הנקראות ביותר

090 שיבל כרמי מנסור קריין החדשות הראשי של גלי צה"ל

שיבל כרמי מנסור בכלל לא חלם להיות איש תקשורת, אבל אז הגיע הזימון לגל"צ והוא נכנס להיסטוריה כקריין הדרוזי הראשון בתחנה הצבאית. מנסור, שהפך באחרונה לקולה של התחנה בעקבות מינויו לתפקיד מגיש החדשות, מספר על הפגישה האחרונה עם עדי טלמור ז"ל, על החלק שלו בשינויים בתחנה ועל הפער בחיים בין תל אביב לעוספיה. מה שקורה עכשיו

"הסיכוי שדרוזי

שנולד היום

יתקבל בעוד 18 שנה לגל"צ

נמוך מאוד.

הוא לא השתפר

בגלל שהתקבלתי"

באחד המערכונים הפחות מוצלחים של תוכנית הרדיו הפופולרית "שי ודרור" של שי גולדשטיין ודרור רפאל, שוחח רפאל עם בן דמותו של איש החדשות של גלי צה"ל, שיבל כרמי מנסור, על מוצאו הדרוזי שמסייע לו כביכול בהתנהלותו בתחנה הצבאית. גולדשטיין, שגילם במערכון את מנסור, סיפר לרפאל כי הוא מגלגל עלי גפן תוך כדי הגשת החדשות, משמש כגשש של התחנה כשצריך לאתר דיסקים ישנים, וגם כי קיבל הוראה ממפקד גלי צה"ל להביא כנאפה מהכפר "או שהוא זורק אותי מהתחנה לכל הרוחות".

את מנסור, 23, הקריין הדרוזי הראשון שמשרת בגלי צה"ל, המערכון הזה לא הצחיק וגם לא הטריד במיוחד. "זה היה מערכון מאכזב, לא מספיק טוב ויותר מדי סטראוטיפי, שפשוט לא הצחיק אותי. סטראוטיפים יש לך היום בכל מקום. לא נעלבתי, אבל החיקוי היה כל כך רחוק ממני. אולי אם החיקוי היה דומה לי יותר זה היה מצחיק", אומר מנסור ל"פירמה". באותה נשימה הוא מודה כי כמה מחבריו דווקא נהנו לצחוק על חשבונו. "חברים שלי דווקא אהבו את המערכון וצחקו עליי מלא", הוא אומר בחיוך.

ריאיון עם אדם כמו מנסור תמיד טומן בחובו מלכודת. מצד אחד, אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שהוא חריג בנוף התקשורת בארץ בגלל היותו דרוזי. מצד שני, מנסור הגיע לאן שהגיע בזכות תכונותיו האישיות, כישוריו ואופיו, וללא קשר לעדה שאליה הוא משתייך. באין מנוס נפנה לעובדות.

לצבא ההגנה לישראל, כור ההיתוך של המדינה הדמוקרטית שכל אזרחיה שווים, לקח כ-60 שנה לאתר, מבין מאות אלפי מועמדים, אזרח ישראלי בן הדת הדרוזית שמתאים לשרת בתחנה הצבאית. על מנסור הכבוד הזה נפל כמעט בהפתעה. "ב-2006 קיבלתי כמו כל החברים שלי צו ראשון. יחד עם הצו הגיע אליי זימון להציג מועמדות לאשכול 'דוברות ומידע' בצה"ל. חשבתי שאני עומד לעבור מיונים רק לדובר צה"ל וניגשתי אליהם, אבל תוך כדי המיונים התברר לי שאני נבחן גם לגל"צ", הוא מספר. "ידעתי מה זה גל"צ והקשבתי לתחנה מדי פעם, אבל בתחילה לא ידעתי שהאפשרות להגיע אליה קיימת עבורי. כשהבנתי שזו אופציה אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות. לא היו לי ציפיות גדולות וגם לא הרגשתי שאני מצליח במיוחד במבחנים, בעיקר בקטע של המוזיקה, כי יש לי מנעד מוזיקלי מאוד מוגבל וזה היה נדבך חשוב. בוא נגיד שיש לי דיסק אחד של הקילרז שמתנגן אצלי בלופ כבר שלוש שנים, אבל התקבלתי".

את הבשורה על קבלתו לגלי צה"ל גילה מנסור, למרבה האירוניה, באמצעות התקשורת, כשאתר nrg פרסם שגל"צ קיבל לשורותיו לראשונה חייל דרוזי. "כשנודע לי שהתקבלתי היו לי חששות, אבל הם היו אמורפיים - לא ידעתי בדיוק ממה לחשוש".

