האחים הממהרים 2

כתבתי כאן לפני שבועיים על חפזונם של האחים המוסלמים במצרים לתפוס כמה שיותר כוח, כמה שיותר מהר. זה היה לאחר ניסיון הפוטש של מוחמד מורסי נגד מערכת המשפט, אבל לפני ששליחי האחים השלימו את טיוטת החוקה, ולפני שמורסי הודיע על משאל עם מיידי לאשרורה.

קצת קשה להבין מה התרוצץ במוחם של האחים. הייתכן שלא ידעו כי החיפזון יחזיר את ותיקי תחריר אל הרחובות? קצת קשה להאמין. אם לא ידעו, אולי צריך להקל בהם ראש. אולי הם שבויים בדוקטרינה במידה כזאת, שאין הם מסוגלים לקרוא מפות פוליטיות וחברתיות. אבל קצת קשה להאמין בזה. סימנים של תסיסה ניכרו ברחוב, במערכת הפוליטית, בתקשורת ובמדיה החברתית שבועות רבים קודם. הרבה יותר סביר להניח - וזה כמובן רק ניחוש - שתאבונם של האחים גבר על תבונתם. שבעים שנה הם זמן די ארוך, אפילו בשביל אנשים המבורכים בסבלנות ברזל ובהכרה עמוקה של צדקתם.

ייתכן שהם דווקא קראו את המפה, ולשיטתם לא היה להם מנוס מפני החיפזון. אולי הם הסיקו שירח הדבש שלהם קצר מאוד, והוא הולך ומתקרב אל קצו. אין להם אפוא ברירה, אלא לתפוס כפי יכולתם עכשיו, לא מחר. משעה שהגיעו אל השלטון, ארגונים מהפכניים טוטליטריים אינם נוטים לשחק משחקים פרלמנטריים, או להעמיד את עצמם לבחירה חוזרת בבחירות גלויות והוגנות.

אם האחים הסיקו שניצחונם הדחוק בבחירות לנשיאות (52% נגד אחד הגנרלים של מובארק) מיצה את הפוטנציאל האלקטורלי שלהם, או אז אין להם כל סיבה לחכות. אנשים הרוצים לחולל טרנספורמציה מלאה, ולא הפיכה של החברה ושל המדינה, צריכים למהר ולמתוח את המפרשים ולהדק את החיבורים; הם צריכים להתכונן למאבק עצום ממדים נגד "המשטר הישן", או נגד הרדיקלים של תחריר, מתוך עמדה של כוח מרבי.

אפילו חומייני ניסה לפתות

לפי שעה, בעולם המוסלמי הייתה רק דוגמה אחת להשתלטות כזאת: איראן, 1979. חודשים רבים היו נחוצים ליסודות המתונים, או הפחות-או-יותר חילוניים, כדי לעמוד על טעותם, ולהבין מה עוללה להם שותפותם עם האסלאמיסטים. אבל איראן אינה השוואה טובה, בין השאר מפני שלאסלאם השיעי יש היררכיה ברורה, ואיש לא היה צריך לנחש מי ינהיג את המהפכה, ללא בחירות וללא משאל עם. מעמדו של חומייני לא הוטל בספק אף יום אחד.

אבל אפילו חומייני ניסה לפתות את החילונים. ביום ניצחונו הוא הטיל על פוליטיקאי ותיק ממפלגת אופוזיציה חילונית להרכיב ממשלה. העמדת הפנים לא האריכה ימים, והדמוקרטיה האיראנית נחנקה סמוך ללידתה.

מורסי, שהוא קודם כול שליח תנועתו ולא בעל כוח בזכות עצמו, לא ניסה אפילו לפתות. הוא אמנם הבטיח למנות סגן נשיא וראש ממשלה מן האופוזיציה, אבל לא עמד בדיבורו. הוא עשה טיהור בצמרת הצבא בחודש הראשון של נשיאותו. הוא השתלט על תהליך כתיבת החוקה. רחובות קהיר רטנו, אבל לא במידה שהחרישה את אוזניו.

פרצופם האמיתי של האחים מעולם לא הועמד בספק. מטרתם הסופית מובנת מאליה. אבל הטקטיקה שלהם הייתה פתוחה לפירושים שלהם, כמו של כל הארגונים המהפכניים מאז, נגיד, אמצע המאה ה-17 (למה דווקא? אולי באנלוגיה דחוקה עם מהפכת קרומוול באנגליה, שבמרכזה עמד צירוף מוכר של התנגדות לכוחו של שליט יחיד עם דוקטרינה דתית קנאית ובלתי מתפשרת).

ארץ חד-מפלגתית

מהפכות אינן מוכרחות לחתור אל שיא כוחן, או אל מיצוין, תיכף לניצחונן. זה למדנו ב-15 השנה האחרונות בדרום אפריקה ובטורקיה. על טורקיה כבר כתבנו כאן יותר מפעם אחת: עצבי הברזל של טאייפ ארדואן העניקו לו את הכוח בהדרגה, מבלי להוציא את יריביו החילונים לרחובות, לפחות עד לאחרונה ממש.

דרום אפריקה היא דוגמה עוד יותר חשובה, מפני שהיא עוסקת בחברה בלתי מערבית ובארגונים מהפכניים, אלימים וחשאיים שהגיעו אל השלטון באמצעים דמוקרטיים. הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC), שמשורותיו צמח נלסון מנדלה, היה במידה רבה עלה תאנה למפלגה הקומוניסטית. כמעט כל מנהיגיו היו חברי המפלגה, וממילא עושי דברה. גם הקונגרס וגם המפלגה החליטו ללמוד מניסיונן המר של ארצות אפריקאיות אחרות, ולא לסגור את המרחב הפוליטי לפני יריבים; ובוודאי להימנע מהלאמה סיטונאית של הכלכלה, אף כי התחייבות להלאים הייתה אבן פינה של מצעם. תחת זאת הם ציידו את יריביהם בכלי התגוננות מרשימים: החוקה הליברלית ביותר באפריקה, אולי אפילו בעולם כולו, עם בית משפט חוקתי עליון להבטיח את אכיפתה.

האמת היא שדרום אפריקה היא כיום ארץ חד-מפלגתית למעשה, עם שחיתות מסיבית בצמרת, עם שימוש לרעה בכוח, ועם דמגוגים הלהוטים לסגור את המרחב הפוליטי ולהלאים את המשאבים. מי יודע מה יקרה בה לאחר מותו הממשמש ובא של מנדלה.

האחים המוסלמים של מצרים לא חשבו שיש להם מה ללמוד מאיש - לא מאיראן, לא מטורקיה, לא מדרום אפריקה. יהירות וחיפזון מציינים אותם. אולי אין זה מקרה שנאומו ההיסטרי של חאלד משעל בעזה, על המנדט האלוהי להחריב את ישראל, הוא תוצר לוואי של התנהגות האחים בקהיר. עם קצת מזל, או עם הרבה מאוד מזל, ההיסטריה תשלח אותם אל פח הזבל של ההיסטוריה.