הנקראות ביותר

השנה הקשה של וול-מארט: שוחד, שחיתות וניצול עובדים

ענקית הכלבו וול-מארט ספגה השנה מכות קשות לתדמיתה, עם גל של מחאות מצד העובדים בשל תנאי העסקה ירודים, פערי שכר עצומים ומהלכים רבים למניעת התאגדויות

פלאפון לא לבד. גם המעסיקה הפרטית הגדולה בעולם, עם 2.2 מיליון עובדים, 1.4 מיליון מהם בארה"ב - רשת חנויות הכלבו המוזלות וול-מארט סטורס - עברה שנה קשה במונחי יחסי ציבור. היא נפגעה מגל של מחאת עובדים נדירה, תחת הכותרת OUR Wal-Mart. זהו ניסיון התאגדות של עובדי וול מארט, ששמו הוא משחק מילים: OUR הן ראשי התיבות של Organization United for Respect.

מאחורי הארגון הזה עומד ארגון ארצי רחב יותר, איגוד עובדי המסחר ורשתות המזון UFCW. המגזר שמייצג האיגוד הזה, עובדי רשתות השיווק, הוא מהחלשים בשוק העבודה. עובדי רשתות שיווק ורשתות מזון מהיר זוכים לתגמול נמוך ולתנאי עבודה קשים בכל העולם. חלק גדול מהם מועסק בתנאי שכר מינימום או קרוב מאוד אליו.

וול-מארט - שהכריזה זה עתה על מבצע לחגים של אייפון 5 בעוצמה של 16 ג'יגבייט ב-127 דולר לעומת המחיר הרגיל של 199 דולר (אייפון S4 הוזל מ-90 ל-47 דולר, לתשומת לב פלאפון) - סובלת גם מחקירת חשדות לשוחד ושחיתות בהודו ובמקסיקו (ראה מטה), ומהאשמות של ניצול עובדי מחסנים ברשת מיקור החוץ האמריקנית שלה.

לפי חברת מחקרי השוק Ibis World, השכר הממוצע של עובדי וול-מארט בארה"ב הוא 8.81 דולר לשעה (כ-33 שקל), שעולה בקושי על שכר המינימום בכמה ממדינות ארה"ב. בניגוד לכך, מנכ"ל החברה, מייק דיוק, השתכר לפני שנתיים 18.7 מיליון דולר, כלומר פי 717 מהעובד הממוצע שלו, והוא ניצב במקום השני בטבלת 50 המנכ"לים ששכרם יחסית לשכר עובדיהם הוא המופקע ביותר.

רוב הרשתות הקמעונאיות שמתמודדות בשוק האכזרי של המכירות המוזלות משלמות שכר זעום לעובדיהן, אבל גודלה של וול-מארט מקנה לה השפעה מוגדלת על שוק העבודה האמריקני. היא קובעת למעשה את התקן לרשתות דומות.

מחקר שפורסם באחרונה על ידי מכון מחקר ה"חברתי" יחסית Demos מעריך שאם עובדי הרשתות היו מקבלים שכר הוגן, מאות אלפי אמריקנים היו מתרוממים מעל קו העוני, ועליית השכר שלהם הייתה מעניקה תנופה לכלכלה.

המנכ"ל דיוק הגן באחרונה על מדיניות השכר של החברה, ואמר שהוא לא רואה קשר מיוחד בין הצורך למקסם רווחים בתעשייה ששולי התפעול שלה נמוכים במיוחד, ובין תפקוד החברה כ"אזרחית תאגידית אחראית מבחינה חברתית".

דיוק הופיע במועצה ליחסי חוץ בניו יורק, כאשר בחוץ הפגינו כמה קבוצות נפרדות רעשניות במחאה על נושאים רבים - מהתאכזרות לבעלי חיים עד לשכר נמוך והדליקה שפרצה באחרונה במפעל טקסטיל בבנגלדש שמייצר סחורות לספקים של וול-מארט. הוא טען שאינו רואה כל קשר בין הרווחים האדירים של הרשת למחאות ולבעיות שציינו את השנה היוצאת.

"אני לא מקדיש זמן רב למחשבה על המתחים. מבחינתי, הם אינם מתחים של ממש", הוא אמר.

היסטוריה של ניסיונות התאגדות

ההבדל בין עובדי פלאפון לעובדי וול-מארט עדיין אדיר, ובחלקו הגדול הוא פועל יוצא של המורשת ההיסטורית והתרבות של יחסי העבודה בארה"ב, ובייחוד בבנטונוויל, ארקנסו, שבו שוכן מטה וול-מארט עד היום, ובו התגוררה משפחת וולטון שהקימה את הרשת בשנות ה-50.

