הפוליטיקה ה"חדשה"

איך לפיד יתמודד עם הקואליציה של פישר נגד הורדת מחירי הדיור ועם חבורת האוצר והביטחון?

עם כל הכבוד לסיסמאות ה"חדשות", הפוליטיקה ה"חדשה" והתקוות ה"חדשות" שנלוות לכל מערכת בחירות, בסוף מעשה המרכבה של הממשלה החדשה נוכל לזקק את השאלות הכלכליות הבוערות שעל הפרק לשתיים בלבד:

האם הממשלה הבאה תצליח להוריד את מחירי הדיור?

דבר אחד טוב יצא מהבחירות הנוכחיות: בנימין נתניהו סוף-סוף הודה בפה מלא שמחירי הדיור הם בפועל הבעיה החברתית-כלכלית מס' 1 של ישראל. הוא הודה בזה כשהוא גרר את אליל הסלולר משה כחלון ("המדיניות של נתניהו אכזרית ודורסנית", זה מה שכחלון חושב באמת על נתניהו) למופע המביך של הצגת מינויו ליו"ר מועצת מקרקעי ישראל, והוא הודה בזה בנאומו לאחר פרסום המדגמים.

מה בדיוק הפריע לנתניהו ולשר האוצר יובל שטייניץ לטפל בבועת הדיור המטורפת בארבע השנים האחרונות? כנראה שניהם היו עסוקים עד מעל הראש בפסטיבלים מטופשים ובמפגן של אחיזת עיניים וגניבת דעת ביחס לבעיית הריכוזיות, רק כדי לרצות כמה מעיתונאי הבית שלהם. אבל היה גם מישהו אחר, "המבוגר האחראי", שהיה עסוק בהדחקה ובהכחשה של הבועה: פרופ' סטנלי פישר.

הריבית הנמוכה, אחד המנועים העיקריים של הסחרור במחירי הדיור, אמורה להישאר איתנו עד 2014 (כך לפי הבנק המרכזי האמריקאי, ופישר מיישר קו עם היו"ר שלו, בן ברננקי). ריבית אפסית היא הדלק, היא סם החיים של כל בועה - ממניות עד נכסים אחרים. פישר מכיר את המשוואה, אבל בכל זאת הוא התקשה להודות שמתפתחת פה בועה שמציבה את ישראל בצמרת העולמית מבחינת יוקר הדיור. רק בשנה האחרונה העז בנק ישראל להודות שמדובר בבועה, אבל ניסה להפיל את התיק כולו על הממשלה. אף שידיו של פישר כבולות פחות או יותר בעניין הריבית, חייבים לתהות בקול רם אם המבוגר האחראי לא זיהה בזמן את הסחרור, לא איחר להגיב ולפעול בשוק המשכנתאות כדי לחנוק את הביקושים הספקולטיביים ולא טרח להתייצב בפני הציבור ולומר לו בפה מלא שמדובר בסחרור מסוכן ובמשחק באש.

עכשיו פישר מטפס על חומת הדאגה של הבנקים ומבוהל מהמחשבה על פיצוץ הבועה וירידה דרסטית במחירי הדיור, שתפגע ביציבותם. אחד הבנקאים הבכירים במדינה אמר בשיחות סגורות שירידה של כ-30% במחירי הדיור תיצור "בעיה" לבנקים. גם אם זו לא תהיה קטסטרופה, הבנקים ייאלצו לספוג אותה עם מכות קשות. נוצרה פה "קואליציה" חזקה מאוד נגד ירידה משמעותית במחירי הדיור, ששותפיה הטבעיים הם הריבית הנמוכה והכסף הזול שימשיך לתדלק עוד שנה לפחות, הנגיד פישר שלא מעוניין בפיצוץ הבועה, הקבלנים והבנקאים כמובן, והאוצר שלא מעוניין בירידה נוספות בהכנסות מסים בענף הנדל"ן.

