טרנד חדש: ישראליות ישלמו הרבה על תרומת זרע מחו"ל

הסיבות מגוונות: מטיפת המידע הנוספת על התורמים ועד הקטנת הסיכון למחלות גנטיות; ואם הילד יגדל להיות גבוה, בלונדיני ועם עיניים כחולות זה בטח לא יזיק ■ היריון גלובלי

תרומת זרע היא לא עניין חדש, אבל מנות זרע שמגיעות כיבוא אישי מחו"ל הן תופעה שהולכת ותופסת תאוצה בשלוש השנים האחרונות. מה שהחל בשנות ה-90 בעקבות ביקוש של לקוחות דתיים, שהעדיפו תורם שאינו יהודי מסיבות הלכתיות, הפך לאופציה מבוקשת גם בקרב נשים חילוניות, שמסוגלות להרשות לעצמן להתעלם מפער המחירים, ולשלם יותר, הרבה יותר.

לפי גלי וסרמן, מנהלת לקוחות ואחראית תורמים בבנק הזרע הפרטי קריובנק, "מחיר מנה מחו"ל מתחיל ב-3,000 שקלים ומגיע גם ל-4,800 שקלים כשמדובר במנה שמכילה מידע מקסימלי על התורם, כולל אפשרות לחשיפת זהותו. מנה מקומית, לשם השוואה, תעלה 980 שקלים, ובמקרה הכי יקר 1,600 שקלים כשמדובר בתורם שגם עבר בדיקות גנטיות מקיפות".

לפני שהחל היבוא מחו"ל הגיע הזרע דרך סקנדינבים שהתנדבו בקיבוצים ושמחו להרוויח כסף מהצד. עם השנים התמעטו המתנדבים ופרחו בנקי הזרע בעולם. להערכת מנהל בנק זרע גדול בארץ, כשליש מהתרומות שלו מגיעות מחו"ל. משרד הבריאות אינו קובע תעריף לתרומות זרע, ומשאיר לשוק לעשות את שלו.

וסרמן אינה יכולה לתת פרטים מדויקים, אבל היא טוענת כי העלייה בביקוש בהחלט מורגשת, גם אם הביקוש לזרע מישראלים עדיין גבוה יותר.

עבור טל, אם לתינוק בן חודש, שבחרה ביבוא מחו"ל, לא היה ספק שזו האופציה המועדפת, ולא רק בגלל מה שהיא מכנה "גיוון מאגר הגנים": "כשהתורם ישראלי, די בטוח שמתישהו יסתובבו פה חצי אח או חצי אחות של הילד שלי. תורם מארצות הברית מקטין מבחינתי את הסיכון שזה יקרה, וגם מערבב את הגנים, ככה שהסיכוי לאיזו מחלה גנטית שמאפיינת בני אותה עדה ירד עוד יותר. ברגע שראיתי את כמות המידע שאפשר לקבל על תורם מחו"ל בהשוואה למה שמוסרים על תורם ישראלי, לא היה לי ספק שאני הולכת לארגן את הכסף לזה. קיבלתי תמונה של התורם מתקופת הילדות שלו, היסטוריה רפואית משפחתית, ואפשרות לשמוע את הקול שלו".

- ואצל התורמים הישראלים מדובר בעיקר בנתונים טכניים של מבנה גוף?

"כן, ובגלל האנונימיות המוחלטת שנהוגה בארץ לגבי התורמים, ההתרשמות היא רק של הצוות. אין לך שום קצה להיאחז בו. אומרים לך משהו מתחמק כמו 'טוב, הוא לא יוצא סיירת'. וגם אם האחראית מבטיחה לי שהוא חמוד, מה זה אומר בדיוק? שאני צריכה לסמוך על הטעם שלה בבחורים? לבדוק מה זה אומר לגביה 'חמוד'?".

- זה באמת מאוד משנה? את לא בוחרת בן זוג.

