתן להפריד בין חלקיה.

החופשה הזו רעה לילדים, מפני שאת תהליך ההסתגלות הלא פשוט שנדרש מהם בתחילת שנת הלימודים, הם נאלצים עתה לעבור פעמיים. זה רלבנטי במיוחד למאות-אלפי תלמידים שהצטרפו השנה למסגרות חדשות וכן לילדי כיתה א', כמו בתי. שלושה שבועות של התרגלות מהוססת למורים, לחברות, לכללים ולמסדרונות החדשים, הפכו אצלה כעת לזיכרון רחוק שאחרי החופשה יהיה צורך להחיותו מחדש. כמאמר השיר: השנה מתחילה באמצע ספטמבר, ושוב באמצע אוקטובר.

קטסטרופה פיננסית

הקטיעה הזו רעה גם למורים, ורבים מהם לא מסתירים את זה. כיתות שהתחילו לעלות על המסלול יירדו ממנו במהלך ההיעדרות הארוכה; הרגלים, נהלים, אווירה של לימודים - את הכול יצטרכו להתניע מאפס ביום שאחרי.

וכמובן, ההורים, שמוצאים את עצמם מבולבלים מול המסר הכפול שמשדר אליהם המשק: מצד אחד, עבודה, עבודה, עבודה. כולנו נדרשים למחויבות אינסופית, לשעות שלא נגמרות, להשתתפות במרוץ ההישרדות הישראלי המוכר, שמתחיל עם צאת החמה ומסתיים בצאת הנשמה. רק שדי קשה להשתתף במרוץ הזה כשבבית מתחוללת אורגיית חופשה של ילדים שתובעים קצת תשומת-לב והרבה אוכל.

תגידו: בסך-הכול החידוש השנה מתבטא בגשר של יומיים. רק שהיומיים האלה הם הקש ששבר את גבו השחוח של הגמל. היומיים הללו הם המינימום שהיה גורם לילדים לזכור שהם עדיין לומדים בבית-הספר, ומה הם אמורים לעשות שם. המינימום שהיה מסייע למורים לשמר את הניצוץ, מאפשר להורים לנשום קצת, ולהורים הרבים שהם עובדי קבלן - לייצר מעט פרנסה ולרכך את הקטסטרופה הפיננסית של חודש החגים. כי עבור מי שעובדים בקבלנות (כולל כמה אלפי מורים) - "ספטמבר השחור" הוא כבר מזמן לא רק שם של ארגון טרור.