ייתכן שנתניהו, יאיר לפיד ונפתלי בנט, נאמנים להצהרותיהם לבוחרים, יוכלו להתמודד עם הבנקאים, עם הקבלנים ועם אנשי האוצר בבואם להוריד את מחירי הדיור, אבל הם יתקשו להתמודד עם הפוליטיקאי המיומן מכולם: פישר.

האם הממשלה הבאה תקצץ בתקציב הביטחון באופן משמעותי, ומדוע זו לא השאלה החשובה באמת?

תקציב ביטחון מרוסן הוא אחד המפתחות הכי משמעותיים לחלוקה הוגנת הרבה יותר וצודקת הרבה יותר של העוגה התקציבית וסדרי העדיפויות. כן, זה נשמע מוכר, נדוש, ברור מאליו ולעוס עד דק. לכן נגיד את המסקנה הברורה מאליה: לפי הניסיון של הממשלות הקודמות, הסיכויים לקיצוץ כלשהו בתקציב הביטחון די אפסיים.

אבל עוד לפני הדיון על תקציב ביטחון מנופח או לא, ראוי לשאול: מהו בכלל גובה תקציב הביטחון ומה מרכיב השכר בו (לחיילים המשרתים ולגמלאים)? התשובה לשאלות האלה היא שכל מספר זוכה, תלוי את מי שואלים ואיזו אג'נדה הוא רוצה לקדם. לכן, כבסיס לדיון הזה הצצנו באתר של אגף התקציבים באוצר, המפרט את גובה התקציבים של המשרדים השונים לאורך השנים. במשרד הביטחון, כמובן, אין פירוט, יש רק מספר סופי. כל השאר חסוי. תקציב השכר, תקציב הרכש, כל תקציב אחר - הכול מסווג. אבל באמצעות שני מספרים שמפרסם אגף התקציבים אפשר ללמוד איך הדברים עובדים: האחד הוא גובה התקציב המתוכנן (סך כל ההוצאה) והאחר הוא גובה התקציב שהוצא בפועל (סך הכול נוצל).

שימו לב לטבלה המצורפת: מה שמתחיל בתקציב הביטחון במספר מסוים, לעולם נגמר במספר גבוה יותר. נתוני 2011-2012 עדיין לא הוזנו, אבל הפערים בין מה שתוכנן למה שהוצא בין 2006 ל-2010 עומדים על כ-40 מיליארד שקל (!). כל מי שבקיא בתכנון תקציבים יודע שאי אפשר לפגוע בול למספרים שהוצבו בגיליונות האקסל בתחילת השנה, אבל כיצד קורה שהסטייה היא תמיד כלפי מעלה ובמספרים משמעותיים? אה, זו ה"שיטה".

ייתכן שהממשלה הבאה תחליט על קיצוץ כזה או אחר בתקציב הביטחון או תקבע בסיס נמוך יחסית לתקציב הביטחון ל-2013, אבל מה זה בעצם משנה? מגיעה מערכת הביטחון ונכנסת בדלת הקדמית, דרך החלונות או הכבישים העוקפים ומבקשת תוספות המאושרות כלאחר יד בוועדת הכספים. כך עובדת השיטה לאורך שנים: מערכת הביטחון מקבלת את התקציב שהיא רוצה, לעולם לא את מה שתוכנן לה, ותמיד הסכום שהיא מקבלת בפועל גבוה יותר מכפי שתוכנן לה.

נמשיך הלאה: כמה מתוך ה-50 מיליארד שקל לפחות הניתנים למערכת מדי שנה הוא חלק קשיח בתקציב, כלומר מופנה לתשלומי שכר בצה"ל, בשב"כ, במוסד, וכן לתשלומי הפנסיה לגמלאי משרד הביטחון? גם פה הערפל די סמיך. יש אומרים 50%, יש אומרים שהרבה פחות. כדי לקבל מושג כלשהו, אפילו קלוש, הצצנו השבוע בדוחות הכספיים של מדינת ישראל שמפיק החשב הכללי במשרד האוצר. ובכן, על המדינה רובצת התחייבות בגין הפנסיה התקציבית לעובדיה בסכום עצום של כ-560 מיליארד שקל. לא להיבהל. האוצר מעוניין שתיבהלו, והמספר אכן קצת מבהיל, אבל תיכף נסביר למה צריך להוריד את מפלס הפחד.

