התותח רועם, הרבנים מברברים

בבני ברק אין צורך בממ"ד וכיפת ברזל, מספיקה הכיפה על הראש

כשהרקטות רועמות, לכולם היה מה להגיד.

למנהיגי המדינה, למומחים הצבאיים, לפוליטיקאים, לפרשנים, אפילו לאנשי הרוח מהשמאל. כולם הביעו את דעתם, ניתחו את המצב, חיזקו או תקפו. רק קול אחד כמעט ולא נשמע. קולם של הרבנים.

ובכן קולם כמעט ולא נשמע.

הרב עובדיה יוסף למשל, דווקא אמר משהו, אבל יצא לו פיליטון: "יש לי רק בקשה", פנה לקהלו, "הצעירים הזריזים - שומעים אזעקה תכף בורחים למקלט. אבל יש זקנים, נכים, מסכנים... לא יכולים לזוז. מסכן שלא יודע לזוז- יציל אותו! ישים אותו בגראז'". נו, אין מילים.

את דבריו חתם בדברי תורה מחזקים, "עם ישראל נמצא בצרה גדולה. הרשעים, צוררי עמך ישראל, אמרו 'לכו ונכחידם מגוי'. כי שונאיהם וכל רודפיהם יפלו לפניהם חרב".

השני שפצה פה היה הרב קנייבסקי, באמת איש גדול בתורה, אחיינו של החזון איש ותושב בני ברק ותיק ומסור, אבל כנראה לא ממש שולט בהבנת המציאות המורכבת של העידן המודרני והטילים של החמאס.

"אין לפחד כלל", כתב באיגרת בכתב ידו שפורסם בעמודו הראשון של יתד נאמן, לא פחות, למען יראו כולם, "כשהחזון איש זצ"ל אמר שבבני ברק לא יהי פצצות, בוודאי יתקיים גם היום", והכוונה היא להזכיר לצאן מרעיתו שגם במלחמת המפרץ לא נפלו טילים בבני ברק ולכן אין צורך בממ"ד וכיפת ברזל, מספיקה הכיפה שעל הראש.

תפקידם של אנשי הרוח הוא לתת נקודם מבט אחרת מזו של השיח השולט, לעודד את רוחם של מאמיניהם או לבקר את ההתנהלות השלטונית.

אנשי הרוח של השמאל, חתמו על אגרת שקראה להפסיק את הלחימה וההפצצות על עזה, להיות אמפאטיים לסבל בצד השני ולהתחיל לדבר עם החמאס כדי להגיע להסדר.

כשחצי מדינה רצה לממ"דים, זה הדבר האחרון שאנשים רוצים לשמוע, אבל זה בדיוק תפקידם של אנשים כמו יהושוע סובול, וכמו הרב הראשי לישראל, רבני הציונות הדתית, ופוסקים גדולים אחרים. סובול, שהתראיין בנושא, ידע שהוא ירגיז חלק גדול מהציבור, אבל מילא את תפקידו. הרבנים שבחרו לדבר פנו רק במאמיניהם, וחמור מכך, נתנו עצות אחיתופל כמו זו של קנייבסקי.

גם הרב קנייבסקי יודע שבני ברק היא עיר צפופה, מרובת אוכלוסין, שכמות הממ"דים בה נמוכה, ואם חלילה יפול שם טיל, הפגיעה בנפש תהיה אנושה, וזה בלי להזכיר את התשתיות הלא מפותחות, שיקשו על הפינוי והטיפול בפצועים. ראש העיר של בני ברק מבין את זה היטב ומודה לכיפת ברזל וגם לאלוהים, שאסון כזה לא קרה בעיר שלו, מהחשש שימותו שם יותר אנשים מכל מקום אחר בגוש דן.

במחשבה שנייה, על רקע הדברים שאמרו הרבנים שהחליטו לדבר, אולי באמת כבר עדיפה שתיקתם.