שר התעמולה הנאצי, הבן החורג והצאצאים שירשו מיליארדים

‎‎מדד המיליארדרים של בלומברג חושף: נכדותיו החורגות של יוזף גבלס חולקות הון בסך 6 מיליארד דולר לפחות ■‏‎‎‏ מקור ההון - באימפריה התעשייתית שהקים גונתר קוונדט ברייך השלישי והפכה עם השנים להחזקות בב.מ.וו ובדיימלר

‎‎באביב 1945, הראלד קוונדט, קצין בן 23 בלופטוואפה, הוחזר כשבוי מלחמה על ידי בעלות הברית בבנגאזי בלוב וקיבל מכתב פרידה מאמו, מאגדה גבלס - רעיית שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס.

‏הדף בכתב יד אישר את החדשות שהוא קיבל כמה שבועות לפני כן: האם התאבדה יחד עם בעלה ב-1 במאי, אחרי שרצחה את ששת ילדיה בגלולות ציאניד בבונקר התת-קרקעי של אדולף היטלר בברלין. "בני היקר! אנחנו שוהים כעת כבר שישה ימים בבונקר של הפיהרר. אבא, ששת הילדים הקטנים ואנו מתכננים לסיים את חיינו הנציונל-סוציאליסטיים בדרך המכובדת היחידה", היא כתבה. "הראלד, בן יקר, אני רוצה להעביר לך את מה שלמדתי בחיים: היה נאמן! נאמן לעצמך, לעם ולארצך!"

‏קוונדט שוחרר מהשבי ב-1947. כעבור שבע שנים, הוא ואחיו החורג הרברט - הראלד היה הבן היחיד שנותר מנישואיה הראשונים של מגדה גבלס - ירשו את האימפריה התעשייתית שהוקמה על ידי אביהם, גונתר קוונדט. האחים קיבלו עסק שייצר אקדחי מאוזר וטילי נ"מ למכונת המלחמה הנאצית. הנכסים היקרים ביותר שלו הפכו להיות ההחזקות בב.מ.וו ובדיימלר.

‏בעוד ששניהם הלכו לעולמם לפני עשרות שנים, המורשת שלהם נשארה. אלמנתו של הרברט, ג'ואנה קוונדט (86), וילדיהם סוזן קלאטן וסטפן קוונדט נשארו דמויות ציבוריות כבעלי מניות דומיננטיים בב.מ.וו. בנותיו המיליארדריות של הראלד קוונדט - קתרינה גלר-הר (61), גבריאל קוונדט (60), אנט-אנג'ליקה מיי-תיס (58) וקולין-בטינה רוזנבלט-מו (50), מעצבת תכשיטים שהתגיירה בגיל 24, שומרות על פרופיל נמוך.

‎‎שומרים על פרטיות

‏ארבע האחיות ירשו כ-1.5 מיליארד מארק (760 מיליון דולר) אחרי מות אמן אינגה ב-1978, לפי הביוגרפיה "בני קוונדט" שהמשפחה אישרה. הן מנהלות את הונן באמצעות חברת ההחזקות הראלד קוונדט הולדינג, שהיא גם קרן נאמנות על שם אביהן, מהעיר באד הומבורג בגרמניה. ד"ר פריץ בקר, מנכ"ל החברה, אומר שהיא הניבה תשואה שנתית ממוצעת של יותר מ-7% מיום הקמתה ב-1981 עד 1996. מאז, התשואה עלתה ל-7.6%.

‏‏"המשפחה רוצה לשמור על פרטיותה, וזהו מצב שאני יכול להבין", אמר בקר בראיון במשרדו בבאד הומבורג. "אנחנו משקיעים את הכספים ברחבי העולם, ולאיש לא אכפת אם מדובר במיליארד דולר, 500 מיליון דולר או 3 מיליארד דולר".

