מה עומד מאחורי סגירת תיק סיריל קרן נגד אריאל שרון ובניו?

כתב כניעה או הודאה פומבית בתבוסה. כך נראית הודעתו של פרקליט המדינה משה לדור מאמש (ד') על סגירת תיק החקירה בפרשת סיריל קרן נגד ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ובניו גלעד ועומרי.

הדוח הציבורי, המחזיק 36 עמודים, סוגר בקול ענות חלושה את הפרשה שחקירתה החלה לפני 11 שנה.

יותר ממסמך של נימוקים משפטיים, נראה המסמך כמו כתב הספד. לא על שרון חלילה - אלא על שלטון החוק, על עיקרון השוויון ועל יכולת מערכת אכיפת החוק להתמודד עם שחיתות מתוחכמת של נבחרי ציבור.

בנקודה אחת בדוח רומז לדור לקווי המתאר המקבילים בין פרשת סיריל קרן לבין שתי פרשות שחיתות נוספות: פרשת חברות-הקש שבה נחשד ח"כ אביגדור ליברמן, שנסגרה לפני כחודש; והאישום בתיק טלנסקי נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

"על רקע פרשות נוספות שהעסיקו את מערכת האכיפה לאחרונה", כותב לדור, "לא מיותר להבהיר כי בפרשה זו אין אנו עוסקים בקבלת תרומות, שלכאורה התנדפו בלא תיעוד בדבר השימושים בהם. עוסקים אנו בקליטתם של כספים עודפים על המותר למימון מערכת בחירות, שלפי הראיות שימשו בפועל למימון מערכות בחירות".

כספי שוחד כהלוואות

תיק טלנסקי ממתין להכרעה בערעור בעליון, ואולם תיק סיריל קרן, בצירוף תיק ליברמן, מסמנים את הנוסחה עבור פוליטיקאים המבקשים לחמוק מידו של החוק: התמד בשתיקתך בחקירה, עודד את כל מקורביך לשתוק גם הם, נהל מאבקים משפטיים על כל מסמך וראיה שהמשטרה מנסה להשיג, פזר את עסקיך וחשבונות הבנקים שלך ברחבי העולם, והשתדל להקשות ככל הניתן על ביצוע חיקורי דין. החקירה אמנם תתארך ותימשך שנים ארוכות נוכח הקשיים שאליהם היא תיקלע, ואולם מובטח לך שבסוף התהליך התיק ייסגר מחוסר ראיות. אולי אפילו מחוסר אשמה.

בראשית 2006 לקה שרון באירוע מוחי. הדבר השפיע דרמטית על מהלך החקירה: ימים אחדים לאחר מכן כבר היה ברור שגם אם ייאספו ראיות נגדו, לעולם כבר לא ניתן יהיה להעמידו לדין. ואולם היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הודיע כי נוכח האינטרס הציבורי, ונוכח העובדה שגם בניו חשודים, מן הראוי להמשיך בחקירה.

אלא שכעת החקירה הייתה קשה אפילו יותר, בשל העובדה שלא ניתן היה לגבות גירסה משרון האב, מה שהשליך על היכולת לבסס עבירות של תיווך לשוחד אצל בניו.

פרשת סיריל קרן החלה כהסתעפות של חקירת פרשת חברות-הקש-אננקס מחקרים נגד אריאל שרון. באוקטובר 2001 הורה היועמ"ש דאז, אליקים רובינשטיין, על חקירה נגד שרון, בעקבות דוח המבקר ביחס למימון הפריימריז בליכוד ב-1999.

שבועיים לאחר מכן הודיע שרון כי יחזיר תרומות שהתקבלו בניגוד לחוק, בסך 4.7 מיליון שקל. במשטרה ובפרקליטות התעניינו מאין הגיע הכסף, ואז התברר כי לחשבונה של החברה המשפחתית, "חוות שקמים", הוזרמו מיליוני שקלים מאיש העסקים היהודי-דרום אפריקאי, סיריל קרן.

כספי השוחד הגיעו, לפי החשדות, בשני שלבים: תחילה כהלוואה בסך 1.5 מיליון דולר, שאמורה הייתה לשמש בטוחה להלוואה של גלעד שרון מבנק לאומי, לצורך החזרת כספי התרומות העודפים; וכעבור כשנה - קבלת סכום נוסף של 3 מיליון דולר, לצורך החזר אותה הלוואה.