"כנראה שחיפשתי תורם שיכולתי לראות בו בן זוג. הרבה בוחרות זרע מישראל כי קל יותר להבין את הסאבטקסט של המידע שנותנים. אנחנו מכירות את התרבות פה ואת הבחירה במילים. ועדיין, לא התרשמתי מהתורמים הישראלים כבני זוג פוטנציאליים. יכול להיות שגם אלה מחו"ל לא כאלה מדהימים, אבל שם, למרות שגרתי בחו"ל, אני בכל זאת פחות מבינה את הניואנסים. ברור לי שזו בכל מקרה ירייה באפילה, ועדיין עשיתי הרבה סינונים. רציתי מראה אירופי, אבל לא ויקינגי, והיה חשוב לי שיהיה גבוה. גם ההקלטה של הקול, שבה הוא מדבר בקול עמוק שהזכיר לי את אבא שלי, השפיעה. היו כאלה עם קול ציפציף, שאמרתי 'ברור שלא'".

- אם אנחנו כבר בקטע של שידוכים, מה הוא עושה בחיים?

"מלחין, שזה נשמע מגניב, וגם אם הוא לא מוצרט, זה עדיין לא נשמע כמו 'ווייט טראש'".

גם ענת, אם לתינוק בן חמישה חודשים, העדיפה את האופציה הזרה. אצלה הכריעו שפע המידע ובעיקר התחושה, אחרי פגישה עם האחראי לבנק הזרע באחד מבתי החולים במרכז, שהשוק המקומי פרוץ מדי: "יצאתי מהפגישה מאוד עצבנית. התשובות שקיבלתי לגבי הסטנדרט בארץ לא סיפקו אותי. אותו אחראי אמר לי שבית החולים שלו מאשר 15 ילדים מאותו תורם, ושאין ודאות לכך שהתורם גם לא הלך לבנקים אחרים ועבר שם תהליך דומה. גם שאר המידע שאפשרו לי לקבל היה מאוד חלקי בהשוואה לחו"ל, וכלל בעיקר גובה, צבע עיניים ועדה".

- ואיזה מידע יש לך על התורם שבחרת מחו"ל?

"תמונה כשהיה ילד, יש כאלה שנותנים גם תמונה עדכנית או צללית מהיום, אבל לא במקרה שלי. קיבלתי גם חוות דעת פסיכולוגית והקלטה של שיחה בת שעתיים עם הפסיכולוגית מטעם בנק הזרע. יש לי מידע רפואי על המשפחה שהולך שלושה דורות אחורה, ואני יודעת ממה כל אחד מת ובאיזה גיל. אני גם יודעת שהתורם שלי מוגבל להקמה של חמש משפחות בישראל וחמש בארצות הברית (בכל משפחה יכולים להיוולד מזרעו כמה אחים), ושהוא מרצה באוניברסיטה".

- אז מה גרם לך לבחור דווקא בו?

"בחרתי ארבעה תורמים אופציונאליים והזמנתי חברות לערב של אלכוהול ושל אוכל, שעזרו לי לדרג את סדר העדיפויות. אני תימנייה אז היה חשוב לי שהילד לא יהיה פתאום בלונדיני. בהתחלה רציתי איטלקי, אבל היה מחסור בזרע איטלקי בעולם, אז ויתרתי. חיפשתי גבוה, אני אמנם נמוכה אבל אוהבת גבוהים. לקחתי 1.92 מטר עם עיניים ירוקות, אבל בחרתי אותו בעיקר כי סבא וסבתא שלו מתו בשיבה טובה בשנות השמונים לחייהם. זה נראה לי כמו אנרגיה טובה בבית. חשוב היה לי שהוא יהיה בן אדם טוב, לא עניין אותי חכם, אני מספיק חכמה".

שיהיה מידע על האבא

עוד סיבה משמעותית לבחירה במסלול חו"ל היא האפשרות לבחור "תורם פתוח" - כזה שאישר לחשוף את זהותו בהגיע הילד שייוולד מזרעו לגיל 18. זרע של תורם פתוח, כמו שרכשו טל וענת, כרוך כמובן בתוספת תשלום. בישראל, למשל, נהנים התורמים מחיסיון מלא, כך שחשיפת זהותם כלל אינה עומדת על הפרק. בחלק ממדינות ארצות הברית, שם קיים התורם הפתוח, מעמדו המשפטי של האב הגנטי שונה ממעמדו אצלנו. החוק שם מציין בפירוש שלא חלות על התורם החובות המשפטיות של אב רגיל, ולכן התורמים חוששים פחות מתביעות אבהות אפשריות.