‏יחד, ארבע האחיות ועוד שני ילדים של קרוב משפחה שהלך לעולמו, מחזיקים בהון בהיקף 6 מיליארד דולר לפחות, כלומר, שווי כל אחד מהם הוא 1.2 מיליארד דולר, לפי מדד המיליארדרים של בלומברג. הן מעולם לא הופיעו בנפרד ברשימות עשירי העולם.

‎‎הקשרים הנאציים

‏עלייתה של משפחת קוונדט לגדולה משקפת את עלייתה של גרמניה לדרגת מעצמה במאות ה-19 וה-20. ב-1883 רכש אמיל קוונדט חברת טקסטיל שהייתה בבעלות אביה של אשתו. בסוף המאה הוא העביר את העסק לבנו בכורו, גונתר.

‏גונתר קוונדט ראה לנגד עיניו הזדמנות בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. מפעליו, שהיו כבר בין הגדולים שסיפקו מדים לעובדי מדינה, הכפילו את הייצור השבועי של מדים לצבא, לפי הספר "בני קוונדט" (‏Die Quandts‏).

‏אחרי כניעת גרמניה כעבור ארבע שנים, קוונדט ניצל את רווחי החברה בשנות המלחמה ורכש ב-1922 שליטה באקומולטורן פבריק, יצרנית סוללות חשמל מהעיר האגן. כעבור שש שנים הוא השתלט על ‏BKI‏, יצרנית מברלין של מכונות תפירה וכלי כסף. זו הייתה אחת מיצרניות הנשק הגדולות בגרמניה, שאולצה לעבור שינויי ייצור במסגרת הסכמי פירוק הנשק שעליהם חתמה גרמניה.

‏‏"עסקיו של קוונדט צמחו ברייך של הקייזר, בימי רפובליקת ויימאר, במהלך מלחמת העולם השנייה ואחרי המלחמה", אמר רודיגר יונגבלוט, מחבר הספר "בני קוונדט", בראיון במסעדה בהמבורג בנובמבר.

ב-1918 מתה אשתו הראשונה של גונתר קוונדט במגיפת "השפעת הספרדית" והותירה אותו עם שני בנים קטנים, הלמוט והרברט. הוא נישא בשנית למגדה ריטשל ב-1921, ובנם היחיד, הראלד, נולד באותה שנה. הלמוט מת ב-1927 מסיבוכי דלקת תוספתן.

‏קוונדט ומגדה התגרשו ב-1929. כעבור שנתיים היא נישאה ליוזף גבלס, חבר פרלמנט גרמני ובעל תואר דוקטור לדרמה, שכיהן כמנהל התעמולה של המפלגה הנאצית הצומחת. עם עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933 מינה אדולף היטלר את גבלס לשר התעמולה של הרייך השלישי. גונתר קוונדט הצטרף למפלגה באותה שנה. מפעליו הפכו לספקים חשובים למכונת המלחמה הגרמנית, על אף שיחסיו עם גבלס הפכו למתוחים יותר.

‏"הייתה ביניהם יריבות מתמדת", אומר ההיסטוריון יואכים שולטיזק, מחבר מחקר שהמשפחה הזמינה על קשריה עם הרייך השלישי. "זה לא היה חשוב שגבלס לא אהב אותו. לא הייתה לכך שום השפעה על יכולתו של קוונדט להרוויח כסף".

ב-1937 קיבל קוונדט את התואר "ורווירטשאפטפיהרר", חבר אליטת אנשי העסקים המועדפים לייצור מוצרים צבאיים לרייך השלישי. במלחמה, מפעל ‏AFA‏ של קוונדט ייצר סוללות לצוללות הגרמניות ולטילי וי-2. חברת ‏BKI‏, ששמה הוסב ל"מפעלי הנשק והתחמושת הגרמנים", ייצרה רובי מאוזר, תחמושת וטילי נ"מ. "הוא היה אחד התעשיינים המובילים ברייך השלישי ובמלחמה", אומר שולטיזק, "והוא תמיד שמר על פרופיל נמוך".