לא בנעליים של אף אחד

אחרי שסיים בהצלחה את הקורס הקדם-צבאי של גלי צה"ל, החל מנסור לשרת בתחנה בעיקר כמבזקן חדשות. ביוני 2010 הוא שודרג לתפקיד המגיש הקבוע של התוכנית "שטח שש", במקומו של רן יבנאי.

בחודש ספטמבר האחרון השיקה גל"צ בהנהגתו של מפקדה הטרי ירון דקל מהדורת חדשות בפורמט חדש. במקום קריין שמשדר את המהדורה כולה, משולבים בה דיווחי כתבים. דקל גם ביטל את מבזקי החדשות ששודרו עד אז בכל חצי שעה. את הפורמט הרענן שמשודר בכל שעה עגולה מוביל ג'ינגל חדש. במקום "גלי צה"ל מדווחים מהשטח", אומרים הקריינים בפתח כל מהדורה את הסיסמה: "גלי צה"ל - מה שקורה עכשיו". במסגרת הפורמט החדש שודרג שוב מעמדו של מנסור בתחנה, לאחר שדקל קבע כי מנסור ורן יבנאי יובילו את מהדורות החדשות.

מאז, מגיע מנסור, כיום בסטטוס של אזרח עובד צה"ל, חמישה ימים בשבוע לתחנה ברחוב יהודה הימית ביפו כדי להגיש את החדשות ויחד עם העורכים הוא גם קובע מה ייאמר בהן. מנסור רואה בשינוי שהכניס דקל בתחנה הרבה יותר משינוי קוסמטי. "מהדורת החדשות של גל"צ היום נראית ונשמעת אחרת לגמרי מאשר בעבר. היא הרבה יותר קצבית וצעירה, וקהל צעיר זה הקהל שגל"צ מעוניינת לפנות אליו. מהדורה תמציתית של שלוש דקות מכריחה את העורך והקריין לחשוב מה חשוב באמת. זה פשוט הופך אותנו לטובים יותר".

אין כאן כניעה לתרבות רייטינג ש"מאכילה" את המאזינים במידע חלקי ובאופן תמציתי מדי?

"לא. צריך לזכור שלגל"צ יש את תוכניות האקטואליה הטובות ביותר שהן בנוסף למהדורות החדשות. וחוץ מזה, עם הנוער שלנו היום, אם נאכיל אותם בכפית את הביס הראשון וזה יפתח להם את התיאבון, אז זה טוב. אם האופן שבו אנחנו מגישים את החדשות יפתח שער למי שלא מתעניין במתרחש ויגרום לו להתעניין במה שקורה, אז זה מצוין".

התופים שמושמעים בין אייטם לאייטם במהדורות החדשות - זה לא קצת מלאכותי בעיניך וקוטע את הרצף?

"ממש לא. איזה רצף יש בין ידיעה על מסמך הרפז ובין ליגת האלופות? להפך, זה כלי שאם משתמשים בו נכון הוא יכול לעזור בסגמנטציה של המהדורה. צריך לדעת להשתמש בו נכון. כל מהלך גדול כזה, לאורך ההיסטוריה, זכה לביקורת. אנשים לא אוהבים שינוי, זה טבעי. יש גם ביקורות ענייניות והן לגיטימיות. צריך לזכור שהמוזיקה ואותות המעבר הם לא המטרה, הם עוד כלי שמשרת את החזון - מהדורות קצביות, צעירות, וקולחות - אני חושב שאנחנו בדרך לשם".

שאלו את דעתך כשערכו את השינוי הזה?

"הייתי מעורב בתהליך מהרגע הראשון".

מנסור מאוד מרוצה מתפקידו הנוכחי, אך עדיין מתגעגע לעתים אל הפוזיציה של המראיין, שהייתה לו כשהגיש את "שטח שש". "זה חסר לי בעיקר כשאני שומע אנשים מראיינים ואני אומר 'הייתי מת לדחוף כאן איזו שאלה'. מצד שני, כשאתה שומע מישהו כמו רזי ברקאי מראיין והוא לא שואל את השאלה שאתה רוצה לשאול, אז אתה צריך לשאול את עצמך למה הוא לא שאל, כי כנראה יש סיבה טובה לזה. זה כל מיני משחקים שאני משחק עם עצמי כשאני עומד עם האוטו בפקק".

איך אתה מרגיש עם זה שלמעשה אהוד גרף הוותיק הוזז מהתחנה כדי לפנות לך מקום?

