הנקראות ביותר

נוטף תשוקה: מיכל זמיר חוגגת את צאת ספרה החדש בארוחה מיוחדת

ירון לונדון ובת זוגו הסופרת מיכל זמיר מנהלים זוגיות שמתכתבת עם העלילה הספרותית על מיניות, פער גילאים, שפה ואורבניות בספרה החדש "סימנים של גבר זר" ■ בדירתם בתל אביב אירחו יחד את החברים הקרובים לארוחה אינטימית לכבוד הוצאת הספר

המנה העיקרית כמו נשלפה היישר מהרומן החדש של מיכל זמיר. הקציצות המטוגנות, שנחשבות לספציאליטה של הגיבורה, הוגשו למרכז השולחן וסימנו ברגע את הקשרים הברורים בין העלילה למציאות. זו בהחלט מלאכת כירורגיה עדינה להפריד בין מי שעלילת הספר החדש "סימנים של גבר זר" סבה סביבה, לבין מי שכתבה אותו. המבט של המספרת והסופרת כאחד, ספק רציני ספק משועשע, נע בין הקדוש לקדשה, בין הנעלה למופקר, בין הנמוך לגבוה.

זמיר, 48, זוגתו בשלוש השנים האחרונות של ירון לונדון, היא איזי גואינג. לא חשוב לה להסביר לנו איפה מדובר ברקמות חיות, ואיפה בפרי דמיונה כסופרת. העיקר שהכול חי, בועט ומלא תשוקה. אנחנו מתכנסים בדירתם שבלב תל אביב, לחגוג את צאת הספר. היא נרגשת, מעשנת סיגריה ועוד אחת, והאורחים מתקבצים ובאים: עינת ניב, העורכת הטרייה של הוצאת כתר, ליאורה ניר (דורי מדיה גרופ) ובן זוגה פרופ' אריה בס, הסופרת יעל נאמן ובן זוגה דני טרץ', מי שהיה המו"ל של הוצאת מפה, ואילן קוץ, פסיכיאטר. לונדון מקבל את פני האורחים בחמימות, וההתרגשות ניכרת גם בו. במקום לשבת בפינת האוכל המרוחקת הוא מארח את ידידיו סביב אי העבודה שניצב בין המטבח לסלון. זה מיד משרה תחושה פמיליארית בין כל המסובים.

השולחן ערוך בפשטות: כלים לבנים, גביעי יין, פרחים ומפיות נייר. כשכולנו תופסים מקומות הוא מגביה גביע יין, ואומר: "אני רוצה לברך ולומר לכם שבמדור השביעי של הגיהינום אצל דנטה היה קל יותר. אני הייתי משרתו הזעיר של האמן, הכתף הנוזפת, התומכת. הספר נפלא, ואני חושב שהספרות העברית ראויה לו. לחיי הגברים, הכתמים וכל הסימנים של הספר הזה". החבורה כולה כבר קראה את הספר, לחלקם קרא לונדון פרקים נבחרים.

- זה לא קצת משתק לכתוב לצדו של ירון לונדון צח הלשון?

"אותי זה לא שיתק. מבחינתי, זה תענוג גדול לשחק עם המילים, גם כשאני שומעת את הצל של המילים שלו. אני יודעת להגיב לו". הגיבורה שלך יושבת בכנס ספרותי אנין, וחושבת על זיון עם המרצה שיושב מולה. "המתח הזה, בין הגבוה לנמוך, מתקיים בחיים כל הזמן. זה בדיוק העניין. הדיבור התקני, הפוליטיקלי קורקט, לא מבטיח בהכרח שיש שם משהו נקי. אולי אין מילים גסות, אבל תמיד יש הקשרים מכוערים".

