"בשכונה שלי, לסיים תיכון היה הישג"

"לא גדלתי במשפחה אקדמית", מספר אורגד בגילוי לב בשיחת טלפון מניו יורק, שם הוא מתגורר כעת כחוקר אורח בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק. "בתקופה שבה אני גדלתי, בשכונה שלי לסיים תיכון נחשב להישג, לא כל שכן תואר ראשון או דוקטורט. לכן הניתור שעשיתי במישור האקדמי היה ממש יד המקרה. אחת הבחירות שהתבררו כנכונות הייתה לבוא ללמוד במרכז הבינתחומי ולא באוניברסיטה. מעבר לדחיפה שקיבלתי במישור האישי מאנשים ספציפיים, כמו אמנון רובינשטיין, אוריאל רייכמן ואורי שפרינצק - הדיקן הראשון של בית הספר למשפטים - שם גם התגבשה תפיסת העולם המקצועית שלי".

תחומי המחקר של אורגד סובבים סביב הנושא של מדינה יהודית ודמוקרטית. הוא בוחן את הנושא הזה משלל זוויות, בהן היחס למיעוטים ולמהגרים. עבודת הדוקטורט שלו, שעליה זכה במקבץ פרסים, עוסקת בקריטריונים לגיטימיים ובלתי לגיטימיים בתחום הרגולציה של דיני ההגירה, וזאת, כמקובל בענף, במבט בינלאומי משווה.

"בתפיסת העולם שלי אני ציוני וליברל", הוא מסביר, "וזה לא פשוט, כי אתה צריך לעשות פשרות בתפיסה הציונית שלך לטובת הליברליזם, ולהפך. הדרייב המקצועי שלי הוא הרצון למצוא את המסגרת המשפטית שתאפשר לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מבלי לאבד את תפיסת העולם הבסיסית של הליברליזם".

הבחירה של ד"ר אורגד למקם את עצמו בלבו של שיח חוקתי, רב תרבותי, שעוסק בכמה מהסוגיות האקטואליות הנפיצות ביותר, כמו היחס לערביי ישראל או למהגרי עבודה, אינה מובנת מאליה, במיוחד בהתחשב בגילו: "גיל זה לא רק עניין של מה כתוב לך בתעודת הזהות, אלא גם איך אתה מרגיש ומה אורח החיים שלך. כשהייתי צעיר יותר, האידיאל היה של הגנה פיזית על קיומה של מדינת ישראל. הצורך בכוח צבאי היה מרכזי בעיניי. כיום אני פחות ופחות חושב כך. אני חושב שהצורך להגן על הצדקת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא פחות חשוב מהצורך בהגנה פיזית. זה האתגר הגדול ביותר של החברה הישראלית".

"לא מרגיש שאני עובד"

אחרי סיום הדוקטורט החליט אורגד לצאת לחופשה של שנתיים מהסצנה האקדמית בישראל. אין מדובר באמת בחופש - הוא שוהה כיום בדרום מנהטן, בקמפוס NYU שנמצא סביב כיכר וושינגטון, עובד, כותב, חוקר וישן פחות מחמש שעות בלילה.

את השנה הבאה הוא מתכנן לחלק בין ברלין ללונדון, ולבחון מקרוב את תחומי העניין המקצועיים שלו גם מהזווית האירופית. במקביל הוא כותב ספר, "הגנה תרבותית של מדינות: תיאוריה ליברלית של זכויות הרוב", שעתיד לצאת בהוצאת אוקספורד היוקרתית.

במהלך שהותו באירופה הוא מקווה לסיים את הספר, ולהתחיל בכתיבת ספר נוסף, בתחום הנאמנויות. כדי שלא ישעמם לו, בברלין הוא מתכנן ללמוד גרמנית, על הדרך.

מה באשר לשינה, בילוי, חופשה אמיתית? כל אלה דברים חסרי חשיבות מבחינתו: "אני אוהב מאוד מוזיקה קלאסית ובניו יורק יש לי את הפריבילגיה לשמוע קונצרטים ואופרות. אבל אני בעיקר עובד קשה. אני לא מרגיש צורך לצאת לחופשה, כי אני חושב שהחיים שאני חי אותם הם סוג של חלום, אני באמת בר מזל לעשות מה שאני אוהב. אני לא מרגיש שאני בעבודה ולא מרגיש שאני עובד. אם באופן תיאורטי, היו עוד 10 מיליון דולר בחשבון הבנק שלי, עדיין הייתי עושה בדיוק את מה שאני עושה כיום".