‏בשנים 1940-1945 הועסקו במפעלי משפחת קוונדט יותר מ-50 אלף עובדים בכפייה - שבויי מלחמה ועצורי מחנות ריכוז, לפי המחקר של שולטיזק שחובק 1,183 עמודים. המחקר הוזמן על ידי המשפחה ב-2007 אחרי שהטלוויזיה הגרמנית שידרה סרט תעודה ביקורתי בשם "שתיקתם של בני קוונדט".

‏המחקר שפורסם ב-2011 מצא גם שגונתר קוונדט הפקיע נכסים מבעלי חברה יהודית, ושבנו הרברט תכנן להקים מפעל של ‏AFA‏ שבו יועסקו עובדי כפייה. ‏"לגונתר קוונדט לא הייתה השקפת עולם נאצית", אומר הביוגרף של המשפחה, יונגבלוט. "הוא חיפש הזדמנויות להרחיב את האימפריה האישית שלו".

‏הבן הצעיר יותר, הראלד, חי עם אמו, אביו החורג גבלס וששת אחיו ואחיותיו-למחצה. ב-1939 הוא הצטרף לצבא אחרי הפלישה לפולין והתנדב ליחידת הצנחנים של הוורמאכט כעבור שנה. הוא שירת ביוון, צרפת ורוסיה, לפני שנפצע ונשבה באיטליה ב-1944 ונלקח למחנה השבויים בבנגאזי.

‏גם אביו החורג יוזף גבלס שלח לו מכתב פרידה לאותו מחנה. "סביר שתהיה היחיד שיוכל להמשיך את מסורת המשפחה", כתב גבלס שכיהן כקנצלר גרמניה ליום אחד אחרי התאבדות היטלר ב-30 באפריל 1945.

גונתר, שהוגדר אחרי המלחמה כתומך בנאצים ללא מעורבות בפשעי מלחמה, שוחרר רשמית ב-1948. "היה לו מזל שהוא לא היה בולט כמו פליק או קרופ", אומר פרופסור שולטיזק, בהתייחסו לתעשיינים פרידריך פליק ואלפרד קרופ, שנידונו לעונשי מאסר במשפטי נירנברג ב-1946. הוא מת בחופשה בקהיר ב-1954.

‎‎הידרדרות ביחסים

‎‎אימפריית העסקים של גונתר קוונדט חולקה אחרי מותו שווה בשווה בין שני בניו הנותרים, הראלד והרברט. הנכסים העיקריים היו חברת ‏AFA‏, "תעשיות הנשק והתחמושת", ששמן שונה לאינדוסטרי-וורקה קרלסרוהה (‏IWK‏) אחרי המלחמה, והאחזקות בדיימלר-בנץ ובחברת כריית האשלג וינטרשול.

‏הרברט ניהל את החזקות סוללות החשמל, הרכב והאשלג והראלד היה אחראי להחזקות המשפחה בחברות התעשייה האחרות, לפי הביוגרפיה של יונגבלוט. בעשור הבא, האחים הגדילו את החזקתם בדיימלר. הרברט הציל את ב.מ.וו. מקשייה בשנות ה-60 והפך לבעל העניין העיקרי שקידם את המאמצים לפיתוח דגמים חדשים. הראלד נהרג ב-1967 בגיל 45 בתאונת מטוס ליד טורינו באיטליה. אחרי מותו הידרדרו היחסים בין אלמנתו אינגה ובין הרברט. הדיונים לחלוקת הרכוש בין שני חלקי המשפחה החלו ב-1970.

‏הנכס החשוב ביותר שיורשי הראלד קוונדט קיבלו היה ארבע חמישיות מ-14% שהמשפחה החזיקה בדיימלר, לפי הביוגרפיה. ב-1974 נמכרה כל ההחזקה לרשות ההשקעות הכווייתית, קרן ההשקעות הריבונית של כוויית, בכמיליארד מארק, לפי פרסום של דיימלר-בנץ מ-1986 לציון מאה שנה להיווסדה. אניגה קוונדט, שסבלה מדיכאון, מתה מהתקף לב בליל חג המולד 1978. בעלה החדש, ד"ר הנס-הילמן פון האלם, התאבד בירייה בראש כעבר כמה שבועות. חמש הילדות היתומות, שתיים מהן בגיל העשרה, חילקו ביניהן את רכוש המשפחה.

