אין רגולטור לפרטיות

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכריז בגאון כי לכל אדם זכות לפרטיות. יש דין, ואפילו דין נאה. הפרטיות היא זכות יסוד חוקתית. אבל מהשבוע שעבר - סוף שנת 2012, אין דיין. בהחלטה שבה לא הוארכה תקופת כהונתה של המשנה ליועץ המשפטי לעניינים אזרחיים, עו"ד שרית דנה, הוחלט גם שלא להאריך את תקופת כהונתו של ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים, עו"ד יורם הכהן.

הרשות, המכונה בקיצור בשם הלא אטרקטיבי רמו"ט, אינה ידועה עדיין כמו אחיותיה רשות ההגבלים העסקיים או רשות ניירות ערך, אבל היא מוכרת היטב למגזרים שונים במשק. תשאלו, למשל, מנהלים במגזר הפיננסי או הציבורי.

ראש הרשות הוא גם רשם מאגרי המידע. מכוח תפקידו זה, הקבוע בחוק, הוא מנהל את "מרשם מאגרי המידע", אבל חשוב מזה, הוא בעל סמכויות חקירה, אכיפה, פיקוח והטלת קנסות מינהליים על מי שפוגע בפרטיות שלנו. הסמכות היא כלפי השוק, אבל גם כלפי המדינה.

הרשם הצליח לבלום כמה העברות אסורות של מידע פרטי, ולבלום פגיעה בפרטיות בכמה מקרים. רמו"ט אחראית גם לפיצוח פרשת הגניבה של מרשם האוכלוסין. היא ניסתה גם לעמוד על המשמר בתוך הממשלה, בקשר למאגר הביומטרי, בהצלחה חלקית בלבד, יש לומר. הרשם הוא הרגולטור להגנת הפרטיות.

הכהן מילא את התפקיד יותר מ-6 שנים, והיה אמור לסיים את כהונתו בספטמבר אשתקד. במשרד המשפטים ובנציבות שירות המדינה הקימו, באיחור, ועדה לאיתור ראש חדש לרמו"ט. קול קורא פורסם, וזהו. מועמדים לא זומנו, מחליף - אין.

בשל כך, הוארכה כהונתו של הכהן פעם אחת, אך החלטת הכנסת על בחירות וחוסר האפשרות של הממשלה למנות אדם לתפקיד כה רגיש בתקופת בחירות מונעים את המשך התהליך.

התוצאה: ואקום שלטוני חמור. יש חוק, אבל אין מי שיאכוף אותו. מאחר שעבודתן של ועדות האיתור הוקפאה בתקופת הבחירות, והוועדה תוכל לפעול רק אחרי שתוקם ממשלה חדשה, מדובר על חודשים מספר ללא הרגולטור שאמור להגן על הפרטיות שלנו.

ההחלטה שלא להאריך את כהונתו של הכהן, בצד הימנעות הממשלה ממינוי ממלא-מקום, היא בלתי סבירה ומשולה למחיקת פרק שלם מחוק הגנת הפרטיות, לפחות באופן זמני. אך לממשלה אין סמכות לכך, מוטלת עליה חובה לקיים את החוק ולאפשר את פעילותו.

החלטה עם משמעות כלכלית

מעבר לפגיעה בשלטון החוק ובפרטיות שלנו, אוזלת-היד השלטונית עלולה לפגוע גם במעמדה של ישראל מול האיחוד האירופי. לבקשת ממשלת ישראל, ולאחר תהליך בדיקה ארוך ומקיף (שהח"מ ערך עבור האיחוד האירופי), הוכרה ישראל כבעלת הגנה "מספקת" על הפרטיות.

זו החלטה עם משמעות כלכלית גדולה: מותר להעביר מידע פרטי על אזרחי האיחוד לישראל, ולעבד אותו כאן, כל עוד נשמר החוק הישראלי. ההכרה הזו מאפשרת פעילות עסקית חלקה. כעת היא ניצבת בסכנה.

המאבק בפגיעה בפרטיות, במיוחד בסביבה הדיגיטלית, הוא מאבק סיזיפי. ההגנה על הפרטיות איננה רק בידי הרגולטור, אלא גם בידי כוחות השוק, בידי האזרחים - ככל שאנחנו מבינים מה קורה למידע האישי שלנו, ובנורמות עסקיות בכלל.

אכן, כוחו של הרשם מוגבל. במשרד המשפטים מעלות אבק שתי הצעות לחיזוק מעמד הרשם וסמכויותיו. אבל בלי רשם בכלל - הפרטיות שלנו נשחקת עוד יותר.

הממשלה חייבת לשנות מיד את ההחלטה הזו. עליה להאריך את כהונתו של הרשם הנוכחי, או למנות ממלא-מקום, אבל כזה שלא יוכל להתמודד על התפקיד.

בינתיים, בסיום הקריאה של הכתבה הזו, כאשר תקליקו על העכבר, גורם כלשהו יאסוף עליכם עוד פיסת מידע. האיסוף אולי תקין וחוקי, אבל אם אין זה כך, אתם לגמרי לבד.

* הכותב הוא מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב.