בקשה לביזיון ביהמ"ש נגד מנכ"ל בית-החולים "שיבא"

לפי הבקשה, הנהלת ביה"ח החלה לאחרונה לבצע פעולות בינוי באותן חלקות קרקע לצורך הקמת מעבדת כיול למכשור רפואי בעל קרינה מייננת, וזאת אף שההיתר שניתן לשם כך ע"י ועדת התכנון המקומית עסק בחלקת קרקע אחרת

מרכז רמת-גן לחקר וסיעוד נפגעי אלצהיימר הגיש השבוע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה דחופה לביזיון בית המשפט כנגד המרכז הרפואי שיבא (תל השומר), מנכ"ל המרכז, פרופ' זאב רוטשטיין, המנהל האדמיניסטרטיבי, יקי קידר, ועיריית רמת-גן. במסגרת הבקשה מתבקש ביהמ"ש לאכוף עליהם באמצעות קנס או מאסר, את פסק הדין שניתן באפריל 2011, שאסר על הנהלת בית-החולים לעשות שימוש במספר חלקות קרקע, שהוחכרו למרכז לחקר וסיעוד.

לפי הבקשה, הנהלת בית-החולים החלה לאחרונה לבצע פעולות בינוי באותן חלקות קרקע לצורך הקמת מעבדת כיול למכשור רפואי בעל קרינה מייננת, וזאת אף שההיתר שניתן לשם כך על-ידי ועדת התכנון המקומית עסק בחלקת קרקע אחרת. במשרד הבריאות טענו בפני המרכז לחקר וסיעוד כי ועדת התכנון טעתה ושינתה בדיעבד את ההיתר, אולם לפי הבקשה לביהמ"ש לא נמצאה כל אסמכתא לכך - מה גם שלא ניתן לכאורה להעניק היתר בנייה על קרקע, שהוחכרה לגורם אחר.

"ממכלול העובדות המפורטות בבקשה זו עולה כי המרכז הרפואי שיבא, המנכ"ל פרופ' רוטשטיין והמנהל האדמיניסטרטיבי קידר, מזלזלים באורח תהומי בפסק דין חלוט של ביהמ"ש, ואינם טורחים לעמוד באיסור הברור והמפורש הטמון בו", טוען בבקשה עו"ד אילן בומבך, המייצג את המרכז לחקר וסיעוד.

"מסע רדיפה והשמצות"

בתשובה לביהמ"ש הסביר פרופ' רוטשטיין כי נאלץ לשכור עו"ד פרטי (מ.פירון ושות') מעבר להגנה המשפטית שמעניקה הפרקליטות לביה"ח, זאת לכאורה בשל "מסע רדיפה והשמצות", שמנהל כנגדו המרכז לחקר וסיעוד. רוטשטיין טוען כי ידועה היטב למרכז לחקר וסיעוד העובדה כי ביה"ח שיבא אינו הגורם שביקש את ההיתר לבניית מעבדת הכיול, אלא משרד הבריאות.

רוטשטיין טוען עוד כי המרכז לחקר וסיעוד ידע מראש כי ועדת התכנון החליטה כי יש להקטין את שטח החניה שהמרכז מתכנן להקים בחלקת הקרקע המדוברת לטובת הקמת המעבדה, ואף הסכים להחלטה. לדבריו, הסיבה היחידה ל"רדיפה אישית" כלפיו מצד המרכז לחקר וסיעוד, היא העובדה שהוא פעל לכך שיתוקן, מה שמוגדר על-ידו כעיוות - הקצאת קרקע לטובת המרכז לחקר וסיעוד במקום שבו שוכן מכון חשוב של ביה"ח (הלר), וזאת לכאורה מבלי שדבר קיומו של המכון הובא לידיעת מועצת העיר ושר הפנים, שאישר את ההקצאה.

לטענת רוטשטיין, ההתנגדות האישית שהגיש לתוכניות הבנייה של המרכז לחקר וסיעוד היא שיצרה את המוטיבציה להגשת הבקשה לביזיון, שדינה, לדבריו, להידחות על הסף. רוטשטיין דורש מביהמ"ש לחייב את המרכז לחקר וסיעוד בהוצאות לדוגמה ובשכר טרחה.