הבחירות: כיצד מחושבת חלוקת המנדטים בין המפלגות?

מעל חמישה מיליון וחצי אזרחים יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית היום ולבחור בין 32 רשימות המתמודדות לכנסת התשע עשרה. ההליך פשוט: כל מה שאתם נדרשים לעשות זה פשוט להצביע. העבודה הקשה מתחילה לאחר מכן, בספירת הקולות וחלוקת המנדטים. אז אם תהיתם כיצד זה מתבצע, ננסה לפשט זאת עבורכם כמה שיותר.

בשלב ראשון, מנפים את כלל הקולות הפסולים: אלה, לדוגמא, ששמו שני פתקים במעטפה אחת. לאחר שכלל הקולות הכשרים מסוכמים לידי מספר גולמי, ניתן לחשב את סך כל הקולות הכשרים שקיבלה למעשה כל אחת מרשימות המועמדים. השלב השני הוא הקריטי ביותר: קביעת מספר הקולות המהווה את אחוז החסימה, העומד על 2% מכלל הקולות הכשרים. מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה, לא תשתתף בחלוקת המנדטים. המספר הכולל של הקולות הכשרים של כל הרשימות פחות מספר הקולות הכשרים של רשימות שלא עברו את אחוז החסימה ולא משתתפות בחלוקה, שווה, למעשה, לסך הכלל הקולות הכשרים של הרשימות המשתתפות בחלוקת המנדטים.

אז מי נכנס בסוף לכנסת?

הרשימות שהגיעו עד לשלב הזה, בעצם יכולות כבר לשמוח. הן יכהנו בכנסת הבאה. השאלה היא מי מהמתמודדים בתוך הרשימות הצליח להיכנס תטריד את המפלגות הקטנות. השאלה כמה מתמודדים הצליחו להיכנס, תטריד את המפלגות האחרות. מכאן, עוברים לחלוקה הראשונה. בהליך זה, מחולקים סך הכל הקולות הכשרים של הרשימות המשתתפות בחלוקת המנדטים (ושכאמור, עברו את אחוז החסימה) ל-120, קרי מספר המושבים בכנסת. התוצאה היא המודד הכללי, ובשפה פשוטה יותר: התוצאה אומרת כמה שווה מנדט אחד. כך, ניתן לחלק את סך הקולות שקיבלה כל רשימה המשתתפת בחלוקה במודד הכללי, ולקבל את מספר המנדטים שקיבלה הרשימה. המספרים השלמים היוצאים מהחלוקה הם מספר המנדטים.

זה לא נגמר כאן. כמעט תמיד, כאשר נחבר את כל המנדטים, יוותרו מספר מנדטים כדי להשלים את המספר ל-120. לצורך חלוקת המנדטים הנותרים, הוחלט בחוק כי שתי רשימות שחתמו על "הסכם עודפים" ייתפסו, לצורך החלוקה בלבד, כרשימה אחת. כאן נכנס לפועל חוק "בדר-עופר". חוק "בדר-עופר" הוא השם שניתן לתיקון מספר 4 לחוק הבחירות לכנסת, והוא יצר שיטה מורכבת לחלוקת המנדטים. יש לציין, כי שיטה זו מיטיבה הלכה למעשה עם המפלגות הגדולות יותר. על פי שיטה זו, בחלוקת המנדטים שלא הוקצו מתייחסים לא רק לקולות העודפים של כל מפלגה, אלא לכלל הקולות שקיבלה, ולשם הקצאת מנדט נוסף בודקים מי המפלגה ש"תקנה את המנדטים" בעבור מספר גדול יותר של קולות.

אז איך עובד הסכם העודפים?

הנוסחה המתמטית נשמעת מסובכת, אולם היא פשוטה למדיי: מחלקים את כלל הקולות שניתנו למפלגה בכלל המושבים שקיבלה, כולל "המושב הנוסף" עליו היא "נלחמת" כתוצאה מהסיטואציה, של היוותרות מנדטים בחלל האוויר. הסכם העודפים, שהוזכר קודם לכן, יעביר את המנדט שקיבלה "הרשימה המאוחדת", המורכבת משתי רשימות, לידי הרשימה הגדולה יותר.

ואם המאבקים בתוך הגושים במערכת הבחירות האלה היו נראים לעיתים קצת מדומים, כנראה שהסכמי העודפים יאששו את התחושה הזו. הליכוד-ביתנו חתם על הסכם עודפים עם הבית היהודי, ש"ס חתמה עם יהדות התורה, "התנועה" עם מרצ, העבודה עם "יש עתיד", חד"ש עם בל"ד, קדימה עם "עם שלם", ו"דור בוני הארץ עם "צדק חברתי". בפועל, לפחות על פי הסקרים, שני ההסכמים האחרונים לא יהיו רלוונטיים, שכן הם צפויים להיזרק לפח עוד טרם חישוב הקולות שמהם מרכיבים את המנדטים.