חוזר מנכ"ל

סימני היציבות השלטונית בישראל: מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר בקושי סוגר שנה בתפקיד, וכבר מוצא את עצמו בעיצומה של מה שנראה כמו תקופת בחירות, ששיאה, על פי ההערכות מהשבוע, צפוי להיות קרוב מהרגיל. לוקר, סרבן ראיונות, מדגיש באוזני מקורביו כי יישאר במשרד ראש הממשלה במידה שנתניהו ייבחר לקדנציה נוספת. "הוא מקווה, כמובן, שנתניהו ייבחר שוב, כי הוא מאמין בו ובמדיניות שלו ורואה את עצמו כמיישם המדיניות הזו ומעוניין להשלים את המטרות שלה", אומר חבר קרוב. "יחד עם זאת, היה ונתניהו לא ייבחר, הראל יעזוב את התפקיד".

אולי זו הסיבה שלוקר מקדם במרץ את מה שהוא רואה כפרויקט הדגל של כהונתו עד כה: החזרת היכולת למשול לנבחרי הציבור, או כפי שהוא מתאר זאת למקורביו, "להחזיר את הכוח לממשלה ולשרים, שנאלצים לזחול לפני נערי האוצר".

במקביל הוא דואג להראות לאותם פקידי אוצר מי הבוס, עד כדי התנגשות חזיתית. ביולי האחרון, למשל, הוא מנע מאנשי אגף התקציבים להיכנס לישיבת הממשלה כ"עונש" על כך שפרויקטים שונים שאושרו תקציבית לא בוצעו.

מקורביו טוענים שעשה זאת מתוך כוונה מודעת להשפיל ומשתמשים במילים בוטות: "בניגוד למגזר העסקי ששם 70% זה שורת הרווח ו-30% אגו, במגזר הציבורי זה 70% אגו. הוא הרגיש שצריך לתת להם סטירת לחי כדי שיבינו שהם לא מלכי העולם. אנשים שם ארוגנטיים, לא חיים בתוך עמם. ב-90% מהמקרים הוא מסכים איתם, אבל לפעמים יש להם ראייה חד-ממדית. איך אמר מישהו, תן להם לנהל קיוסק, תוך שבוע הקיוסק פושט את הרגל".

אבל זה לא היה קצת מוגזם?

"תתפלאי, אבל הוא קיבל פידבקים מאוד חיוביים ממנכ"לים, וגם מתוך האוצר".

הפידבקים החיוביים שעליהם מדבר המקורב לא הגיעו מיד. למחרת האירוע הגיעו אל משרדו של לוקר מנכ"ל האוצר, החשבת הכללית וראש אגף התקציבים, כדי להביע את מורת רוחם מהמעשה; באותה הזדמנות הם גם עשו בירור לגופו של עניין, שבסופו עלה כי לוקר צדק בסוגיה העקרונית שבה דובר. ועדיין יש גורמים באוצר שסבורים שאפשר היה להתנהל אחרת. "הוא קצת חמום מוח", אומר אחד מהם, "לפעמים הפה לא עובר מסננת של המוח". וגורם אחר באוצר הוסיף: "זה היה מטופש ומיותר לחלוטין".

התקריות מול משרד האוצר הן כסף קטן בהשוואה למשרד הביטחון שם פתח לוקר חזית של ממש, כשהתעקש על שקיפות במערכת. "זה היה קרב שוחות", משחזר גורם שנכח בדיונים. "64 שנים לא היה דבר כזה. הם צעקו, נאבקו, אבל הראל הבהיר להם, 'לא אני מעל החוק ולא שר הביטחון. חוק יסודות התקציב שמחייב שקיפות יקוים'".

בשיחות סגורות לוקר אינו מפחד להגיד במילים פשוטות את מה שמעטים בישראל מתקשים לומר בקול רם: "תקציב צה"ל גדול על מדינת ישראל. הוא צריך להיות לפי האיומים על ישראל ולא כאחוז מהתוצר".