טל בחרה בתורם פתוח "כדי לאפשר לילד שלי לפגוש את אביו בגיל 18, ככה שלא יהיה לו חור שחור לגביו. יש לי חברה מאומצת ואני יודעת כמה אנשים יכולים להיות סקרנים לגבי הדברים האלה".

- ואם הוא יגלה דמות שתאכזב אותו ואפילו תפגע בו מאוד? את לא באמת יודעת איך התורם הזה יגיב, למרות הפתיחות שלו כיום.

"אין לי שום כוונה לטפח אצל הילד ציפיות שמי שנמצא בארצות הברית הוא אבא שלו. הוא יבין היטב שהמשפחה שלו נמצאת בישראל, ושם נמצא הגבר שנתן לו את הגנים שלו. לא אשתמש במילה אבא בכלל".

ענת מציגה שיקולים נוספים: "הבת של השכנים שלי נולדה מתרומת זרע בארץ. כיום היא בת 19, ושאלתי אותה כמה זה מפריע לה שהיא לא יודעת כלום על האבא, והיא ענתה שמאוד. רציתי שתהיה לבני כמה שיותר אינפורמציה על אביו. שהוא לא ייפגע בגלל הצורך הכאילו אגואיסטי שלי להביא ילד ללא אבא".

- בכל זאת זה עולם קטן, וגם הריחוק לחו"ל לא יכול למנוע לגמרי מפגשים כאלה.

טל: "את צודקת. את ענת הכרתי בפילאטיס. וכשהבנו ששתינו נכנסנו להיריון מתרומת זרע, התחלנו להשוות נתונים, ועלה חשש שזה מאותו תורם. בסוף השווינו את מספר התורם וראינו שהוא שונה. את הולכת עד חצי עולם להביא ילד, ובסוף יש לו חצי אח בשכונה, קצת מלחיץ".

- יש אפשרות לאסוף פרטים על חצאי אחים?

"נרשמתי לאתר שנקרא 'דה דונור סיבלינג רג'יסטרי', שבו לפי מספר התורם ושם בנק הזרע, אפשר לראות כמה הריונות היו לאותו תורם, וכמה ילדים נולדו ממנו. מהתורם שלי, אין כרגע לא ילדים ולא הריונות. אבל אני לוקחת בחשבון שאולי יש והאם לא רוצה לדווח, כי זה וולונטרי; למרות שברגע שדיווחתי לבנק על הלידה, הם מחויבים בדיווח".

ענת לוקחת את המשפחה החדשה שהיא עשויה לגלות בקלות רבה יותר: "רוב המשפחות שהרו מתרומת זרע רוצות, לדעתי, להכיר את הילד. זה מדהים אם הילד שלי יהיה בקשר עם חצאי האחים שלו. אני מוכנה לנסוע איתו גם לחו"ל כדי שישמור איתם על קשר. הבנתי שלארבע משפחות בארץ יש עוד ילדים מאותו תורם, כי אחרי התרומות שקניתי הוא נחסם לתרומות נוספות בארץ. עוד לא ניסיתי למצוא אותן, אני רק חמישה חודשים אחרי הלידה, עוד לא נכנסתי לזה".

מעבר לקשרים המשפחתיים, הכרת חצאי האחים יכולה לסייע במקרים רפואיים שבהם נדרשת תרומה של קרבת דם. האם התורם יתגייס גם הוא לעזרה? קשה לדעת. המקרים של טל ושל ענת ממחישים כמה התשובות לשאלה הזו אינן פשוטות.

טל, למשל, גילתה שהיא נשאית של גן החירשות אחרי שמנות הזרע כבר הגיעו לארץ. התורם לא עבר בזמנו את הבדיקה הגנטית הזו: "הרופא שלי סירב להמשיך בתהליך עד שהוא לא מקבל תשובה שלילית לגבי נשאות התורם של גן החירשות", טל משחזרת. "כמובן שגם אני לא רציתי לעבור את כל המסע הזה ולהוליד בסופו של דבר ילד חירש. לא יכולתי להחזיר את התרומות, כי אין החזר כספי עליהן. אז יצרתי בעצמי קשר עם בנק הזרע בארצות הברית, וכשאיתרו אותו הוא סירב לעבור בדיקת דם".