פנסיה תקציבית היא פנסיה שרובנו יכולים רק לחלום עליה. היא הלכה לעולמה סופית ב-2003, כשהמדינה עברה לפנסיה צוברת. בפנסיה החלומית הזאת, העובד אינו מפריש בתקופת עבודתו גם לא שקל אחד לפנסיה מכיסו. הפנסיה ממומנת כולה מכספי המדינה (כל שנה נצברים 2%), על בסיס השכר האחרון, בלי כאבי הראש של דמי הניהול ובלי שהחוסך יהיה חשוף לתנודות בשוק ההון. מערכת הביטחון, לפי הנתונים, מרכיבה חצי מההתחייבות הזאת, כ-250 מיליארד שקל. כמה גמלאים וכמה חיילים זכאים לפנסיה התקציבית? שוב, נתקלנו בקיר חסום. הנתון מסווג. למה מסווג? מה כל כך סודי בפנסיות של הצבא? למה זה צריך להיות סוד צבאי? אולי כדי שגובה הפנסיה הממוצעת לגמלאי לא ייחשף ויעורר שערורייה?

לגבי המספרים: האוצר מתלונן, בצדק, על משרד הביטחון שפועל בהעדר שקיפות, אבל גם הוא לא ממש נושא הדגל שלה; הוא מעדיף להפחיד את הציבור עם המספרים המפוצצים על ההתחייבויות לפנסיה התקציבית. סליחה, שיגיד לנו בדיוק על פני כמה שנים נפרסת ההתחייבות הזאת (30, 40, 50 שנה?), שיגיד לנו מה התכנון לתשלום פר שנה שנכנסת בתקציב (זה הרי לא ליניארי) ובקיצור, שיגיש לנו חשבון שנתי ולא חשבון שנפרס על פני עשרות שנים. זה הרי לא חוכמה להבהיל עם מספר אחד מפוצץ על פני תקופה מאוד ארוכה. הרי ברור שהתקציב השנתי בולע כבר עכשיו כמה מיליארדים טובים בגין תשלומים לפנסיה תקציבית, בדיוק כפי שהוא בולע עד 10 מיליארד שקל מדי שנה בגלל הלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות. הוא בולע, ואיש אינו פוצה פה.

ואיש אינו פוצה פה כי הבעיה האמיתית היא אחרת לגמרי וקשה מאוד להסביר אותה לציבור. ניתן למצות אותה במושג "יחס התחלופה" - היחס בין הפנסיה הנצברת במהלך שנות העבודה לשכר שאנחנו מרוויחים במהלך אותה תקופה. כלומר, מה גובה ה"שכר" שנקבל בפנסיה לעומת רמת השכר שהורגלנו בה. האם אנשים מבינים שהם יקבלו הרבה-הרבה פחות משכרם החודשי? ממש לא, והאוצר גם דואג שהם לא ממש יבינו את זה.

בפנסיה תקציבית מדובר ביחס תחלופה של עד 70% (35 שנות עבודה כפול 2% הנצברים מדי שנה). זה יפה, זה מכובד וזה מספק את הגמלאים. אבל הממוצע במשק הוא קטסטרופלי ועומד, לפי הערכות, על כ-40% ופחות. זה כמובן תלוי בגורמים רבים: בעלייה בתוחלת החיים, בסוג ההפרשות, באורך תקופת העבודה, במרכיבי השכר (חלק עובדים על בסיס נמוך ושאר התוספות אינן כלולות בהפרשות הסוציאליות) ובמשיכת פיצויים טרם הפנסיה (עובדים המפוטרים וזקוקים למחייתם לפיצויים).