בעוד שבחברה ישראלית התאגדות היא זכות לא נתונה לוויכוח של עובדים, בחברה אמריקנית התאגדות היא תופעה לא שכיחה ומצטמצמת. עובדי תעשיית הרכב במישיגן, שידועים כמאוגדים במבט היסטורי, למדו זאת על בשרם החודש, כאשר בית המחוקקים הרפובליקני במדינה זו אישר תיקון לחוק שמאפשר למעסיקים להתנגד לדרישות התאגדות ש"נכפות" על עובדיהם.

היסטוריה של הניסיונות לאגד את עובדי וול-מארט החלה ב-1970, כאשר "איגוד הזבנים הבינלאומי" ניסה לאגד עובדים בשתי חנויות של הרשת במיזורי. סם וולטון, המייסד האגדי, שכר מיד עורך דין שכינה את האיגודים "טפילים מוצצי דם" כדי לטפל בבעיה. ב-1978 ניסה איגוד הטימסטרס (עובדי התובלה) רב-העוצמה (שאחד ממנהיגיו הבולטים היה ג'ימי הופה) לאגד עובדים במרכז הפצה של הרשת בארקנסו. הרשת משכה את ההצבעה בארבע שנים, ו-וולטון נפגש אישית כמה פעמים עם העובדים. ההצבעה הסתיימה לרעת הטימסטרס ברוב של 67:215.

ב-1992 הופיע ספרו האוטוביוגרפי של סם וולטון "וולטון: תוצרת אמריקה", שבו הוא סיכם בצורה קולעת את יחסו לאיגודים או לוועדים: "תמיד האמנתי בכל הלב שאיננו זקוקים לאיגודים בוול-מארט. תיאורטית אני מבין את הטיעון שלהם, שהעובדים זקוקים לייצוג וכו'. היסטורית, כפי שהאיגודים התפתחו במדינה זו, הם היו בעיקר כוח מפלג".

אחר כך באו טיפולים פחות עדינים בניסיונות התאגדות. בשנת 2000 הצביעו הקצבים בחנות וול-מארט בג'קסונוויל, טקסס, על הצטרפות לסניף UFCW המקומי, ועודדו עובדים בחנויות אחרות לקיים הצבעות. כעבור שבועיים סגרה וול-מארט את 180 דוכני הבשר הטרי בחנויותיה, ועברה לבשר ארוז קפוא. "להחלטה הזו אין כל קשר למה שקרה בג'קסונוויל", הדגישה דוברת הרשת דאז, ג'סיקה מוזר.

עבודות טובות?

מה טוענת וול-מארט? ובכן, היא מציעה "עבודות טובות" בשכר תחרותי והטבות, עם הזדמנות לבנות קריירה. כל "סופר-סנטר" חדש שלה מספק בערך 300 מקומות עבודה. כ-85% מצוותי הניהול בחנויות החלו את דרכם כעובדים בשכר לפי שעה. וול-מארט מציעה להם "חבילת הטבות מקיפה שמספקת מקדמות להוצאות רפואיות, פוטנציאל להרוויח יותר במסגרת תוכנית התמריצים, ותמריצים לחסכון לגיל פרישה".

ומה וול-מארט לא אומרת? אז ככה. בשכר לשעה של 8.81 דולר, עובד או עובדת בני מזל במשרה מלאה, 34 שעות בשבוע, מביאים הביתה בערך 15,500 דולר בשנה, לפני מס (פדרלי מינימלי, מדינתי ומקומי). זה אומר שמאות אלפי עובדים במשרות מלאות עדיין חיים מתחת לקו העוני, וחלקם מקבל השלמת הכנסה (בולי מזון). לפי כמה הערכות, הסיוע הזה עולה למשלמי המסים יותר ממיליארד דולר בשנה בכל ארה"ב.

מינואר 2012 הרשת כבר אינה מציעה הטבות רפואיות לעובדים מתחת ל-24 שעות בשבוע. דמי ההשתתפות שנגבים על ביטוח רפואי לעובדים במשרה מלאה הועלו ב-120%.

בנוסף, לוול-מארט יש היסטוריה ארוכה של מניעת הזכות להתאגד ולנהל מו"מ קיבוצי. היא מפעילה טקטיקות כמו כינוס אסיפות אנטי-איגודיות והכשרת מפקחים מיוחדים למניעת התאגדות.