בהזדמנויות אחרות התבטא לוקר גם ישירות נגד הבזבוז ברכש. "זה מונופול שגוזל מיליארדים", אמר. "תקציב הרכש בצה"ל עולה כל הזמן כי במשרד הביטחון משחקים עם צעצועים, עם הרולס רויס של המטוסים. לפעמים מספיקה מרצדס".

ההתנגשות שלו עם גורמי ביטחון הגיעה גם מהכיוון החברתי, בדיונים הליליים לצורך התאמת התקציב להמלצות ועדת טרכטנברג, שבהן חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש. גנרל לשעבר שישב מולו והתקומם על הכסף שלוקחים עבור "השטות הזו", זכה לנזיפה ממנו: "זה בשביל הטייסים והצנחנים שלך".

עד כמה כל זה יבוא לידי ביטוי בקיצוץ מהותי בתקציב הביטחון אפשר יהיה לראות בתקציב הבא, בהנחה שנתניהו ינסה להעביר אותו עוד השנה, מה שכרגע לפחות לא מסתמן כאפשרות ריאלית.

בשיחות סגורות לוקר מכנה את עצמו "המפצח"; אחד שמביאים מולו קשרי גורדי סבוכים של אגו ואינטריגות והוא מתיר אותם באבחת חרב. ובהתחשב בעובדה שהוא שם על הכוונת שתי קבוצות בעלות עוצמה ואגו - הגנרלים של משרד הביטחון ופקידי האוצר - אפשר להבין מדוע.

אין לו שאיפות פוליטיות, הוא לא בא מהמגזר הציבורי, לא ישאר בו בסוף כהונתו, וגם לא נראה שהזדמנויות עסקיות קורצות לו יותר מדי. כשיעזוב את משרד ראש הממשלה, אומרים המקורבים, הוא יחזור לעסוק בעריכת דין.

אולי זו גם הסיבה שהוא נשאר מחוץ לאקווריום - החלק במשרד ראש הממשלה שבו יושבים ראש הממשלה, יועציו ודובריו, מזכיר הממשלה וראש הלשכה. הוא גם אינו מתלווה לביקורים ולסיורים של פמליית ראש הממשלה. "הוא לא רואה את עצמו כחלק ממנה", מסביר אחד ממקורביו. "הוא בא ליישם את המדיניות של ראש הממשלה במישור הכלכלי-חברתי. לא בא לכיבודים".

לא היס מן של נתניהו

את השידוך בין לוקר לראש הממשלה בנימין נתניהו עשה חבר משותף. המנכ"ל הקודם, אייל גבאי, עזב את התפקיד באוגוסט אשתקד, ובמשך מספר חודשים לא מונה לו מחליף. לוקר פנה אז לחבר והציע לו להעלות באוזני נתניהו את האפשרות שהוא ייכנס לנעליו של גבאי. הוא היה אז שותף במשרד עורכי הדין ש. פרידמן, וניהל את הסניף התל אביבי של המשרד, שמקורו בחיפה. היה לו עוד תואר: אחיו של יוחנן לוקר, מזכירו הצבאי של נתניהו, והאיש שמצא את הסופרטנקר בגוגל, בזמן השריפה בכרמל.

נתניהו לא פסל על הסף, והם קיימו ביניהם לא פחות מחמש פגישות עד שנתניהו החליט "להמר" על לוקר שנכנס לתפקידו בדצמבר. "מבחינה מקצועית הוא לא הכיר את השירות הציבורי והיה צריך השלמה, אבל הוא השתלט צ'יק צ'ק", מספר גורם בכיר במשרד ראש הממשלה. "הוא יודע להשתלט על ישיבות, יודע לעבוד בצורה יעילה מבחינה מקצועית, וגם על נושאים שאינו מכיר הוא השתלט במהירות".

מינויו לתפקיד נעשה חודשים ספורים אחרי פרוץ המחאה החברתית. עד היום, מספרים גורמים המכירים אותו, כאשר מדברים איתו על המחאה, הוא נוהג לשלוף מאמר שפרסם בידיעות אחרונות, שבו כביכול חזה אותה. הוא כתב שם על הרוב הדומם, על הקומבינטורים, ועל הצורך במלחמה במונופולים. איך הדיבורים על הרוב הדומם מתיישבים עם הגזירות האחרונות על מעמד הביניים, שלוקר היה שחקן מרכזי בהעברתן? לוקר נוהג לומר למקורביו שאין ברירה.

