איזה חטא היה מוכן השופט שלי טימן לבצע מבלי להיתפס?

משפט

- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?

"ב-64', כשרציתי לשאת לאישה, בגיל צעיר מאוד, את חברתי מהתיכון עפרה, ואבא שלה, שהיה עו"ד, אחד השותפים העיקריים במשרד עוה"ד ש. הורוביץ, אמר שלא ייתן את הבת שלו לשחקן, אלא למי שלומד משפטים. אז הלכתי ללמוד משפטים. עד אז, הייתי שחקן".

- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך דין?

"כעו"ד, וזה השפיע עליי גם כשופט, האבא הרוחני שלי ומי שלימד אותי להיות עו"ד הוגן וקפדן הוא ד"ר אמנון גולדנברג. את ההתנהלות שלי כשופט אני מייחס לשניים: הציונות והאופי שקיבלתי בבית - משום שאין שום-דבר שמעצב אדם, בכל תפקיד, בכל מקום, כמו החינוך שהוא מקבל בבית, מההורים שלו. ואהבתי למסורת ולגינונים הבריטיים, שעברו מדור לדור - ראיתי את השופטים הוותיקים, הטובים שבהם, ונהגתי כמותם".

- מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?

"העצה הטובה ביותר הייתה של איש חכם, מחוץ למערכת בתי המשפט, שאיתו נועצתי כשהגעתי למצב נואש בגלל אינטריגות במערכת. הוא אמר לי שאם אני רוצה להמשיך ולחיות בטוב, בלי התקפי-לב, שאפרוש מהכהונה, שהייתה יקרה לי מאוד ושראיתי בה שליחות".

- מה הרגע המאושר ביותר בקריירה שלך?

"המינוי לביהמ"ש המחוזי, שהתעכב מעבר לנדרש (המינוי שלי לשלום היה מהיר בצורה קיצונית, 18 ימים מאז שהגשתי את הבקשה)".

- והמאכזב?

"כשנוכחתי שהמערכת אינה מגינה עליי כאדם וכשופט בודד, במקרים שבהם צריך להתערב לטובת השופט, גם כדי שהמערכת תשמור על כבודה".

- באיזה משפט שלא השתתפת בו היית רוצה להשתתף?

"הייתי רוצה להשתתף בכמה משפטים: במשפט של סולימן אל עובייד, במשפט של זדורוב, במשפט קצב ובמשפט של רוצחי השופט עדי אזר".

- לו היית עו"ד, למי היית רוצה להידמות?

"שוב, לעו"ד אמנון גולדברג ולשכמותו, מבחינת ידע, הגינות, גינונים ונימוס אינסופי, גם לחברים למקצוע וגם בבית המשפט".

- את מי היית שוכר לייצג אותך?

"קודם כול, עו"ד מכובד, שמתעסק ובקי בתחום שבו אני פונה אליו, כפי שהייתי עושה עם רופא; ושהתנהלותו מכובדת כלפי ביהמ"ש. בנוסף, הייתי שוקל אם מטרתי להגיע לידי פשרה, או לנהל דיון לוחמני, ובמידה מסוימת מתחשב גם בשופט היושב בדין".

- מהו פסק-הדין המשמעותי ביותר עבורך?

"אני יכול להיות פומפוזי ולהגיד, במשפט נגד יגאל עמיר, חגי עמיר ודרור עדני, המשפט השני של יגאל עמיר, על קשר לרצוח את ראש הממשלה, על אגירת נשק ועל קבוצות קומנדו שארגן כדי לשרוף כפרים ערביים. זה היה קשה לי, משום שנאלצנו לתת במה דמוקרטית לאדם שרצח את הדמוקרטיה, והקפדנו על תו ותג; והוא צחק על הדוכן, ופטפט, והאוהדים שלו הריעו לו. היה קשה".

- האם נאלצת אי פעם לשקר לבית המשפט?

"בחיים לא".

- איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם כל מחיר?