פגישה ארוטית

ספרה הראשון, "12 פגישות", שיצא ב-2004, חולל מהומת מה. זה היה הניסיון הראשון המוצהר לבסס מסורת של כתיבה וספרות ארוטית בעברית. רצף עלילות מיניות אפיין גם את ספרה השני, "ספינת הבנות", שהיה מעין כרוניקת יחסים פתייניים בין חיילות למפקדים. תיאורי הסקס והזימה בכתיבתה היו גם הסיבה למפגש בינה לבין ירון לונדון. "בסדרה שעשיתי על השפה העברית", מספר לונדון, "רצינו לבדוק האם אפשר לעשות אהבה בעברית וחיפשנו סופר שכותב ארוטי. גלעד מלצר המליץ לנו על מיכל זמיר. הוחלט שנצלם בנמל תל אביב, בשעת בין ערביים, כשאנחנו אוחזים בגביעים ארוכי צוואר. אני התכוננתי לראיון, והאסטרטגיה שלי הייתה להמם אותה בטקסטים שהיא כתבה. חשבתי שהיא תתחמק, תשפיל מבט מול המצלמה, אבל איפה. היא לא מצמצה".

מיכל: "אני זוכרת שקראת ואמרת לי, 'יופי, אז כתבת זיון בתחת, מה עכשיו?' ואני עניתי לך, אין דין זיון אחד בתחת כדין הזיון הבא בתחת".

ירון: "ואז התאהבתי בה. איך היא לא נבהלה. אחר כך סקרתי את ייצורי גווה הנאה, והיא התרחקה לעבר השקיעה. אני זוכר שאמרתי לעצמי, אני, גבר זקן, אזמין אותה לקפה, מה יצא לי מזה? ומכאן זה שוקע לתשוקה של זיעת קיץ. הכול גופני".

מיכל: "לא נכון, לקח לזה זמן להתפתח".

ירון: "בצניעות אופיינית אומר, לבה נכבש! אלא שאז עלו השאלות האם כדאי? האם זה אפשרי? שנינו רצינו להיות גם חופשיים".

מיכל: "ירון יותר מפותח ומחובר לצד הנשי והרגשי שלו. הסיפורים שלו לא מדויקים, אבל הם בהחלט שלמים ועגולים".

פרובוקציה פנימית

אנחנו מכלים את המנה הראשונה, פטה כבד שיכור מקוניאק, עוד לפני שמיכל מגיעה עם הטוסטים. למנה העיקרית היא מגישה קציצות ברוטב חמוץ מתוק, שהולכות נהדר עם אורז לבן פשוט. הן טעימות, ומעמיקות את התחושה של האירוח הפשוט, הביתי והלא מתחנף שלה. סלט חסה, טאבולה. לא צריך הרבה יותר.

תהליך הכתיבה של הרומן, היא מספרת, ארך שלוש שנים, עם התחבטות עצומה במציאת הקול הנכון. "חזרתי לקרוא את 'מרת דלאווי' של וירג'יניה וולף". כשהיא נשאלת על ספר שמשמש לה אבן דרך, היא עונה מיד: "'מתחת להר הגעש', של מלקולם לאורי".

גדלת בצהלה, בת לראש המוסד לשעבר צבי זמיר, ולאימא מאצולת רחביה, ואת מפילה עליהם רומנים פרובוקטיביים. איך הם עוברים את זה?

"אימא שלי, שהיא אישה שמרנית, נתנה חיזוק משמעותי לכתיבה שלי. אני חושבת שהוצאתי קול שהיא לא העזה לדבר עליו. באיזשהו רגע היא אמרה לי כממתיקת סוד, 'מיכלי, חבל לבזבז את החיים על ניקיונות, תכתבי'. אבא שלי זה קצת יותר מורכב. את ספר הפורנו הוא לא קרא, לפחות ככה הוא אמר לי. על 'ספינת הבנות', שעוסק בצבא, הוא כעס בהתחלה, אבל כשקלט שאני לא באתי במטרה להכפיש את הצבא, הוא אהב את הספר ואת הטון המשועשע שלו, וראה בו ביקורת נוקבת על הצבא".

- את לוקחת בחשבון שיהיו שיחפשו את טראומת הילדות של האישה שכותבת על סקס וחיבה לגברים מבוגרים.

"מה יגידו, תסביך אדיפוס? זה ברור. את התסביך התיאורטי הפרוידיאני על קנאת הפין אני לא קונה. אבל זה שהושפעתי מדמות גברית סמכותית, אומניפוטנטית, את זה אני לא יכולה להכחיש. לא מזמן הלכנו עם רוני בתי למסעדה. היא הסתכלה עלינו ושאלה, זה תסביך אדיפוס? אמרתי לה כן, וזה גם האושר. ירון לא דומה לאבא שלי, הוא אולי אפילו אבא מתקן. אני חושבת שגברים משתפרים ככל שהם מתבגרים. מניסיוני, כשההורמונים נרגעים, הם הופכים לבני אדם".