למקורבי לוקר חשוב להדגיש שהוא לא 'יס מן' של נתניהו. דוגמה יפה לכך היא הטיפול שלו ברפורמת התכנון והבנייה, הבייבי של ביבי. כאשר לוקר סבר שהחוק אינו מספיק טוב, בוודאי לא באופן המשתלם מבחינת המחירים הפוליטיים שנדרשו עבורו, הוא שלח את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שרית דנה לערוך תיקונים.

"זה היה בחודשים של מהומה קואליציונית", משחזר גורם במשרד ראש הממשלה. "ליברמן דרש דרישות שלא קשורות לחוק בתמורה להסכמה, והראל חשב שהמחיר גבוה עבור מוצר שרחוק מלהיות מושלם, והמליץ לביבי לעשות רוורס. הראל דרס את כולם במכבש כדי להעביר את החוק, אבל ברגע שנתקל במחיר גבוה מדי הוא לא התבייש להגיד".

במשרד ראש הממשלה כבר התרגלו ללשון המחוספסת שלו. "לפעמים יוצאים לו מהפה דברים שלא אומרים ליד ראש הממשלה", אומר בחיוך גורם במשרד. "יש בזה משהו חינני. הוא לא נותן דין וחשבון לעצמו על איך הדברים יישמעו. הוא יכול להתבטא באופן מאוד חופשי בצורה ישירה מאוד בלי מסננת, בין אם זה נשמע טוב ובין אם לא. פיו ולבו שווים. הוא לא מנסה להתיפייף".

גורם בכיר במשרד ממשלתי מספר גם שלוקר אינו מתבייש להפסיק אדם באמצע טיעון ולדרבן אותו לעבור לטיעון הבא: "הוא לא מתעסק בנייסיטיס. לא יודע אם הוא עשה כסף, אבל הוא מתנהג כמו מי שעשה כבר מספיק כסף. לא רואה אף אחד ממטר".

"המגע הראשון איתו יכול להטעות", מספר עליו שר התמ"ת שלום שמחון. "כשאני ראיתי אותו דבר ראשון חשבתי, 'הנה עוד אחד מהבוהמה התל אביבית', אבל אחרי שאתה לומד להכיר אותו אתה מבין שזה בן אדם רציני. כשהוא לוקח משימה על עצמו הוא לא יירגע עד שלא יסיים אותה. הוא מציק לך עד שהוא מביא את הסחורה. הוא יתייצב אצלך במשרד עם ג'ינס ונעלי התעמלות אם צריך.

"אני אתן לך דוגמה ליעילות שלו: היה לנו סיור בבאר שבע בעניין קליטת 150 מהנדסים ו-400 עובדים. בסוף הסיור האוצר הוציא פרוטוקול. ביום שישי אני מסתכל על הפרוטוקול, וחשכו עיניי - אין קשר בינו לבין מה שהיה במציאות. סימסתי להראל ביום שישי בערב - הוא תמיד עונה למסרונים - הסברתי לו את העניין, וביום ראשון בבוקר היה לי במייל פרוטוקול מתוקן".

את היעילות שהשר שמחון משבח מחפשים בארגוני היוצרים בנרות. מבחינתם, לוקר הוא אכזבה לא קטנה, משום שלא שיתף אותם ברפורמה ברשות השידור, ומפני שלא התעקש על דרישות החוק להשקיע 36% מהכנסותיה בהפקות מקור חיצוניות, במקום אחוזים בודדים כפי שנעשה ברשות עד כה. הם הפגינו מול ביתו כחודש לאחר שנכנס לתפקיד, בשעה שש בבוקר.

