כך נראית חציבת המנהרה של קו הרכבת המהירה לירושלים

3.5 קילומטרים, 150 אלף מטרים מעוקבים בטון, 12 אלף טונות ברזל, צריכת חשמל בסדר גודל של יישוב קטן, 200 פועלים, 700 מיליון שקלים ובעיקר מכונה ענקית שנבנתה במיוחד

בסביבות השעה שתיים וחצי ביום שני השבוע, החלו להישמע ברחבה הגדולה שנכבשה בשער הגיא קולות כרסום ודרדור של אבנים קטנות. כמה מאות מבטים של אנשים ישובים על כיסאות פלסטיק לבנים התמקדו בצלע ההר שמולם, מצפים בדריכות להבקעתו הדרמטית. כשאני אומר "דרמטית", אני מתכוון לכך שמדובר בציפייה של עשרה חודשים מהרגע שנכנסה מכונת החציבה אל תוך ההר בעמק האלה, ועד ליציאתה השבוע.

מדובר, כמובן, באחת משתי המנהרות שישמשו את קו הרכבת המהיר לירושלים, שאמור להיפתח ב-2013. אורכן של כל אחת יעמוד על 3.5 קילומטרים, והן יהיו הארוכות ביותר בישראל (המנהרה הארוכה ביותר בישראל כיום היא חלק מפרויקט מנהרות הכרמל, שמחבר את כביש החוף לצומת הצ'ק פוסט - 3.2 קילומטרים). מנהרה אחת תשמש את הרכבת שתעשה את דרכה מתל אביב לירושלים, ואילו השנייה תשמש את הרכבת שתצא מהבירה ותוביל את נוסעיה למרכז. זמן הנסיעה יעמוד על 28 דקות בלבד.

אלא שבעולם האמיתי העניינים לא מתנהלים כמו בהוליווד. קצב החפירה הרגיל, שעמד על ארבעה סנטימטרים לדקה במשך חודשים, הואט במכוון לקצב של סנטימטר יחיד לדקה; ראשה המאסיבי של המכונה - 10.5 מטרים גודלו - לא פרץ את ההר אלא רק נשנש אותו באיטיות.

מנחה הטקס מטעם חברת מנרב, שזכתה במכרז לכריית המנהרות, ניסה להחזיק את הקהל בפוקוס באמצעות תיאור פעולתה של המפלצת המכאנית, אבל ניסיונותיו ליצוק מעט דרמה לתהליך דמו לרצונו של שדרן ספורט להכניס חיים למירוץ צבים. ובכל זאת, אחרי כמה דקות שבהן המשיכו שיני הפלדה המאסיביות של ראש המכונה לכרסם בהר, אפשר היה להתרשם מהמכונה הייחודית ולקבל באמצעותה מושג על גודלו ועל מורכבותו של הפרויקט, בניהולו של אסף בכר.

העובדה שהמכונה נבנתה במיוחד לצורך זה הופכת אותה לייצור חד-פעמי במהותו. "היות שהיא נבנתה ספציפית לפי קוטר המנהרה וסוג הקרקע, והיא עובדת בתנאים כל-כך קשים, קשה לי להאמין שהיא תעבוד שוב אחרי שנגמור את המנהרה השנייה", אומר יו"ר מנרב אברהם קוזניצקי. "הרי לשפץ אותה ולהתאים אותה לסוג אחר של קרקע זה כבר על גבול הכדאיות. בדרך כלל לא עושים את זה. אם אתה מכיר מישהו, אני אשמח אם הוא יסכים שאני אשים לו אותה בחצר". החצר שלה יזדקק אותו מישהו תיאורטי תצטרך להיות גדולה למדי, משום שאורך המכונה עומד על 150 מטרים והיא שוקלת יותר מ-1,600 טונות. המחיר בהתאם: כ-110 מיליון שקלים.

הפלא ההנדסי היקר להפליא לא רק חוצב, אלא למעשה בונה את המנהרה כולה. לאחר שהראש העצום של המכונה מתחיל לחצוב לתוך ההר, מסוע ייעודי שרק הולך ומתארך מסיע לאחור את העפר שנחפר (700 אלף מטרים מעוקבים עפר הוצאו באמצעות המסוע עד כה). במקביל, רובוט רב עוצמה שמחובר לחלקה האחורי של המכונה מקבל טבעות בטון בעובי שני מטרים ובמשקל 11 טונות, ומצמיד אותן זו לזו בלחץ של 400 אטמוספרות. הפעולה הזו יוצרת מנהרה חזקה ואטומה, ובו בזמן דוחפת את דסקית הקידוח ואת המכונה כולה קדימה לתוך ההר.

לצורך זה עשתה מנרב שימוש ב-150 אלף מטרים מעוקבים של בטון ובכ-12 אלף טונות ברזל. משום שהקירות העבים שהולכים ונבנים מאחורי המכונה מקטינים את קוטר המנהרה, במקרה שהחציבה נתקעת בגלל סיבה כזו או אחרת לא ניתן לחלץ לאחור את המכונה. האפשרות היחידה שנותרת במקרה כזה היא לפוצץ את המכונה בתוך ההר ולהוציא אותה החוצה מפורקת לחלקים. הפחד מאפשרות כזו גרם למנרב לרכוש בעבור הפרויקט מכונה חדשה לגמרי, ולא להמר על מכונה דומה מיד שנייה.

לומדים תוך כדי תנועה

"הפרויקט הזה הוא אתגר ייחודי כי היינו הראשונים שהבאנו לארץ מכונה כזאת", מסביר קוזניצקי על המכונה הגרמנית. "אחרי שסיימו לבנות אותה נסענו כולנו לגרמניה ושם היא הורכבה והוצגה לנו בפעולה", הוא נזכר, "לאחר מכן היא פורקה לחלקים שהוטענו על אונייה, אבל החלקים היו כל-כך כבדים, שכשהאונייה הגיעה לנמל אשדוד היינו צריכים לחלץ אותם מתוכה באמצעות מנופים מיוחדים, משום שמנופי הנמל לא יכלו לעמוד במשקל. היו שם אלמנטים ששקלו מאתיים טונות לחלק. העברנו אותם לאתר על גבי משאיות מיוחדות לשטח, ושם הם הורכבו. כל זה נעשה באמצעות הטכנאים הגרמנים".

האתגרים שהציבה המכונה נמשכו גם לאחר ההרכבה בשטח. צוות העובדים שמתפעלים את מכונת בניית המנהרות, כעשרים במספר בכל רגע נתון, מגיע כולו מחברת מטרוסטרוי הרוסית שמתמחה בפרויקטים מהסוג הזה. הם עובדים בתנאים קשים, מתחת לפני השטח, במשמרות של 12 שעות, ומוחלפים מדי חודש בגלל השחיקה הגבוהה. מלבדם עובדים בפרויקט, שעלותו כ-700 מיליון שקלים, גם עשרים מהנדסים, עשרה מודדים ועוד כמאתיים פועלים. פעם בחודש מגיע לארץ מודד עם ציוד מיוחד שבודק שצוות החציבה אינו סוטה מן המסלול ביותר מכמה סנטימטרים לכל כיוון.

כדי לשרוד במעבה ההר, מוזרמים אל כל אלה שנמצאים במנהרה אוויר וחמצן בצינור שהולך ומתארך ככל שהעבודה מתקדמת. בשלב זה כדאי להדגיש שהמכונה מופעלת על חשמל בלבד, כדי לא לזהם את אוויר המנהרה, הדליל בחמצן ממילא. הספק החשמל הנדרש כדי שתבצע את עבודתה עומד על שישה מגה ואט - כמו תצרוכת החשמל של יישוב בינוני.

"המכונה הזו עובדת 24 שעות ביממה לאורך כל השנה. היא עובדת גם בשבתות וגם בחגים, לאור זה שאנחנו משתמשים בגויים", אומר קוזניצקי. "התמודדנו פה עם בעיות שעד הפרויקט הזה לא נתקלנו בהן, אבל הצלחנו לעשות הכול ואפילו לרדת ב-45 יום מלוח הזמנים המתוכנן (הישג שבעטיו קיבלה מנרב בונוס של 3 מיליון שקלים - ש' ס'). למדנו תוך כדי תנועה. היו תקלות פה ושם, אבל לא שום דבר חריג".

כשאני מתעניין איך בדיוק תצא המכונה מההר, ותסתובב כדי לקדוח את המהנרה המקבילה לכיוון מערב, קוזניצקי צוחק: "מה שנעשה זה שנפרק את הראש של המכונה, ששוקל בסביבות המאתיים טונות, ונסיע אותו על משאית לנקודת ההתחלה בעמק האלה. אחרי שהוא יפורק, ניתן יהיה להסיע את המכונה 3.5 קילומטרים לאחור, ושם להרכיב עליה את הראש ולהתחיל לחצוב את המערה השנייה. התהליך הזה ייקח לנו משהו בסדר גודל של חודש וחצי".

נו, שתצא כבר

לאחר שבנייתה של המנהרה המקבילה תושלם, יונחו בשתיהן פסי רכבת, ובכל 250 מטרים ייחצבו פתחים קטנים שיחברו את שתי המנהרות זו לזו - מרחק של 25 מטרים - כדי לאפשר הימלטות במקרה של שריפה, ומתן שירות במקרה של תקלה. אבל כל זה יקרה בעוד חודשים רבים, ובינתיים, הקהל שהוזמן לטקס הפריצה, ושלא יכול היה שלא להתגרות מריח טיגון הסיגרים המרוקאים והקובות, החל לאבד את סבלנותו.

שיני המכונה פערו אט-אט פתח גדול יותר בצלע ההר, ובשלב מסוים נראה זוג ידיים מבצבץ החוצה מבין מלתעות המכונה ומנפנף אל הקהל בדגלי ישראל ורוסיה. הקהל המורעב - בג'ינסים משופשפים ובמכנסי עבודה, בחליפות כחולות מפוארות ועם ניחוח של אפטר שייב יקר, בנעליים מלאות בוץ ובנעלי מעצבים איטלקיים שמעולם לא יצאו לשטח, בכיפות סרוגות ובקסדות כתומות - קם מיד על רגליו והתנפל על הבופה.

רבע שעה מאוחר יותר, בעיניים מכווצות מאור השמש ועם חיוך גדול על פניהם, יצאו מבטן האדמה כעשרים מפעילי המכונה הרוסים. הם הצטלמו זה עם זה למזכרת, התראיינו בקצרה לכתב טלוויזיה דובר רוסית, וצעדו לכיוון רחבת הטקס. אפשר אולי היה להניח שהם יהיו מורעבים, אבל איש מהם לא העיף מבט על התור הארוך לאוכל וכאיש אחד הם התמקמו בפינת השתייה שעליה הונחו שישה בקבוקי וודקה אבסולוט. בכל זאת, בעוד חודש וחצי הם ייכנסו שוב לתוך ההר.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988