‏נאמני הירושה החלו לנהל את רכושן של הבנות ב-1974. ההשקעה האקטיבית של הכספים החלה עם הקמת חברת ההשקעות המשפחתית ב-1981. "זה שונה כשאתה עובד בשביל משפחה ולא חברה", אמר בקר. "אתה יכול באמת להשקיע במקום לציית לדרישות רגולציה".

‏לפי "בני קוונדט", הצאצאיות של קוונדט ניסו להתכנס כמה פעמים כדי לדון בהשקעות שלהן. גבריאל קוונדט מתגוררת במינכן. אחרי קבלת תואר שני במנהל עסקים במכללת אינסיד בפונטבלו, צרפת, היא נישאה ליורש גרמני של חברת הוצאה לאור, פלוריאן לנגנשיידט, ולזוג נולדו שני בנים. הם התגרשו ב-2008.

‏קתרינה גלר-הר היא בעלים של מרכז לגידול סוסים בשם גסטט ולדרהאוזן בהומבורג (אוהם) בגרמניה. היא הייתה נותנת החסות של לארס ניברג, אלוף אולימפי (2 מדליות זהב) בקפיצות ראווה. קולין-בטינה רוזנבלט-מו היא מעצבת תכשיטים שמנהלת סטודיו וסלון תצוגה בהמבורג. היא התגיירה בניו יורק בגיל 24. נישואיה הראשונים היו למייקל רוזנבלט, איש עסקים גרמני-יהודי, שאביו היה ניצול מחנה ריכוז. הזוג התגרש ב-1997, והיא נישאה מחדש לפרודה מו, עיתונאי נורבגי.

‏אנט-אנג'ליקה מאי-תיס מתגוררת בהמבורג, לפי רישום בעלי מניות הראלד קוונדט הולדינג. נישואיה הראשונים היו לאקסל מאי, יועץ בינלאומי לבנקאות פרטית בגולדמן זאקס, שניהל את השקעות המשפחה במשך כ-25 שנים. הצאצאיות הן גם בעלות שליטה או החזקות בחמש חברות שירותים פיננסיים שכולן מחלקות דיבידנדים, לפי בקר. החברות הללו נוסדו כדי לנהל את הונן של האחיות ואחר כך נפתחו גם למשקיעים אחרים.

‏לפי אתר האינטרנט של חברת האחזקות המשפחתית, כל שש החברות מנהלות נכסים בסך 18 מיליארד דולר. בקר אומר שרוב הכסף הזה מנוהל עבור משקיעים אחרים. חמישית מההון המשפחתי מנוהל על ידי נאמנים עבור שני ילדיה של בת קוונדט הצעירה ביותר, פטריציה הלטרמן, שמתה ביולי 2005 בגיל 38. הדירה שלה באפר ווסט סייד במנהטן נמכרה ב-2008 ב-37.5 מיליון דולר.

‏לאחיות לבית קוונדט גם חברת אקוויטי פרטי בניו יורק, אאודה אינטרנשיונל. היא מנהלת כמעט 5 מיליארד דולר ונוסדה כשלוחה בארה"ב ב-1989, אמר בקר. קרן נוספת, ריל אסטייט קפיטל פרטנרס, שמנהלת כ-9 מיליארד דולר, הוקמה באותה שנה. שתי החברות מוחזקות על ידי חברה בשם ‏HQFS‏ שרשומה באיי קיימן.

‏באד הומבורג, קרן ‏HQ‏ בבעלות האחיות משמשת כחברת ניהול השקעות לכ-30 משפחות עם הון שנע בין 50 מיליון ל-500 מיליון אירו. קרן נוספת, אקוויטה מנג'מנט, משקיעה במניות קטנות ובינוניות (בשווי שוק) באוסטריה, בשווייץ ובגרמניה. חברה בשם ‏HQ‏ אדבייזור מספקת שירותי ראיית חשבון וניהול.