"הוא היה מאוד מופתע כי הוא לא רגיל לחשיפה ציבורית", משחזר הבמאי אורי רוזנווקס, ממנהיגי המחאה בזמנו. "מבחינתנו, הוא האיש שאחראי לביצוע הרפורמה. נתניהו הוא השר הממונה על רשות השידור, אך לוקר הוא המוציא לפועל. יש בג"ץ תלוי ועומד והוראה של בג"ץ כלפי השר הממונה, להתייעץ עם כל הגורמים הרלבנטיים. הם התעלמו מזה. אחרי שהם המשיכו להתעלם הפלנו את המרכזייה בלשכת ראש הממשלה. כשזה לא עזר - הלכנו אליו הביתה.

"הוא העיר את העוזרים שלו והם הוציאו הודעה נוגדת ואז הוזמנו לאמיר ברקן, ראש המחלקה הכלכלית במשרד, וגם הראל הגיע. בפועל לא יצא מזה כלום. אנו רואים בו אחד האחראים הישירים לרפורמה, באופן שהיא מתנהלת, והוא בין אלה שיישאו באחריות בבוא היום. אנחנו חושבים שאם לוקר הוא סיביל סרוונט אמיתי, הוא חייב להתערב במה שקורה שם. זו זילות של כספי ציבור.

"יש לו תדמית של בולדוזר ויכול להיות שהוא עושה דברים טובים, אבל מבחינתנו זה שהוא נותן לבדיחה הזו להימשך, זה ממש כתם. הוא הקשיב לטענות שלנו, אך במבחן התוצאה, הרפורמה עברה. מיליונים מוזרמים לרשות, אין דין ואין דיין".

איפה נמצאת הסיירת

להיכן מכוון לוקר בכל הנוגע לשירות הציבורי? לפי מקורביו הוא היה רוצה לפשט את הבירוקרטיה, בין היתר באמצעות זעזוע השירות הציבורי על-ידי הכנסת אלמנטים של גמישות ניהולית, של התייעלות ושל מדדי ביצוע, ואפילו, במקרה הצורך, של פיטורים. הוא מבין את הקשיים ולמקורביו אמר כי "אנשים טובים באים לשירות הציבורי או בשביל הזדמנויות עתידיות או בשביל עוצמה. העוצמה נמצאת כיום במשרדי הביטחון, הממשלה, האוצר והמשפטים. שם, איפה שיש סמכות, כוח ועוצמה - יש סיירת. אבל מי יבוא למשרד הרווחה?".

הוא מאמין בשוק חופשי, אבל לא על חשבון מדיניות רווחה. בשבדיה, הוא נוהג לציין, יש שוק חופשי אדיר, ועדיין יש שם מדיניות רווחה. אלא שכאן, כך הוא אומר למקורביו, "יש ריכוזיות וחוסר תחרות. הבנקים שוחטים בעמלות, הוועדים לא נותנים לפטר עובדים, ועסקים קטנים לא יכולים להתקיים. צריך לתת כמה שיותר עזרה לאנשים כדי שיוכלו להתחרות, לצמוח, לתת תמיכה למפעלים קטנים. מצד שני, אין גמישות ניהולית. היום בלתי אפשרי לפטר מישהו במגזר הציבורי. צריכה להיות הזדמנות שווה לכולם, אבל שהשוק יהיה שוק חופשי אמיתי".

הדגש הגדול במבצע היעילות של לוקר - בזמן המועט שנשאר בקדנציה הנוכחית - הוא נושא התשתיות. הפרויקטים שנמצאים אצלו על הכוונת: קו רכבת לאילת וקידום הקמת מתקני גז תוך מתן תמריצים לרשויות שיסכימו להקמת המתקנים בשטחיהן. לדברי מקורביו, אחד הדברים החשובים מבחינתו בסיפור הזה, הוא "שהפיאסקו של חוף דור, שעלה לנו 10 מיליארד שקלים, לא יחזור" (המדינה אז נסוגה מתוכניתה להקים מתקן בשל התנגדות ארגוני הירוקים והתושבים - ה' מ').