"אני לא מתעסק בזה. מבחינתי, קיבלתי הצעה מירון דקל להיות חלק ממהלך כולל שהוא מעבר לאישיות אחת או שתיים. אהוד גרף לא הוזז כדי לפנות לשיבל כרמי מנסור מקום. היה פה מהפך שהוביל מפקד התחנה, ואני שמח שהוא מאמין שאני ראוי להיות חלק ממנו. מן הסתם בתפקידים כאלה, כשמישהו נכנס, מישהו אחר יוצא".

בעצם נכנסת לתפקיד של עדי טלמור המיתולוגי. מה דעתך על הסיפור האישי שלו?

"הכרתי את עדי די טוב יחסית לחיילים אחרים שעבדו איתו. עשיתי הרבה שבתות וחגים, כך שיצא לנו להיפגש ולדבר די הרבה. לא מעט שיחות גלשו גם לנושאים אישיים. ראיתי אותו בפעם האחרונה יומיים לפני שהוא טס לשווייץ, הוא היה קצת צרוד ושאל לשלומי, וכששאלתי על הצרידות הוא ענה 'סע בזהירות' והלך בפתאומיות. זה לא היה מתאים לעדי, שנהג לספר לי במשך דקות ארוכות על ערי אירופה שנהג לבקר בהן כל כמה חודשים. הוא היה איש מלא קסם, אולי לא מקסים במובן הקונבנציונלי, אבל מלא קסם. וזו מחמאה גדולה אפילו יותר, לדעתי".

אתה מרגיש שאתה צריך להיכנס לנעליו?

"אני לא רוצה להיכנס לנעליים של אף אחד. יש יותר מדי קריינים שנשמעים אותו הדבר, עם אותן אינטונציות ומניירות, בין אם הם מקריאים ידיעה על רצח או על עליית מפלס הכינרת. חוץ מזה, הייתי הולך לאיבוד בנעליים של עדי. הוא קריין החדשות היחיד שהיווה השראה גדולה עבורי".

"רגשי חבל" בגלל החברים שנשארו בעוספיה

לפני כחודשיים, שודר ברדיו מערכון נוסף שבו כיכב מנסור, הפעם בגל"צ עצמה, בתוכנית "בני ברדיו" של בני בשן ובהשתתפות מנסור האמתי. במסגרת פינתו הקומית "הטפת מוסר" נזף בשן במנסור על כך שבאחת המהדורות השתמש בטעות בג'ינגל הישן של התחנה במקום בחדש. "הפנים של גלי צה"ל, 'הקרם דה-לה-קרם' הן מהדורות החדשות, ובאו אנשים חדשים וצודקים ושינו את החדשות. עכשיו מדברים על 'מה שקורה עכשיו' וזה הדובדבן הרדיופוני של גל"צ", פתח בשן את הפינה ואחר כך העלה את מנסור לשידור ונזף בו על הטעות: "איך אתה מרגיש שככה ביישת את כל התחנה שלנו?". מנסור השיב ברצינות מעושה: "אנשים גדולים ממני פלטו פליטות פה. אני רואה את האירוע הזה בחומרה וכמעילה באמון הציבור... אני מתחייב שזה לא יקרה בשנית".

כמו במערכון של שי ודרור, גם הפעם הפתיעו מכריו של מנסור בתגובתם. "התקשר אליי מישהו ושאל אותי איך יכול להיות שמתייחסים אליי ככה בתחנה. ניסיתי להסביר לו ששיתפתי פעולה ושזה היה בצחוק".

עובדת היותו של מנסור הדרוזי הראשון שמשרת בגל"צ, הוא אומר, היא "נון-אישיו" עבורו. "בעיניי, האישיו האמתי הוא זה שלקח לנו, גם למדינה וגם לחברה הדרוזית, כל כך הרבה זמן עד שיש דרוזי ראשון בגל"צ", הוא מדגיש.

מה לדעתך הסיבה לכך?

"שילוב של המון דברים, אבל בעיקר מערכת חינוך ירודה מאוד בחברה הדרוזית, משאבים מצומצמים וחוסר מודעות של הדרוזים וגם של המדינה. דרוזים לא קיבלו זימונים גם ליחידות מובחרות קרביות עד שנות התשעים".

מה גרם לזה שדווקא אתה, שגם גדלת במערכת הזו, הצלחת בכל זאת להתקבל לגל"צ?

"תכונות אישיות, חינוך של ההורים והרבה צירופי מקרים. כל אחד שמגיע לגל"צ מגיע גם בזכות צירופי מקרים. במקרה שלי, למשל, אבא שלי עבד בבת גלים, והעברית הראשונה ששמעתי הייתה בעסק שלנו והיא הייתה עברית נכונה ותקינה".