"נסיעה מעבר למהירות המותרת. לא הייתי קורא לזה 'מהירות מופרזת'. זו הוראה טיפשית שאני נאלץ לציית לה בגלל החשש שאתפס".

- יש לקוח שלא היית מייצג?

"כעו"ד, הרבה. בן משפחה וחבר אסור לייצג. גם לא מישהו שמסובך בשקרים ובעבירות מרמה. הערת אגב: למרות הדימוי הסנגוריאלי שלי - ואני חושב שצריך לתת ייצוג לכל אדם המואשם בפלילים, וטוב שיש אנשים המסוגלים לעשות זאת - לא הייתי מסוגל להיות סנגור".

- מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין או שופט?

"בשני המקרים, הפחד הוא מפסיכופט או מחולה-נפש במחלה שאין לו שליטה עליה. והדמות המסוכנת האחרת היא האידיאולוג השרוף, שאין לו יראה ואין לו שום עכבות וגבולות. מעבר לכך, ואני מדבר בשם עצמי, מפחד לטעות, ובכך לחרוץ גורלו של נאשם, או קורבן, או גורלה של חברה".

- מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בבית המשפט?

"יש לזה שני אספקטים: הפדיחה הגדולה ביותר היא לטעות בקביעת העובדות דווקא, שזה מראה שאתה מזלזל, ובעניין זה אתה די תלוי היום (לעומת פעם) בעוזר המשפטי ובמתמחה שאוספים לך את החומר. הדבר הגרוע במישור האחר הוא - כשאתה מפסיק לאהוב את מה שאתה עושה, לבוא לעבודה בכיף ועם רצון לתרום".

- מה הדבר המטופש ביותר שעשית?

"קשה לי לשים את האצבע. אני כל יום עושה 20 דברים מטופשים".

- האם יש לך טקס הכנה קבוע לפני הופעה בדיון חשוב?

"אין שום דבר קבוע שניתן לכנותו 'טקס'. אני יכול רק לומר שאינני מעז להגיע בלתי מוכן, ואני חוזר ומשנן, לומד ומתרגש מחדש לפני כל דיון, שיעור באוניברסיטה, הרצאה, או פגישה עסקית".

- לו היית יכול לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחר לפעול?

"בשנות ה-60. אמנם, לא היו אז מעשי עבירה מתוחכמים וסיפורים מסמרי-שיער כפי שחוויתי כשישבתי אני על כס השיפוט ודנתי בפלילים, לא היו אז הרבה עבירות מין, עבירות רצח, עריפת ראשים, הלבנת הון - אבל בית המשפט שימש באמת כהיכל של צדק, מקום שמכובד לבוא אליו, שמכבד את באיו ומכובד על-ידי הבאים בשעריו, ולמעשה מעצב את שיטת המשפט ואת עקרונותיה החלים עד היום. זאת, כשגם המדינה נמצאת בתחילת הדרך, וניתן לפרש, ולגלות מחדש, ולקבוע הלכות שטרם נס ליחן".

- איזו דמות היסטורית היית רוצה לשפוט?

"את אוסקר וויילד. החינוך שקיבלתי בבית הוא 'חיה ותן לחיות', קבל את האדם כפי שהוא ונהג בו בכבוד, ולכן אולי הייתה לי הזדמנות לשרש את הסטיגמה של אנשים חד-מיניים כמחלת-נפש או כסכנה לחברה כבר אז".

- ספר בדיחה על עורכי דין שמצחיקה אותך.

"עורך דין טוען וטוען בפני הרכב הערעורים, ואז אומר לו ראש ההרכב: 'אדוני, אולי ישאיר משהו לאינטליגנציה של בית המשפט?'. עונה לו עורך הדין: 'מצטער, את הטעות הזאת עשיתי בערכאה הקודמת'".

אנושיות

- מה מצחיק אותך?

"בדיחות טובות ומתוחכמות, ובמיוחד כשהן שזורות במחזות טובים, שאז אני צוחק בקול רם ומקבל על הראש מרעייתי ומהשכנים באולם".

- מה מעציב אותך?

"כשהילדות שלי בוכות".

- מה מרגש אותך?

"אני טיפוס רגשן. הרבה דברים מרגשים אותי, קטנים וגדולים, גם כאלה שקשורים בפן הציבורי וגם בפן המשפחתי או המקצועי. כשאני מקבל מחמאות מסטודנטים או מקהל ששומע הרצאות שלי; או כשאני רואה איך מתפתחת הנכדה שלי. זה כמעט אינסופי. אני יכול להתרגש אפילו מחגיגת 'יום הבוחר', בלי קשר לתוצאות. מנוף, מבתים יפים. וכשאני מגיע ללונדון, כשאני מריח את שדה התעופה".

- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"כשאני משוכנע שעשיתי מהלך נכון שתרם לציבור או למישהו שתלוי בי ובשיקול-הדעת שלי".

- מה מכעיס אותך?

"למרות שעסקתי במשפט בידיעה שאינו מוציא את הצדק לאור, משום שצדק הוא מושג יחסי, אני כועס ואיני נרגע כשאני נוכח בקיומם של חוסר צדק, חוסר הגינות, שקרים, או מעשים שאדם איננו משלם עליהם - ודווקא משום כך, בשל הכינוי 'דון קישוט' שנתן לי בן-דודי עודד תאומי כשראיינו אותו כשהתמניתי לשופט, אני נלחם בטחנות-רוח גם כשאני יודע שהן כאלה ואני אפסיד".

- על מה אתה מתחרט?

"הייתי אומר, מתייסר. על החינוך המפונק וחסר הגבולות שנתתי לבנותיי, עם הרבה אהבה אבל מעט מדי ידע הורי בנוגע לגבולות שצריך להציב, ולחינוך של אי-תלות והתפשרות עם מציאות".

- על מה לא תסלח?

"קשה לי לומר, כי מטבעי אני סלחן ושוכח מהר מאוד. יחד עם זאת, למרות שאני נהנה מהעשייה שלי בתקופת הפנסיה, איני סולח לאלה שגרמו לי לרצות לעזוב את כהונת השיפוט".

- מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"העובדה שאני לוקח ללב ומתרגש במידה מופרזת מכל עוול שנעשה לי או לאחרים".

- מה עשוי לשבור את רוחך?

"אסון במשפחה".

- מתי בכית בפעם האחרונה?

"זה מוזר. אינני בוכה במצבים אישיים קשים מאוד ודרמטיים, אבל מסוגל לבכות בסרט או בהצגה. פעם אחרונה? אינני זוכר".

- מתי צחקת בפעם האחרונה?

"לפני שעתיים. לא רוצה לספר על מה".

- מתי שיקרת בפעם האחרונה?

"קשה לי לזכור שקרים של ממש. זה לא נשמע צנוע, אבל שקרים לבנים - בכל יום".

- למי אתה מתגעגע?

"לאבא שלי. מאוד. יעקב טימן. שחקן. פזמונאי. חלוץ. איש מקסים. אבא נהדר. וחבר".

- באיזו אמונה טפלה אתה מאמין?

"אינני מאמין באמונות טפלות. אני שונא אמונות טפלות. אם אני דופק על שולחן, זה מתוך הרגל".

- מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכול?

"הנישואים שלי עם רעייתי, על כל הכרוך בכך, כולל שינוי בסגנון החיים, בראיית הדברים, באחריות החדשה והמתחדשת עם כל דור שמגיע".

- מהו בעיניך האושר המושלם?

"זוגיות מושלמת. לראות את בנותיי בטוב. ולצאת ממש-ממש לפנסיה, לגמלאות של טיולים ומסעות וספרים והצגות".

אנשים

- מיהו גיבור ילדותך?

"ז'ול ורן. הייתי תולעת ספרים, התפעלתי מכושר ההמצאה שלו וניסיתי לחקות אותו, משום שאהבתי לעסוק בחשמל, במכניקה, עם שתי ידיים שמאליות והמון רעיונות משוגעים. אני גם טייס פרטי".

- את מי אתה מעריץ? מי מעורר בך השראה?

"כל אמן, או בעל מקצוע טכני, שמחולל בעיניי נסים מבחינת יכולותיו וכישרונותיו, כשהוא מוצא את הנקודה הרגישה ועושה עבודתו מושלמת".

- לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?

"עדיין שלי טימן".

- לו היית יכול להיוולד מחדש כא*ל מן המיתולוגיה, באיזה א*ל היית בוחר?

"זאוס. הייתי משנה הרבה דברים שמטרידים ומרגיזים אותי, ומנסה לעשות עולם טוב יותר. אם הייתי במקומו, אולי הייתי מוותר על הפן האכזרי שמאפיין את המיתולוגיה היוונית".

- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?

"לי נדמה שכל תקופה היסטורית נראית היום אכזרית ולא נוחה יותר מהתקופה הנוכחית, ולא הייתי רוצה לחזור לאחור".

- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?

"של בתי הגדולה. כי למרות שאנחנו משוחחים הרבה והיא חברה שלי, איני מצליח להגיע לחקר הרגשות והמחשבות שלה, ואיני מצליח להשפיע על מהלכיה בשום תחום שהוא".

החיים

- מה מניע אותך לקום בבוקר?

"השעון".

- מהו הריח או הניחוח האהוב עליך?

"הריח האהוב של קפה איטלקי מאיכות טובה. משכר אותי".

- והשנוא?

"ho2, חומצה-גופריתית, ריח של ביצים סרוחות, משום שזה מזכיר לי את המורה לכימיה והמורה לפיזיקה שלא אהבתי".

- מהו המאכל האהוב עליך?

"שניצל וצ'יפס".

- והשנוא?

"תרד. כרובית. בצל. שום. ועוד הרבה מאכלים אחרים שכולם אוהבים, כולל שרצים, ולא מטעמי כשרות".

- מהו הצליל האהוב עליך?

"הקול של נכדתי, בת שנתיים וארבעה חודשים, כשאינה בוכה. ומבין כלי הנגינה, אני אוהב כלי נשיפה".

- מהי הקללה האהובה עליך?

"כוס אמאק".

- איזה משפט שינה את חייך?

"הרי את מקודשת לי".

- בעבור מה תסכן את חייך?

"הילדים. כדי להציל את משפחתי. בעבר סיכנתי את חיי למען המולדת, ובמידת מה גם בהרפתקאות כגון טיס. היום אני מיושב הרבה יותר, לדעתי".

- מה חסר לך בחיים?

"קצת שקט ומנוחה אמיתיים וללא דאגות, מכל בחינה שהיא".

- כיצד היית רוצה למות?

"אין לי כוונות מיידיות בעניין הזה. אבל הייתי רוצה למות תוך כדי שינה, ללא סבל, בלי שאהפוך ליצור חסר אונים ותלוי באחרים, ולהיקבר בקבורה אזרחית".

רזומה

■ שלמה (שלי) טימן. עו"ד ושופט מחוזי בדימוס. בן 69. נשוי (לעפרה) 3 בנות. נולד ומתגורר בת"א

■ אביו, יעקב טימן, היה שחקן תיאטרון המטאטא. בתו, גלי, היא אמנית קונספטואלית. בן-דודו הוא השחקן עודד תאומי. המשורר אברהם שלונסקי נתן לו את הכינוי "שלי"

■ נחשב לשופט חריג וצבעוני. מבקר חריף של המשטרה והפרקליטות. תקף קולגות על אחוז ההרשעות הגבוה

■ פרש מהשפיטה, פגוע וכועס, ב-2007. היום, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, במכללה למנהל ובבינתחומי