- איך הוא נימק את זה?

"הוא אמר שהוא במקום אחר בחיים ונמצא במדינה אחרת. בהקלטה שיש לי של הקול שלו, הוא מסביר שהחליט לתרום זרע כדי לתרום לחברה ולעזור לנשים ללא בן זוג להביא ילדים. למה פתאום הוא התחמק? אולי עכשיו הוא עם בת זוג ולא רוצה להודות בפניה שעשה את זה. אין לי באמת מושג".

- איך זה הסתדר בסוף?

"הצלחתי באמצעות קשרים להעביר חלק מאחת המנות לבדיקת מעבדה בארץ. יומיים לפני הביוץ קיבלתי תשובה שהתורם אינו נשא של הגן, עברתי הזרעה, ושבועיים אחר כך גיליתי שאני בהיריון. בזמנו הייתי בטוחה שכל עניין החירשות הוא סימן לכך שזה לא אמור לקרות. לשמחתי, התבדיתי".

אצל ענת שיתוף הפעולה מצד התורם היה נדיב יותר: "אחרי שנכנסתי להיריון ביקשתי שישמרו לי עוד מנות של אותו תורם, והתברר שאין. ביקשתי שיפנו אליו, ואז גילו שהוא באמת תרם שוב. ואז, בין ניסיונות ההפריה שלי התקשרו לספר לי שנולד לו ילד עם בעיה גנטית".

- מלחיץ.

"לא ממש, כי ידעתי שיש לו גם ילדים בריאים. אחרי שבועיים גם עדכנו אותי שבדקו ושהבעיה הגנטית היא אצל אשתו".

- איך גילו את זה? הוא התנדב לספר?

"יש בחו"ל חוזים מאוד נוקשים, והוא מחויב למסור מידע רפואי. וחוץ מזה מגיע לי יחס אחרי ששילמתי 18 אלף שקלים לשש מנות".

- בישראל, אגב, נותן התורם דגימת דנ"א שאמורה לעזור במקרים כאלה.

אין ביקוש ל"מידל איסט"

המרחק עושה את התהליך מורכב יותר לוגיסטית, וזו גם אחת הסיבות שהוא יקר יותר. מנות הזרע מגיעות במכלים מיוחדים. מי שמזמינה אותן דרך בנק זרע ציבורי ממתינה זמן ממושך יותר, לרוב לא פחות מרבעון, כדי לרכז משלוח של כמה מנות יחד. בבנק הפרטי ההזמנה יוצאת לדרך מיד, ומגיעה מוכנה לשימוש בתוך שבועיים, ולעתים אפילו מהר יותר. "אחרי שאת כבר מחליטה לעשות את זה, את רוצה שזה יקרה מיד", אומרת טל. "אין לך סבלנות לחכות עוד כמה חודשים. בעיקר כשגם הגיל הולך ומשחק תפקיד".

אפשר כמובן גם לייבא ללא תיווך הבנקים, אבל הקטלוגים של תורמי הבנקים הזרים, ובכלל היכרותם עם הפרוצדורה, עושים את ההתמודדות האישית להרבה פחות אטרקטיבית, וכנראה גם לא באמת זולה יותר. עלות המנה משתנה בהתאם לכמה גורמים: סוג התורם - אנונימי או פתוח; עלות הזרע בבנק הזרע הספציפי שממנו נלקחה המנה; גודל וסוג המנה; וכן כמות המנות.

לפי אתר קריובנק, המוצא המועדף על מרבית הנשים הוא הגזע הלבן, Caucasian. למוצאים אחרים כמו אפריקאי, אסיאתי, היספאני, או מה שמכונה באתר "מידל איסט", הביקוש נמוך בהרבה.

את האפשרות שאחרי הבחירה המדוקדקת ישלחו להן בטעות מנות של תורם אחר, לא העלו ענת וטל על הדעת. "האמת, לא חשבתי על זה", מודה טל. "ואני גם לא מוטרדת מזה עכשיו, כי לפי התמונה שנשלחה לי, הילד נולד קופי של אותו תורם".

- איך תרגישי אם תכירי בן זוג שיספר לך כי נהג לתת תרומות זרע ויכול להיות שמסתובבים אי-שם צאצאים שלו?

טל: "אני מודה שיהיה לי קשה, בעיקר אם יהיו לנו ילדים משלנו. אבל לא אשפוט אותו".

ענת, כרגיל, זורמת יותר: "לא יפריע לי בכלל, להפך, אהיה גאה בו".

- ומה תספרו לילד שישאל מי האבא שלו?

טל: "שרציתי אותו מאוד ושלא יכולתי לחכות. אגיד שאנחנו משפחה שאין בה אבא, אלא אימא ובן וסבא וסבתא".

ענת: "אספר לו הכול. לא אשקר. כמובן שכשיש שיר על אבא בטלוויזיה, אני משנה לאימא, כדי שחס וחלילה לא יגיד אבא לפני אימא".

גוי של שבת - תרומת הזרע מחו"ל וההלכה היהודית

על-פי ההלכה, מסביר רב המקורב לנושא, "ילד שנולד לאישה יהודייה מגבר שאינו יהודי נחשב לבנה של האישה בלבד, ובשום אופן אינו מוכר כבנו של הגבר. ולכן גם אם מזרעו של אותו גבר נולדו עוד ילדים, הם לא נחשבים לאחיו של הילד, ואין פה סכנה לגילוי עריות. כשמדובר בגבר יהודי, הסיכון לגילוי עריות כמובן עולה. מה גם שאם התורם היהודי הוא ממזר, אז גם הצאצא שלו נחשב ממזר. אצל גויים כל זה לא תופס".

איש דת אחר אמר: "יהודים חרדים לא לוקחים תרומת זרע, וגם אם כן, והרב הרשה במקרים חריגים, זה אף פעם לא יהיה מיהודי, כי ליהודי אסור לתת זרע לאישה שהיא לא אשתו ולא דרך יחסי מין. אפילו בדיקת זרע לגבר במסגרת בדיקות לליקויי פריון היא אירוע חריג אצל החרדים. לכן תרומה מגוי היא האופציה היחידה בשבילם, אם בכלל".

אצל חילונים, בכל אופן, ספק אם ההנחה שמדובר בזרע שאינו יהודי (הנחה המסתמכת על הצהרת התורם) מקלה את החשש מגילוי עריות. יחסי מין בין אחים נוגדים כל נורמה חברתית, שלא לדבר על החשש מעליית הסיכון לפגמים גנטיים. כך שאחת הסיבות המרכזיות ליבוא האישי מחו"ל היא צמצום הסיכוי להתאהב, ובכלל להיתקל, בילדים נוספים מאותו תורם. מה גם שהסיכוי של אישה יהודייה לקבל בחו"ל זרע של קרוב משפחה נמוך בהרבה מהאפשרות שזה יקרה בארץ.

"משרד הבריאות אינו מאשר יבוא של זרע יהודי מחו"ל, בטענה שיש מספיק תורמים יהודים בארץ", אומרת ורסמן מקריובנק. "כשאביו של התורם יהודי זה עוד בסדר, כי לפי הדת היהודית הוא נחשב לגוי"

מנהל האגף לרישוי מוסדות רפואיים במשרד הבריאות, ד"ר יורם לוטן, מוסר בתגובה: "משרד הבריאות, כמדיניות, סבור שהעברת גמטות (תאי זיווג - ח' ש') ממדינה למדינה עלולה לטמון בחובה סכנות, ועל כן הוא נמנע ככל האפשר ממתן אשורים להכנסת גמטות לארץ. כל בקשה נבחנת לגופה. יש לחצים על המשרד להפוך את היבוא מחו"ל להמוני, ואנחנו מתנגדים כי זה ייצור שיטפון. אנחנו רוצים לשמור על התופעה במינימום הנדרש כדי לתת מענה לאנשים שזקוקים לזרע של לא יהודי, ולא להפוך אותה למיינסטרים. יש מספיק תרומות זרע בארץ, הניסיון לצייר כאילו יש מחסור, הוא רק תירוץ".