המשטרה ערכה חיקורי דין באוסטריה, ארה"ב, רוסיה, דרום-אפריקה ואיי הבתולה. התברר כי בינואר 2002 העבירה חברה בשם גלוניה אסטבלישמנט 1.5 מיליון דולר לקרן, ו-3 ימים לאחר מכן העביר קרן לשרון 1.49 מיליון דולר, בתנאי הלוואה. שבועיים חלפו, וחשבונו של גלעד שרון העביר שני סכומי כסף הלאה: 1.44 מיליון שקל לחשבונו של אביו, ו-1.36 מיליון שקל לחשבון "שרון אריאל בחירות מקדימות".

מרטין שלאף מאחורי הקלעים

לסיריל קרן עצמו לא היו כל אינטרסים כלכליים בישראל, שיכלו לשמש רקע לעבירת שוחד, ואולם ההעברות לחשבונו של קרן וממנו הלאה, העלו אצל החוקרים חשדות שהוא שימש איש-קש ותו לא.

מי שעמד, על-פי החשד, מאחורי הכסף הוא איש העסקים האוסטרי מרטין שלאף - המככב גם בדוח הציבורי שפירסם היועמ"ש, יהודה וינשטיין, בעניין חקירת ליברמן.

אלא ששלאף דאג תמיד להקדים את חוקרי משטרת ישראל בצעד אחד. במילותיו של לדור, "לצד היעדרה של גירסת אריאל שרון, חסרה בעיקר חוליה אחת בשרשרת הנדרשת לצורך הוכחת עבירת השוחד - לא נמצאו ראיות שיש בהן להוכיח כי מקור הכסף שהועבר אל משפחת שרון הוא מרטין שלאף".

החשדות נגד שלאף התעוררו נוכח הקשר בינו לבין חברת גלוניה, שהזרימה 1.5 מיליון דולר לקרן. בניגוד לקרן, לשלאף היו אינטרסים כלכליים משמעותיים בישראל. אלא שיד הגורל, ואולי יד אחרת, גרמה לשלטונות באוסטריה להערים קשיים ניכרים על חיקור הדין, שישראל ביקשה לבצע.

בסופו של דבר התיר בית משפט אוסטרי להציג לשלאף 6 שאלות בלבד. אלא שגם הן נותרו ללא מענה, לאחר ששלאף בחר שלא להתייצב לחקירה.

בדצמבר 2002, באותו יום שבו החזיר כביכול גלעד את כספי ההלוואה לקרן, העביר האחרון את אותו סכום בדיוק - 1.53 מיליון דולר לחברה בשם UC Financial, וסטופס ההעברה פירט שהכסף מיועד לחברת גלוניה. אחיו הבכור של מרטין שלאף, ג'יימס שלאף, שהוא שותפו לעסקים, אישר בחקירתו כי חברת UC קשורה למשפחתם.

ביחס לתמורה שלה ציפה שלאף עבור כספי השוחד הנחשדים - באותן שנים ניסה שלאף לקדם פרויקט של קזינו באילת. איש עסקים עלום-שם שחבר לשלאף מסר למשטרה כי שלאף התהדר בקשר ישיר עם אריאל שרון, ויצר את הרושם שהוא ידאג לאישורים הנדרשים.

גירסאות סותרות

המעורבים בחקירה מסרו כמה גירסאות סותרות בניסיון להסביר את מקור הכספים. "גירסאות אלה רחוקות מלשכנע או לספק הסבר סביר ומניח את הדעת", אומר לדור, אך מבהיר: "חרף החשדות הכבדים שלא הוסרו, הגענו, לא בלב קל, למסקנה שאין די בראיות לניהול הליך פלילי נגד החשודים בעבירות שוחד".

תיק סיריל קרן נסגר אפוא נגד החשודים כולם, בעילה של חוסר ראיות מספיקות. אף שלדור מתעקש לא לכתוב זאת מפורשות - גם נגד שרון האב נסגר התיק בעילה זו, כפי שב-2004 ו-2005 נסגרו נגדו התיקים בפרשות "האי היווני" וחברות-הקש.

בעניינם של פוליטיקאים החשודים בשחיתות, הפועלים במידה גבוהה של תחכום, קצרה ידה של מערכת אכיפת החוק - ולא בפעם הראשונה.