השורה התחתונה היא עגומה: די הרבה אנשים ימצאו את עצמם בגיל הפנסיה עם קצבה עלובה, שספק אם תספיק להם למחייתם. זו פצצת הזמן האמיתית ולא הנטל התקציבי של הפנסיה החלומית והתקציבית. את זה האוצר מנסה להסתיר מאזרחיו כי הוא, כרגיל, עסוק בדברים טפלים כמו ועדת ריכוזיות ומספר השכבות שמהן תהיה מורכבת חברת החזקות, או בהפרטה לא מבוקרת ומופקרת של מערכת הפנסיה. אה, והוא גם עסוק בלקונן על עובדים שמקבלים 10,000 שקל בחודש ומקבלים השלמת הכנסה. הוא רק לא מספר להם שהקצבה שלהם לפנסיה תהיה עלובה בגלל שהשלמות שכר שלהם לא כלולות בפנסיה. מה אכפת לאוצר? רוב חבריו מסודרים, הוותיקים בפנסיה תקציבית, השאר דאגו לעצמם ליחס תחלופה גבוה מאוד. כל השאר יכולים ללכת לעזאזל.

פנסיה
 פנסיה

סטלה, זה ממש לא מכובד

כשאחד מפקידי האוצר מדלג לג'וב נחשק בסקטור העסקי (אחרי צינון כחוק), כולנו מתרעמים, אבל כשאחד מהמנהלים בסקטור העסקי מדלג בין חברות העוסקות באותו תחום, המתחרות ראש בראש, זה חלק מ"השוק החופשי" ומ"חופש העיסוק".

ובכן, סטלה הנדלר, יו"ר הוט הפורשת לאחר שנתיים בלבד, כנראה תדלג לכיסאו של אבי גבאי, מנכ"ל בזק הפורש, אף ששני הצדדים מכחישים זאת ("זה יגיע לדירקטוריון, אם בכלל" ועוד טיעונים חלביים). זה לא הדילוג הראשון של הנדלר בין חברות מתחרות: היא דילגה מסמייל 012 שבבעלות פרטנר היישר לראשות הוט וכעת היא בדרך לדילוג השני. הפעם מדובר בדילוג בין שתי חברות התקשורת הכי גדולות.

הנדלר מקורבת מאוד לשאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, עוד מימי השליטה שלו בסמייל 012. שוררת ביניהם הערכה גדולה מאוד. גם בין אלוביץ' לפטריק דרהי, בעל השליטה בהוט, יש יחסים די קרובים. אגב, הם אפילו חולקים אותו יועץ תקשורת. זאת ואף זאת, הוט מובייל מתארחת ברשת של פלאפון ושני הצדדים דנים בהקמת רשת מאוחדת. הוט ובזק גם מנהלות מו"מ על שימוש בתשתיות של בזק. הנדלר מעורבת או הייתה מעורבת במגעים הללו עד צוואר. עכשיו היא מתכוונת לחצות את הקווים.

הנדלר גם התעניינה מאוד בסכסוך העובדים בפלאפון, בהתפתחויות ובמאבק הוועד בהנהלה. ייתכן שזו התעניינות כללית, כמי שגם מתמודדת עם עובדים, ייתכן שחשה שכיסאו של גיל שרון קצת מתנדנד, ייתכן שרצתה לתמוך באלוביץ' בפלונטר שנוצר. נראה שרגליה של הנדלר היו אמנם בהוט, אבל לבה נותר אצל אלוביץ'.

בכל מקרה, הדילוג הצפוי שלה לבזק לא מכבד אותה ולא מכבד את תרבות העסקים, ומוטב היה לו הנדלר הייתה מתאפקת וגוזרת על עצמה צינון של שנה. ישראל היא מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם, ושוק המנהלים הוא מאוד צפוף ולמרבה הצער גם די סגור. המועדון הפחות או יותר סגור הזה, שנראה מבחוץ כמו מסיבת דילוגים, מלמד יותר מכול על קשרים אישיים, על ברנז'ת מנהלים ועל ה"תפקיד" המיותר של הצרכנים בו. מצחיק לשמוע מנהלים שמדברים גבוהה גבוהה על טובת הצרכנים ועל התחרותיות הדרושה במשק. תחרותיות? כן, תחרות מאוד קשה על הדילוג הבא.

eli@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988