‏רק אחת האחיות, גבריאל, ממשיכה להחזיק בשם המשפחה קוונדט, וכולן אינן מעורבות בניהול היומיומי של עסקי המשפחה, לפי בקר.

‏‎‎התגלגלו לב.מ.וו

‏‎‎הדוד שלהן, הרברט קוונדט, מת ב-1982. הונו חולק בין שישה ילדים משלושה נישואים שונים. ב.מ.וו., הנכס היקר ביותר, הגיע לידי אשתו השלישית, ג'ואנה קוונדט וילדיה סטפן, 46, וסוזן קלאטן, 50. שלושת המיליארדרים הללו (האם ושני ילדיה) מחזיקים ב-46.7% ממניות ב.מ.וו. ממינכן.

‏אחרי פרסום המחקר של שולטיזק ב-2011 הודו הדודנים גבריאל וסטפן קוונדט בקשרי המשפחה ומעורבותה ברייך השלישי בראיון לשבועון הגרמני "די צייט". "מגדה הרגה את ששת ילדיה בבונקר של הפיהרר. אבא שלנו אהב את צאצאיו-למחצה אהבת נפש. כשיש לך דבר כזה בהיסטוריה של המשפחה שלך, אתה חושב: זה לא יכול להיות גרוע יותר", אמרה גבריאל קוונדט באותו ראיון. "זו אמת עצובה שעובדי כפייה מתו בחברות של קוונדט", אמר סטפן.

ההודאה לא הציתה חרם ציבורי על המשפחה העשירה בגרמניה. משרדי המשפחה בבאד הומבורג נקראים על שם גונתר והראלד קוונדט, ופרס עיתונות בסך 50,000 אירו על שם הרברט קוונדט מחולק מדי שנה בגרמניה. ‏"הם צריכים לחיות עם השם הזה. זה חלק מההיסטוריה", אומר שולטיזק. "זו תהיה תזכורת מתמדת לדיקטטורה ולאתגרים שבפיהם ניצבות משפחות". ‏‎‎‏‎‎בני משפחת גבלס. "סביר שתהיה היחיד שיוכל להמשיך את מסורת המשפחה", כתב גבלס לבנו החורג .‏

‎‎מפעליו של גונתר קוונדט הפכו לספקים חשובים למכונת המלחמה הגרמנית, על אף שיחסיו עם גבלס הפכו למתוחים יותר. "הייתה ביניהם יריבות מתמדת", אומר ההיסטוריון יואכים שולטיזק. "אך לא הייתה לכך שום השפעה על יכולתו של קוונדט להרוויח כסף".

‏שנים 1940-1945 הועסקו במפעלי משפחת קוונדט יותר מ-50 אלף עובדים בכפייה - שבויי מלחמה ועצורי מחנות ריכוז, לפי המחקר של שולטיזק. המחקר מצא גם שגונתר קוונדט הפקיע נכסים מבעלי חברה יהודית, ושבנו הרברט תכנן להקים מפעל של ‏AFA‏ שבו יועסקו עובדי כפייה.

‏גונתר, שהוגדר אחרי המלחמה כתומך בנאצים ללא מעורבות בפשעי מלחמה, שוחרר רשמית ב-1948. "היה לו מזל שהוא לא היה בולט כמו פליק או קרופ", אומר פרופסור שולטיזק, בהתייחסו לתעשיינים פרידריך פליק ואלפרד קרופ, שנידונו לעונשי מאסר במשפטי נירנברג ב-1946.

ההודאה על מעורבותם ברייך השלישי לא הציתה חרם ציבורי על המשפחה העשירה בגרמניה. "הם צריכים לחיות עם השם הזה. זה חלק מההיסטוריה", אומר שולטיזק. "זו תהיה תזכורת מתמדת לדיקטטורה ולאתגרים שבפיהם ניצבות משפחות".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988