פורטפוליו / פרופ' חיים אביב

ילדות: נולדתי ברומניה. לאבא הייתה בסטה של בגדים בשוק המקומי ואימא עזרה לו. החוויות הראשונות שלי היו הפצצות, מקלטים ופליטים, עם פלישת ההונגרים. ההורים תמיד היו ציונים, וכשהצלחנו לברוח, כשהייתי בן 10, הבחירה הייתה לעלות לישראל.

ישראל: אני זוכר את התמונה מאותו יום ראשון לפנות בוקר, כשאנחנו מגיעים עם האונייה לנמל חיפה ורואים ממול את הכרמל, את ההתרגשות העצומה. בעלה של דודה שלי בנה לנו צריף בחצר הבית שלהם ברחובות, שגבל בפרדס, בלי מים ושירותים; כילדים הפרדס היה השירותים שלנו, קטפנו שם ריג'לה ופחדנו מהתנים. גרנו בשכונה של עולים חדשים, הרבה תימנים ומעט אשכנזים. למדתי לקרוא הפוך ובעגה תימנית. לא התחברנו עם ותיקי רחובות, עד היום אנחנו העולים החדשים.

לימודים: בהמשך לחלום החקלאי, למדתי תואר שני בחקלאות עם תקציב של שקל ליום לשכר דירה ולאוכל, כי לא היה לנו זמן לעבוד. חשבתי להיות מינימום מדריך חקלאי, אבל אחרי המאסטר גיליתי את הגנטיקה. כשגיששתי באיזה נושא לעשות דוקטורט, מצאתי את פרופ' בצלאל קסלר שעסק בביוטכנולוגיה, והוקסמתי. עשיתי דוקטורט בסינתזה של חלבונים, ונסעתי לארצות הברית לפוסט דוקטורט, עם שאיפה לקריירה אקדמית. לפני הנסיעה שיניתי את שמי מגרינשפן לאביב.

דבורה: אשתי, חקלאית אמיתית. הכרנו באוניברסיטה כששנינו עשינו את הדוקטורט, היא בגנטיקה של צמחים. היא עסקה במחקר במשך כל חייה, וכיום היא פנסיונרית של מכון ויצמן. יש לנו שני ילדים, הבן עושה דוקטורט בתאי גזע והבת רופאה בירושלים.

ביוטכנולוגיה: אחרי שנתיים באמריקה חזרנו והתקבלנו למכון ויצמן כחוקרים. קצת לפני שהפכתי לפרופסור-חבר, התחיל להדאיג אותי שהחברים שלי לא קיבלו קביעות והיו צריכים לעזוב את הארץ כי לא הייתה להם עבודה. חשבתי שיש עוד דרכים שבהן מדענים יוכלו להתפרנס. בשנים האלה הניחו שהאקדמיה הגיעה לרוויה תקציבית ושלא תוכל עוד לגדול. כמרצה הרגשתי נורא לחנך סטודנטים ולהודות שאין להם עתיד פה. ישבתי בספרייה וקראתי כל מה שהיה על מדע שימושי. כיוון שהיו לי עודפי תקציב התחלתי מחקר על אנטיביוטיקה.

BTG: חיפשתי פרויקט יותר חקלאי ומצאתי דרך להשפיע על תנובת החלב בעזרת הורמון גדילה. רשמתי על זה פטנט. כך קמה החברה הראשונה שלי, שכדי לנהל אותה יצאתי לחופשה ללא תשלום. במקביל הקמתי חברה לדיאגנוסטיקה, אביטק, שמימנתי בעצמי. מהכמה לירות שהרווחתי בניתי בית, ואת השאר השקעתי בהקמת פארמוס.

פארמוס: התחילה את דרכה בפיתוח תרופה מוצלחת לעיניים, שקיימת עד היום, ואחר כך התמקדנו בטיפול בפגועי ראש באמצעות מולקולות סינתטיות דמויות קנאביס, שהמציא פרופ' אבי משולם. הנפקנו את החברה וגייסנו כמעט 200 מיליון שקלים.

מכירת מניות: לא הייתה לי הכנסה אחרת, התקרבתי לגיל 60 וידעתי שיש סיכון במדע - במצב אופטימלי הסיכויים להצלחה הם 50:50. אז מכרתי חלק לא קטן מהמניות שלי והשוק מאוד כעס עליי. אם התרופה הייתה מצליחה הייתי הופך לגיבור, אבל היא אכזבה, למרות שלדעתי היא עבדה, כי לא פשוט להוכיח אם תרופה מהסוג הזה עובדת. אם לא הייתי ישר הייתי מוכר את כל המניות שלי. חקירת הרשות האמריקאית לניירות ערך ניקתה אותי מחשד. התביעות שהוגשו נגדי הועברו לחברת הביטוח שהחליטה להתפשר. אני יודע שהשם שלי נפגע, וגם הכבוד, אבל אני יודע שאם לא הייתי מוכר הייתי הופך למקבץ נדבות.

הרבמד: הקמתי אותה במקביל לפארמוס, השקעתי בה כסף כדי לפתח תוספי תזונה, אבל לא היה לי זמן להתמקד בה. כשהתפניתי התחלתי לנהל אותה, והבנתי שכדי להגיע לקהל רחב צריך להפוך את תוספי התזונה למשהו שאפשר לצרוך בצורת מזון, וההנגשה הטובה ביותר היא דרך חטיפים.

הנפקה: אשתדל שלא. הספיק לי.

אוסף: אני עוסק בחקר השואה ובחקר התפילה. יש לי כמה מאות ספרים עתיקים, בהם סידור אשכנזי משנת 1560, שהודפס בוונציה. אני גם אוסף צילומי ארץ ישראל עתיקים ויש כמה פריטים ברמת מוזיאון.

תפיסת עתיד: אני בפנסיה. החוכמה בחלק הזה של החיים היא לשלב חומר ורוח.