שיבל כרמי מנסור נולד וגדל בעוספיה שעל הר הכרמל. הוא תמיד התעניין באקטואליה, אבל מעולם לא חשב להפוך לאיש תקשורת. את הבגרות עשה במגמת ביולוגיה מורחבת. הוריו גרושים. אביו, בין היתר, מייבא ריהוט גן מחו"ל, ובקיץ עוסק בחקלאות ומגדל אבטיחים בשטחים הסמוכים לקיבוץ יגור. אמו היא עקרת בית, דתייה אדוקה שחזרה בתשובה כשמנסור היה בכיתה ב. "העובדה שאמי דתייה ואבי חילוני לא הייתה הסיבה לגירושים", מבהיר מנסור. "אצל הדרוזים דתייה וחילוני לא יכולים להתחתן, אבל אם אחד הצדדים חוזר בתשובה במהלך הנישואים, אז אפשר לנהל חיים משותפים ויש הרבה דוגמאות לזוגות כאלה".

מנסור עצמו התארס לפני שלושה חודשים עם ליליאן, בת כיתתו מהתיכון שמתגוררת בעוספיה ולומדת חינוך באוניברסיטת חיפה. "ראיתי אותה בפעם הראשונה בכיתה ט, היא עשתה לי קצת חיים קשים, הייתה בינינו תקופה של און אנד אוף, ולשמחתי באחרונה התארסנו ונתחתן בעוד כשלוש שנים".

איפה אתם מתכננים לגור אחרי החתונה?

"אני עדיין לא יודע איפה נחיה אחרי שנתחתן, אם בעוספיה או במקום אחר. אבל אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בתוך המסגרת שבה גדלתי, למרות שיש לי ביקורת על מערכת החינוך. בסופו של דבר, ההורים קובעים את חינוך הילד".

למרות הפערים והקשיים מצליח מנסור לשלב בין החיים בעוספיה ובין החיים במרכז, ויש לו חברים טובים בשני המקומות. החברים הטובים שעמם הוא מתרועע כשהוא במרכז הם אנשים שפגש בגל"צ, כמו כתבת הכלכלה יונה ליבזון, רועי אנטבי שעבד ב-ynet ושיר אפשטיין, שכיום משמשת כמבזקנית בחדשות 2.

אתה מרגיש שאתה מצוי בקונפליקט או חי בדואליות?

"הדואליות היחידה שאני מרגיש היא שאני גר בשני מקומות שונים, עוספיה ותל אביב, שמרוחקים מאה קילומטר ו-30 שנה אחד מהשני. זה לא שבעוספיה אין אינטרנט או שרוכבים על גמלים, אבל יש הבדלים עמוקים בתשתיות, בתרבות ובתחומים רבים נוספים. וכפי שאמרתי, יש בעיה אמתית במערכת החינוך אצלנו, ואני לא מדבר על הסיכוי של דרוזי להגיע לגלי צה"ל, אלא על דברים הרבה יותר טריוויאליים כמו אפילו להתפרנס. חברים שלי שמשרתים בצבא יוצאים לבלות בחיפה או רואים תיירים מבחוץ ומסתכלים על מה שיש להם ורואים את ההבדלים".

יש לך רגשות אשם שהלכת למקום שלדבריך נמצא "30 שנה קדימה" והשארת חברים מאחור?

"אני אולי בר מזל שהגעתי לאן שהגעתי, אבל אין לי רגשות אשם. מה שיש לי זה 'רגשות חבל'. חבל לי על החברים שלי שלא פחות חכמים ממני ויכולים לעשות הרבה דברים טובים בחברה ולמען החברה, אבל הגישה עבורם מוגבלת. זו לא הפניית אצבע מאשימה. הזמינו אותי פעם לדבר על הצלחה בתיכון דרוזי. אמרתי לתלמידים שהאחריות שלנו במצבנו קצת פחות גדולה מזו של הממסד".

אתה מהווה ערוץ בתקשורת עבור הציבור הדרוזי?

"לא. אני לא יכול להוות ערוץ. אני קריין חדשות ולא כתב. אם יש משהו בנושאי ביורוקרטיה מול הרשויות, למשל, אז אני נותן למי שפונה אליי את המספר של התוכנית 'יהיה בסדר'. אם אני רואה שיש סוגיה דחופה וחשובה אני יכול לזרוק מילה, אבל אני לא מקדם שום אג'נדה".

נתקלת בקושי להיות בן מיעוטים בישראל?