- אבל הביצועים הם לא משהו.

"רבות יחלקו עליי, אבל אני אומרת לך שהם נהיים יותר שווים. בירון יש משהו של אחד שראה הכול, ואי אפשר לזעזע אותו. אני קרועה עליו. יש משהו בפרספקטיבה שלו שאני אוהבת. פרופורציות נכונות. כשהייתי קוראת באוזניו טקסטים, ונלחצת, היה בו משהו מרגיע דווקא בזה שהוא אמר, את לא חשובה. חשוב שאת עובדת, כותבת. עבודה זה משהו חשוב בעיניו.

"אנשים מבוגרים מעניינים אותי באופן עקרוני. אולי בגלל שגדלתי בבית שהוא הביוגרפיה הארצישראלית האידיאלית. אבא שהשתתף בפריצה לירושלים, קריירה צבאית, מוסד. אימא שלי הייתה מדענית שניהלה את המעבדה להשתלת רקמות בבילינסון, והביוגרפיה שלהם הייתה מקבילה לזו של המדינה".

אימפריות גדולות

כשהכלים נאספים אל השולחן מגיעה קערת ענבים, ועוד אחת עם תאנים, ומגש גבינות אירופיות משובחות. קינוח שקט ואלגנטי.

כולנו זוכרים את ההבטחה של לונדון לקרוא לנו בקול פרק מהספר, ומזדרזים לסלון.

לונדון קורא את הפרק הראשון, "זונה של טרמפים". קולו הרדיופוני, והרהיטות של הקריאה, נוסכים בטקסט עומק חדש. "נהדר לקרוא את זה", הוא אומר. "זה טקסט עם מוזיקליות, עם חלוקת משפטים שמאפשרת לנשימה להתגלצ'".

- מאיפה אי השקט הזה בכל הקשור בנשיות? את מבססת את עצמך ככותבת שמתבוססת בנשיות ובמיניות. את מנסה להגיע לאיזו אמת?

"כשאני מסתכלת על עצמי בפרספקטיבה, עניין שאני נהנית לבזבז עליו זמן, אני חושבת על מסרים סותרים. אני חושבת שאימא שלי הנחילה לי מסר גלוי של מהי נשיות, כיצד מתנהגת אישה, ובה בעת חשתי במשפטים שלה שהיא מבקשת להוריש לי את המרד. למרות שהיא הייתה אישה מאוד שמרנית בהתנהגות, בעלת נימוסים משובחים, היא הייתה מאושרת עם הכתיבה שלי. היה לשתינו איזה נוסח משלנו להתכוון לקיום החצוי הזה. זה היה מאוד דינמי. בקיצור, היא הורישה לי את הפלונטר הטראגי".

- נראה שהתכונה הכי בולטת אצל הגיבורה שלך היא כיבוש. כשהיא מכניעה את הגבר, היא מאבדת בו עניין. זה משהו שאת מכירה?

"אני דווקא לא בעניין של כיבוש. אין לי כוח לנכסים, נכסים זה דבר שצריך לדאוג לו. לכובשים יש אימפריות גדולות, וזה הרבה בלבול מוח. נדמה לי שיש לי כל מה שאני זקוקה לו. סקרנות, רצון להתנסות, לחוות, לראות, לשמוע, זה דברים שמעניינים אותי. אבל אין לי רצון להחזיק. בשנותיי הפרועות יותר ניחמתי את עצמי, שגם החוויות המחורבנות יהיו פעם חומר לרומן גדול. בספר הזה רציתי לכתוב ביוגרפיה של אישה שהיא חסרת ערך לפי הפרמטרים המקובלים, ואף על פי כן, בעיניי לפחות, זה סיפור חיים מלא משמעות. למרות שלא ברור בדיוק למה. זה אולי הכישרון הגדול של הדמות הזאת בעיניי, למצוא משמעות. לא להפוך קש לזהב, אבל להפוך כאב למשמעות".

1 . רשימה. "אני אולי נראית ספונטנית, אבל את הארוחה של יום שישי אני כבר מתחילה לתכנן בשלישי. בעיקר אני עושה רשימות מדוקדקות של מה צריך ומהיכן. יום לפני אני הולכת לקניות בשוק הכרמל".

2. לא ברגע האחרון. "תמיד כדאי לקחת בחשבון שמשהו עלול להתפקשש ועל כן להתחיל להתארגן מוקדם. אני אוהבת שיש לי טווח ביטחון לחפות על הפשלות".

3. מתכונים. "אני בהחלט משתמשת במתכונים מספרים, כך אני מרכיבה את הארוחה. את כולם אני מתקנת ומשכללת עם הזמן".

4. מתכונים משופשפים. "אני אף פעם לא מנסה על האורחים מתכונים בפעם הראשונה. כדאי תמיד לבחור וללכת על מתכונים מנצחים".

5. בלי פאניקה. "זו העצה הראשונה שאני נותנת לכל מי שרוצה לארח. גם אם משהו יתפספס, חברים טובים ידעו לקחת את זה בפרופורציה".

6. המיקום. אי העבודה במטבח משמש כשולחן אירוח לעד עשרה סועדים. המיקום הלא שגרתי הופך את האירוח למשפחתי ופמיליארי.

7. קופסאות. "כחלק מההכנות לארוחה אני מכינה קופסאות פלסטיק, כי כשזה יוצא טוב, כולם יוצאים עם שאריות הביתה".

8. טיפ לאירוח. "אני תמיד נזכרת בעצת הזהב שרצה בין החברות של אמי - אישה צריכה להיות שפחה בבית ומלכה בחוץ".

מנה עיקרית

קציצות של מיכל זמיר

חומרים לתערובת הקציצות:

1 ק"ג בשר טחון

1 בצל פרוס ומטוגן

1 זר פטרוזיליה

2-3 פרוסות חלה או תפו"א מגורר

1 ראש שום

1 ביצה

מלח, פלפל

בהרט

פירורי לחם

אופן ההכנה:

טוחנים במעבד מזון את שיני השום, מוסיפים את החלה, הפטרוזיליה והבצל המטוגן. מערבבים לתוך הבשר ומוסיפים את הביצה והתבלינים. צרים קציצות, מגלגלים בפירורי לחם ומטגנים עד להשחמה.

לרוטב:

בצל מטוגן

1 שן שום

4 כפות סוכר חום

2 כפיות חומץ

1 כף סויה

1 כף חרדל

מלח, פלפל

3 כפות קטשופ

50 גרם צימוקים (לא הכרחי)

כוס מים

אופן ההכנה:

מערבבים את חומרי הרוטב בסיר, מביאים לרתיחה, מוסיפים את הקציצות ומבשלים אותן ברוטב כחצי שעה.

מנה ראשונה

פטה כבד עוף

חומרים:

750 גרם כבדי עוף טריים

300 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות

1/4 כוס קוניאק או יין פורט

2 בצלים גדולים קצוצים

2 גבעולי טימין

1 עלה דפנה

מלח, פלפל שחור טחון טרי

אופן ההכנה:

מנקים את הכבדים ומטגנים אותם ב-30 גרם חמאה עד השחמה. מעבירים לקערה.

מוסיפים למחבת את הקוניאק ומחממים עד לרתיחה. מבשלים כדקה ומוסיפים לכבדים. מאדים ב-30 גרם חמאה את הבצל, הטימין ועלה הדפנה, כעשר דקות, עד שהבצל יזהיב קלות ויתרכך. מוציאים את הטימין ועלה הדפנה ומצננים את הכבדים והבצל. מעבירים את התערובת למעבד מזון המצויד בלהב מתכת. מוסיפים 2 כפיות מלח והרבה פלפל שחור גרוס. מעבדים לתערובת חלקה. תוך כדי מוסיפים את יתרת החמאה. מרפדים תבנית מוארכת בניילון נצמד, יוצקים את התערובת ומהדקים. מכסים ושומרים במקרר למשך הלילה. לפני ההגשה הופכים את הפטה על צלחת.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות