ככל שחושבים על זה יותר, לאקט של גרג פופוביץ', מאמן סן אנטוניו ספרס, בפרשה שקיבלה את השם Restgate, יש ארומה כמעט צ'ה גווארית. בעיקר לאור התגובה הקשה של הקומישינר דייוויד סטרן, שקנס את סן אנטוניו ב-250 אלף דולר על "שירות רע לליגה".
מה שהרתיח את סטרן זה שפופוביץ' שלח את שלושת הכוכבים הגדולים שלו - טים דאנקן, טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי - בטיסה מסחרית הביתה לפני משחק נגד האלופה מיאמי היט ביום חמישי, ששודר בערוץ ברודקאסט (ABC). הוא עשה את זה כי זה היה המשחק הרביעי של סן אנטוניו בחמישה לילות, משחק חוץ שישי ברציפות ומספר 11 בחודש נובמבר. הגיל הממוצע של השלישייה הלא מאוד בריאה הוא 33.6 שנים, והוא רצה לתת להם לנוח, ובכל מקרה לתוצאה של משחק אחד (100-105 למיאמי) אין חשיבות בעונה של 82 משחקים.
פופוביץ' אמר שההחלטה לא לשתף את השלישייה במיאמי התקבלה עוד ביולי, כשלוח המשחקים פורסם, בלי קשר ליריבה. המדיניות שלו בשנים האחרונות, חייבים להגיד, מגבה אותו: הוא התחיל להשאיר שחקנים בריאים מחוץ לסגל במשחקים כבר בעונת 2008/09, ובעונה הקודמת הוא ויתר על השלישייה הגדולה שלוש פעמים סך הכל - פעמיים אחרי רצפים של 11 ניצחונות, שנשברו בלעדיה. המדיניות הזאת, גם את זה חייבים להגיד, לא נתקלה עד עכשיו בהתנגדות; בעונה הקודמת אדם סילבר, סגן הקומישינר שיחליף את סטרן בפברואר 2014, אמר שמנוחה אסטרטגית "של שחקנים מסוימים בלילות מסוימים היא חלק משיקול הדעת של הקבוצות. וגרג פופוביץ', במיוחד הוא, כנראה המאמן האחרון שהייתי מערער עליו".
***
ובכל זאת, לא מופרך להאמין שלפופוביץ', אפילו אם רק בחלקים הלא מודעים של התודעה שלו, היתה עוד אג'נדה חוץ מהאג'נדה הברורה, שהיא לדאוג שהקבוצה הזקנה שלו תגיע עם רגליים לפלייאוף ותוכל להתמודד על האליפות. הבוז שבו הוא עונה לשאלות של שדרני קווים בין הרבעים, ראיון שהליגה מחייבת אותו לתת פעמיים במשחק; הסיבה שהוא רשם בטופס של אחד המשחקים שבהם הוא לא שיתף את דאנקן בעונה הקודמת - "OLD"; וכמובן העובדה שהוא בחר הפעם להתחיל את מדיניות המנוחה חודש אחרי פתיחת העונה הרגילה, במשחק של יום חמישי, בידיעה שבעונה הרגילה ה-NBA משווקת את עצמה לציבור בארה"ב בעיקר דרך המשחקים בימי חמישי - כל אלה יותר ממעלים חשד שפופוביץ', באיזשהו מקום, רצה את העימות עם סטרן.
העימות בין סטרן לפופוביץ' הסתעף להרבה כיוונים שונים בארה"ב. מספקולציות על הנזק שהפרשה תעשה לסיכויים של פופוביץ' להחליף את מייק ששבסקי כמאמן נבחרת ארה"ב (ה-NBA לא מחליטה, אלא התאחדות הכדורסל של ארה"ב, אבל לליגה ובמיוחד לסטרן עדיין יש השפעה, והוא כנראה יתמוך במועמדות של מאמן בוסטון סלטיקס דוק ריברס); דרך התעסקות בניואנסים של מדיניות המנוחה - למה לפני הפלייאוף, למשל, מקובל להשאיר כוכבים על הספסל, או מה היה קורה אם פופוביץ' היה שולח רק שני כוכבים הביתה; דיונים בקיצור העונה, אולי 78 משחקים, או 66 כמו בעונה שקודמת שקוצרה בגלל ההשבתה; ועד השאלה שהכי קרובה לדקור את הנקודה: האם מאמן ב-NBA באמת חופשי להחליט מה הכי טוב לקבוצה שלו.
האוטונומיה של מאמן NBA היא סוגיה חשובה, אבל היא נגזרת של שאלה עוד יותר חשובה: האם משחק בליגה מקצוענית בארה"ב הוא בידור או ספורט. התשובה, כמו תמיד, תלויה בזהות העונה. האנשים שמנהלים את ליגות הספורט בארה"ב למשל, שסטרן הוא פחות או יותר הארכיטיפ שלהם, קצת יתקשו להבין את השאלה: מבחינתם ספורט ובידור זה היינו הך. זה המצב גם בקרב רוב מכריע של האוהדים, שצורכים ספורט כמו שהם צורכים (כמעט) כל תוכן טלוויזיוני אחר - כדרך להעביר את הזמן, להתבדר, העיקר לא להשתעמם.
***
ואז מגיעים לאנשים על המגרש. גם שם כבר אפשר למצוא יותר ויותר שמתייחסים לספורט כבידור, כעסק לכל דבר. אבל בשביל חלק מהאנשים על המגרש, שגרג פופוביץ' הוא פחות או יותר הארכיטיפ שלהם, בין ספורט ובידור אין דבר וחצי דבר. בידור הוא משהו שקיים כדי לאפשר בריחה מהחיים. בשביל פופוביץ', איש עם מוסר עבודה פרוסי שמאמן את סן אנטוניו 16 שנה ברציפות והוביל את הקבוצה לארבע אליפויות, ספורט הוא לא רק החיים עצמם - הוא כל מה שטוב בחיים, צו קטגורי שצריך לחיות לפיו. וזה שווה הרבה יותר מ-250 אלף דולר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