עובדים רבים גם מחויבים בלוחות עבודה "גמישים", כלומר משמרות קצרות מדי שמקשות על חיי העובדים, ופיקוח "דרוויניסטי" בחנות, שפוגע במורל העובדים. המשמרות הקצרות נועדו לצמצם את מספר העובדים במשרות מלאות, ואת ההטבות הנלוות לכך.

בין יולי 2005 ליוני 2011, וול מארט יישבה 70 תביעות ייצוגיות ברמה מדינתית ופדרלית, והפסידה משפט מושבעים אחד בנושא הלנת שכר וקיצור שעות עבודה. התביעות נגעו ליותר ממיליון עובדים בהווה ובעבר, ועלו לחברה מעל מיליארד דולר. בין היתר היה מדובר על שלילת הפסקות עבודה שמתחייבות מבחינה חוקית.

יש מקום יותר נמוך מזה שעובדי פלאפון נמצאים בו.

תחקיר: וול-מארט נתנה שוחד לקבלת אישורי בנייה במקסיקו

החברה-הבת המקסיקנית של רשת וול-מארט סטורס נעזרה באופן שגרתי במתן שוחד כדי לפתוח חנויות באתרים מבוקשים, לפי תחקיר של ה"ניו יורק טיימס" שפורסם אתמול (ב'), ומתאר 19 מקרים שבהם שיחדה ענקית הקמעונאות פקידים מקסיקניים.

הטיימס דיווח לראשונה באפריל שוול-מארט סגרה בשקט חקירה פנימית של שיחוד בחברה-הבת המקסיקנית וולמקס (walmex). בסוף החודש שעבר דיווחה רשות המאבק בשחיתות במקסיקו שהיא לא מצאה דברים חריגים ברישיונות ההפעלה שוולמקס קיבלה במקסיקו, אך עוד שתי בדיקות טרם הושלמו.

בתחקיר החדש שהתפרסם באתר האינטרנט של העיתון, הטיימס מפרט מקרים ספציפיים שבהם שילמה וולמקס לכאורה שוחד לפקידים מקומיים כדי להרחיב את פעילותה במקסיקו. תשלומי השוחד נגעו במקרים רבים להגבלות בנייה לפי תוכניות מתאר ולהיתרים סביבתיים, ובלעדיהם הייתה וולמקס מנועה מפתיחת חנויות חדשות.

התחקיר מתמקד בחנות שהוקמה ליד ההריסות הארכיאולוגיות של טאוטיהואקן, מצפון למקסיקו סיטי. ב-2044 הייתה סדרת מחאות נגד וולמקס אחרי ההכרזה על התוכנית להקים מחסן במרחק של כקילומטר מהעיר.

בהודעה שפרסם אמש (ב') מסר דובר וול-מארט, דייויד טובאר, שהחברה כבר בודקת את ההאשמות שפורטו בתחקיר של העיתון בנוגע להיתרי הבנייה והליכי האישור של החנות בטאוטיהואקן, במסגרת חקירה פנימית רחבה יותר שהחלה לפני שנה.

"בשלב זה החקירה עדיין פתוחה וטרם הגענו למסקנות סופיות", אמר טובאר, והוסיף שוול-מארט נקטה אמצעים לשיפור הציות שלה לכללי החוק. החברה גם משתפת פעולה עם משרד המשפטים האמריקנים ורשות ניירות ערך, ה-SEC, בנושא זה, אמר.

פקיד במשרד התובע הכללי הפדרלי במקסיקו מסר לרויטרס שהתובע פתח בחקירה ראשונית בעקבות הכתבה שהופיעה בטיימס באפריל, אך החקירה לא העלתה די ראיות להגשת כתבי אישום, והיא נסגרה לפני כמה חודשים.

מנכ"ל וול-מארט, מייק דיוק, שיגר אתמול מכתב תחת הכותרת "מובילים ביושרה" לעובדי הרשת, שבו הוא טען שיושרה היא אבן היסוד של תרבות החברה. דיוק היה מנהל הפעילות הבינלאומית של וול-מארט בשנים 2005-2009. "כמנהיגים אנחנו נמדדים ברגעים החלשים שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו רגעים חלשים בתחום היושרה", כתב דיוק. "אנחנו יכולים לספוג יום מכירות רע וליהנות מיום מכירות טוב, ולקוות שהממוצע יהיה בסדר, אך אין לנו ממוצעים ביושרה".

וולמארט

היסטוריית הסכסוכים של וול מארט

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות