אלה שלבי ההסכם שמתגבש עם חמאס בניצוח הילארי קלינטון

בואה של שרת החוץ האמריקנית, הילארי קלינטון, לישראל משנה כליל את תמונת המצב בזירת עזה. הסיכויים לכניסת כוחות צה"ל לרצועה פחתו משמעותית. נראה כי הסכם ראשוני להפסקת אש יושג בתוך יום-יומיים, ויוציא מכלל אפשרות מבצע קרקעי של צה"ל בשטחה של עזה.

דיווחים וניתוחים של אמצעי תקשורת בארה"ב גורסים כי ממשל אובמה החליט להטיל את מלוא כובד משקלו לזירת העימות בעזה ונוכחותה של שרת החוץ באזור לא תאפשר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, להורות על מבצע קרקעי ברצועה גם אם היה רוצה בכך (והוא אינו רוצה).

היום (ד') צפויה קלינטון להיוועד עם מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית, ברמאללה, ואחר כך תטוס לקהיר להתייעצויות עם נשיא מצרים, מוחמד מורסי. לפי כמה ההערכות, קלינטון לא תשוב מיד לוושינגטון אלא תישאר באזור ותנהל מסע דילוגים נוסח הנרי קיסינג'ר בין ישראל למצרים בתחילת שנות ה-70 במאמץ לגבש הסכם להפסקת האלימות ההדדית באזור. הפעילות הזו תהיה כנראה שירת הברבור של קלינטון כשרת חוץ. היא צפויה לפרוש בשבועות הקרובים.

אמש, מיד לאחר שנחתה בנתב"ג, הגיעה קלינטון לפגישה עם נתניהו. לפני השיחה דיברה קלינטון על "תוצאה בת-קיימא (של מו"מ עתידי) שתקדם את היציבות האזורית ואת הביטחון והשאיפות הלגיטימיות של הישראלים והפלסטינים". נתניהו אמר, בפנותו לקלינטון: "אם יש אפשרות להשיג פיתרון לטווח ארוך לבעיה הזו באמצעים דיפלומטיים, אנו מעדיפים זאת. אך אם לא, אני משוכנע שתביני שישראל תצטרך לנקוט כל פעלה אפשרית כדי להגן על עצמה".

דיפלומטים זרים, שקיבלו תדרוכים על מתווה הסכם ראשוני, אמרו ל"ניו יורק טיימס", שהוא ייבנה בשלבים: תחילה תוכרז הפסקת אש. ליישומה יוקדשו 48 שעות. פרק זמן זה יאפשר לקלינטון להעמיק את מעורבותה בתהליך ולפתוח חלון הזדמנויות למו"מ שבו יגובשו התנאים להפסקה ארוכה יותר של פעולות האיבה.

פקידים מצריים בכירים אמרו ל"טיימס", כי ישראל וחמאס היו "קרובים מאוד" להשגת הסכם הפסקת אש. "לא קיבלנו אישור סופי, אך אני מקווה לקבל אותו בכל רגע", אמר עיסאם אל חדאד, יועצו הבכיר של מורסי לענייני מדיניות חוץ. ועם זאת, בשלב זה מתחפרים ישראל וחמאס בעמדות שהצד שכנגד יתקשה, ואולי יסרב, לקבל.

מנהיג חמאס, חאלד משעל, אמר אמש בקהיר, כי ישראל חייבת לשים קץ למצור על עזה. ישראל אומרת, שהמצור מונע הברחת אמל"ח לרצועה. מארק רגב, דובר רה"מ, אמר, כי ישראל אינה מוצאת שום טעם בהסדר שיעמיד לרשות חמאס "פסק זמן להתארגן מחדש", בלי ערבויות לטווח ארוך שבהן יהיו מעורבות מצרים וארה"ב. כמה פקידים ישראלים דיברו על על אזור חיץ גדול יותר לאורך גבול הרצועה.

על-פי העיתון, ישראל תובעת ערבויות שמצרים תבלום באופן פעיל את זרימת הנשק מסיני לעזה, אך זו משימה קשה. זה מכבר אין מצרים יכולה לאכוף את מרותה בסיני והיא אף אינה רוצה להיראות כשוטרת מטעם ישראל. קהיר מקווה שחמאס ירסן את עצמו ויגביל את יבוא הטילים, אך, כמובן, אין שום ודאות שחמאס ירצה, או יוכל, לעשות זאת לנוכח העובדה שברצועה פועלות קבוצות שונות שלוטשות עין להנהגת עזה, ובכללן הג'יהאד האיסלמי.

פקידים אמריקניים אמרו, כי וושינגטון מהמרת על הפרגמטיות של מורסי ומקבלת את אילוצי מדיניות הפנים שלו להתבטא נגד ישראל. בעוד שהנשיא אובמה מדגיש בהתבטאויות פומביות את זכותה של ישראל להגנה עצמית (הוא עושה זאת משיקולים פוליטיים פנימיים, לדברי ה"טיימס"), הממשל החליט לנקוט גישה של הבנה לצורך של מורסי לגנות את ישראל כדי לרצות את קהל הבית שלו.

"אנחנו יודעים שלמצרים יש פוליטיקה פנימית משלהם", אמר פקיד אמריקני. "נשיא ארה"ב מבין את ההקשרים הפוליטיים של נשיא מצרים, ולהיפך, אך שניהם מסכימים שהשטות הזו (העימות בעזה) אינה יכולה להימשך".

כתבי הבית הלבן של "ניו יורק טיימס" משתמשים היום באמירה "איך שגלגל מסתובב לו" (בתרגום חופשי מאוד) כדי לתאר את התהפוכות ביחסים בין אובמה לנתניהו בהקשר של המשבר בעזה. "לאחר יותר משנה שבה אובמה היה זקוק - ולא קיבל - סיוע מנתניהו במאמץ למשוך בוחרים יהודיים בקמפיין הבחירות לנשיאות, עכשיו נתניהו הוא שזקוק לאובמה כדי לחזק את תמיכת ציבור הבוחרים בישראל בו", כותבים הלן קופר ומארק לנדנר.

"הבחירות בישראל ייערכו בינואר ואם יש דבר שהבוחר הישראלי אינו רוצה בו, זה חילוקי דעות בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב בעת משבר", מציין ה"טיימס". "לאחר שנה שבה נתניהו לא עשה סוד מתמיכתו במיט רומני, נראה שעתה הזמן המתאים שבו אובמה יגמול לנתניהו.. ובכל זאת הוא אינו עושה זאת".

במקום להשיב לנתניהו כגמולו, שלח אובמה את קלינטון לישראל והוא מביע תמיכה פומבית בישראל באופן עקבי. הוא לא קרא לישראל אפילו פעם אחת לנהוג ב"איפוק" בהפצצות בעזה, קריאה שהיתה מתפרשת כלחץ אמריקני על ישראל. הוא מדבר עם נתניהו כמעט מדי יום, לוחץ על מורסי לפעול להשגת הפסקת אש והוא סיפק מימון ל"כיפת ברזל". למעשה, אובמה נוקט עמדה פרו-ישראלית חזקה, בדיוק כפי שנהג קודמו, ג'ורג' בוש בעיצומם של משברים דומים, מלחמת לבנון השניה ב-2006, ומבצע "עופרת יצוקה", ב-2009.

המשמעות היא, אומרים מומחים לענייני המזה"ת, שאובמה חיזק את מעמדו שלו בקרב הציבור הישראלי, מצב שיקל עליו להתחיל ללחוץ על על נתניהו בסוגיות שונות, מהמצור על עזה ועד ההתנהלות כלפי איראן ועד תהליך השלום הרדום.

בשלב זה, אומרים דיפלומטים ואנליסטים, סביר להניח שאובמה לא יפעיל לחץ כבד מדי על נתניהו, אך כאשר המו"מ על הפסקת האש יקרום עור וגידים, הנשיא יוכל למנף את יתרונו ולחוץ על רה"מ להסרת המצור על עזה ולהתיר חופש תנועה גדול יותר לפלסטינים.

"מאזן הכוחות בין ביבי לאובמה התהפך", אמר ל"טיימס" מרטין אינדיק, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל. "ביבי הימר על הסוס הלא נכון. עכשיו, הציבור בישראל מעריך את תמיכתו של אובמה במידה שלא היתה קיימת בעבר. ביבי שוב לא יוכל למצב עצמו בעמדה שבה הוא יאמר 'לא' לנשיא ארה"ב".

בעוד שפקידי ממשל אומרים, שעדיין מוקדם להציב לפני ישראל רשימת דרישות, ציין פקיד אחד, שאובמה נחוש בדעתו לחדש את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים בתקופת כהונתו השניה.