קמפינג בנגב, לא סקי בחו"ל

לוקר, 47, נולד בתל אביב לאב ניצול שואה, שהיה גם מניצולי אלטלנה. הוא הצעיר מבין שלושה אחים - המזכיר הצבאי יוחנן לוקר, ואח נוסף, חיים לוקר, הוא מנתח לב. אמם נפטרה כשהיה בן 16. פוליטיקה לא הייתה זרה לבית. האב, שזוהה עם הרוויזיוניסטים, פירנס את המשפחה כסוחר מכוניות וקבלן עפר. "אביו היה שייך לאנשי המקצועות החופשיים שלא קיבלו פנקס אדום ולא סידרו להם מכרזים", מספר מקורב למשפחה. "עד היום הראל מדבר על קומבינטורים לעומת הרוב הדומם".

לוקר הילד היה מתפלל בחגים בבית הכנסת של מצודת זאב, וכבר בנערותו חשב על פוליטיקה. בספר המחזור כינו אותו "היורש של בגין".

את שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין, ולאחר שסיים הוא נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. במחזור שלו אפשר למצוא את מזכיר הממשלה צביקה האוזר.

את ההתמחות עשה אצל עו"ד דורי קלגסבלד, ובסיומה חבר לעו"ד משה שקל, שבדיוק הקים אז משרד. "הוא בחור מאוד אמביציוזי, מוכשר, בעל חוש הומור", אומר שקל על לוקר. "הדעות הפוליטיות שלו שונות משלי, ונהגנו לפתוח את הבוקר בשיח פוליטי, אבל לא הלכנו מכות. היה לנו נחמד יחד. לא הופעתי לראות שהוא מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. הבנתי שהוא לוטש עיניים למשרות ציבוריות רמות דרג ואני לא אתפלא אם עוד נראה אותו במשרות ציבוריות אחרות".

העזיבה הפתאומית של לוקר לטובת לימודים בארצות הברית, חודשים ספורים לאחר שהפך לשותף במשרד, לא הפתיעה את חבריו: "הוא לא יכול להיות יותר מדי זמן במקום אחד", אומר אחד מהם. הוא התקבל ללימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה, עם התמחות במסים. כשסיים הצטרף למשרד עורכי הדין פריד-פרנק, מהמובילים בבירה האמריקאית. "הוא עשה דברים שלא קל להבין אותם, לקח הרבה דברים על הגב שלו", מספר עליו עו"ד מייק אלתר, שותף בפריד-פרנק. "ידעתי שיגיע רחוק, ראו את זה באישיות שלו, אך באותה מידה גם ידעתי שהוא יחזור לארץ".

כששב ארצה בשנת 2004, הצטרף לוקר למשרד עורכי הדין ש. פרידמן כשותף. "ראו בו מישהו שיכול היה להיות 'הפנים' של המשרד", מספרת עו"ד הנרייט פוקס, שהייתה בעבר שותפתו של לוקר ב.ש פרידמן וכיום שותפה במשרד עו"ד ברנע. "הוא יודע להעביר מה שהוא רוצה ויודע לאן הוא צריך לחתור".

לוקר - שלפני כניסתו לתפקיד עוד הקפיד לרוץ חצי מרתון כמה פעמים בשבוע ונאלץ לזנוח את ההרגל לטובת עבודה סביב השעון - את חופשת הקיץ שלו בילה עם משפחתו בקמפינג במכתש רמון.

"מה שיפה אצלו זה שהשתן לא עלה לו לראש", מציין חברו רוני מרום ממצפה רמון. "הוא נשאר אחד מהחבר'ה. אין לו מניירות של העשירון העליון באורח החיים שלו. הוא לא עשה קורס סקיפרים ולא עושה סקי פעמיים בשנה".

הנגב, מציין מרום, הוא אהבה גדולה של לוקר, כזו שתמשיך להעסיק אותו גם אחרי שיעזוב את משרד ראש הממשלה: "לפני שהוא נכנס לתפקיד הוא סייע לי המון לקדם כל מיני עניינים שקשורים פה במצפה רמון ובנגב. הוא נתן לנו שירותים משפטיים בלי כסף, הוא הפגיש אותי עם בעלי הון כדי לתרום עבור פעילויות חינוך בנגב. הוא אמר לי שהוא שם לעצמו מטרה, להטביע חותם של קידום הנגב. אני משוכנע שהוא מתכוון לעשות את זה גם אחרי שיעזוב".