"אני יכול לספר לך על מקרים, אבל חבל לי להפוך את זה לנושא הריאיון. אספר לך מקרה אחד: שבועיים לפני הגיוס טסתי עם חברים לחו"ל. לתור בנתב"ג לקראת הטיסה הגענו ראשונים ומאוד נלהבים. כמו שקורה תמיד ניגשה אלינו הבודקת הביטחונית, לקחה מאיתנו את הדרכונים וביקשה שנמתין שנייה בצד. ראינו איך לאט-לאט מגיעים שאר הנוסעים בטיסה ועוקפים אותנו אחד אחרי השני, בזמן שאנחנו ממתינים בצד. הייתי פחות תמים ויותר מעורב מהחבר'ה שלי והבנתי שזה לא יעבור חלק, אבל ראיתי איך ככל שהזמן חולף החברים שלי הולכים ומרכינים ראש מחמת הבושה. זה הסתיים רק אחרי ששלפתי את צו הגיוס שהיה אצלי במקרה בכיס וצעקתי לעבר הבודקת הביטחונית: 'זה מה שאתם עושים למי שמתגייס לצבא עוד שבועיים?'. היא עשתה לי ששששש והעלתה אותנו לטיסה".

ההצעה הנכונה בזמן הלא נכון

הקול של מנסור מוכר כמעט בכל בית בישראל, אבל דמותו נחשפה בראשונה בתוכנית הטלוויזיה "אחד נגד מאה" בערוץ 2, שם הופיע לפני כשנה. ההפקה של התוכנית שמעה על מנסור ופנתה אליו בבקשה שיגיע למיונים. כהרגלו, גם כאן עבר מנסור את המבחנים בהצלחה, הופיע בתוכנית כאחד שמתמודד בשאלות טריוויה מול מאה אנשים, ויצא ממנה עם 66 אלף שקל. למרות הכסף שקיבל, החוויה לא הייתה מושלמת. משפט תמים שאמר מנסור במהלך התוכנית התפרש באופן לא נכון וגרם לו עוגמת נפש. כעת, מבקש מנסור להבהיר את הדברים. "כשהשתתפתי בתוכנית אמרתי שאני לא מייצג את הדרוזים ולא נושא את הדגל של החברה הזו. זה התפרש ממש לא נכון, כאילו שאני מתבייש בהיותי דרוזי או מתנער מהחברה הדרוזית. אבל האמת היא בדיוק הפוכה - התכוונתי שזה לא חייב להיות דבר מיוחד שדרוזי נמצא איפה שאני נמצא".

אתה חושב שבעקבותיך יבואו לשרת עוד דרוזים בגל"צ?

"לצערי לא. הסיכוי שדרוזי שנולד היום יתקבל בעוד 18 שנה לגל"צ הוא נמוך מאוד. אני גם לא חושב שהוא השתפר במשהו בגלל שאני התקבלתי לתחנה".

עשית אודישן לחדשות ערוץ 2 ולא התקבלת. המעבר לעבודה בטלוויזיה הוא משהו שאתה חולם עליו או סתם הזדמנות שבחנת?

"התשובה השלילית שקיבלתי מערוץ 2 הייתה התשובה השלילית הכי חיובית שיכולתי לקבל, אז זה היה בסדר. ב-2010, שבועיים אחרי שהשתחררתי, התקשר אליי חיליק שריר (סמנכ"ל התוכן של חדשות2 - חמ) ואמר לי שהם רוצים שאבוא לאודישן. בשיחת טלפון הוא הסביר לי שהוא היה טוב בסך הכל - אופן ההגשה, הביטחון העצמי, האינטונציה, אפילו העריכה הייתה 'סבירה יחסית למישהו שלא ערך חדשות בעבר' - אבל שאני פשוט נראה צעיר מדי, מה שללא ספק היה נכון אז. מבחינתי זו הייתה ההצעה הנכונה בזמן הלא נכון, אבל אתה לא אומר לא להצעה כזו. לא הייתי מגדיר את זה כ'חלום', אבל זה גם לא עוד רעיון שהשתעשעתי איתו. עד עכשיו בכל פעם שניסיתי לחזות את עתידי התבדיתי, ובגדול, אז אין לדעת. בטווח הנראה לעין אני רואה את עצמי ממשיך ללמוד מהאנשים שאיתם אני עובד בגלי צה"ל, וכל עוד אני רואה שאני מתפתח כאיש חדשות ועיתונאי, אני כאן. ניתן לי פה קרדיט ענק וחובת ההוכחה היא עליי, אני לא רוצה להיות עוד קריין חדשות שעומד בסטנדרט".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות