ברית הזוגיות

תחילה היה זה לפיד שעבד בעבור בנט. הרי אם היה הדבר תלוי בנתניהו הוא היה ממהר להקים קואליציה עם יש עתיד והמפלגות החרדיות ושלום על ישראל. לפיד היה האיש שדחף לו את בנט מתחת לאף כשסירב לשותפות עם ש"ס ויהדות התורה. אם אתה רוצה קואליציה איתי, אמר לרה"מ, תצטרך גם אותו. שניים במחיר אחד.

כעת התמונה התהפכה: נתניהו מעוניין לסגור קודם כל עם הבית היהודי ולהשאיר את לפיד להמתין לבד בחושך, ובנט הוא השותף הנאמן שמתעקש לשמור על האינטרסים של החבר, גם אם יצטרך לשלם בשל כך מחיר. עד כדי כך הדוקה השותפות בין השניים, שבשבוע שעבר התקיימה ישיבה משותפת לצוותי המו"מ הקואליציוניים של שתי המפלגות. במקום שיתקוטטו על תיקים וכיבודים, הם מהינים לעבוד אחד עם השני. כשבליכוד מנסים לשבת עם בנט כדי לסגור מתווה מוסכם לשוויון בנטל, הוא מפנה אותם ללפיד. מה שיסגרו איתו, יהיה מקובל עליו.

אז נכון, הברית הזו הגיעה רחוק הרבה יותר מכפי שניתן היה להעלות על הדעת לאחר הבחירות, ועדיין מוקדם להמר שהיא תחזיק מעמד לאורך זמן. ככל שיעבור הזמן, הלחץ על בנט לנטוש את לפיד ולהיכנס לקואליציה ילך ויגבר. ייתכן שיעמוד בו ויכפה על נתניהו ממשלה עם לפיד ואיתו ובלי החרדים, אבל ייתכן גם שלא.

שותפות עם אריאל וסטרוק

השותפות בין בנט ולפיד היא עדות לפוליטיקה האחרת, החדשה, ששני הטירונים הללו מבקשים להנחיל לדינוזאורים שסביבם. העניין הוא שעל הדרך הם עלולים, ממש כמו בפוליטיקה הישנה, לשכוח את ההמונים שהצביעו עבורם.

נפתלי בנט הציג מהרגע הראשון דמות רעננה ושונה של מנהיג ציוני-דתי. הוא פנה לקהלים שהמפד"ל זנחה, וגיוון את המסר ואת האג'נדה, אבל לרגע לא שכח את הלחם והחמאה: מפלגתו היא מפלגת ימין שתתמוך בממשלה בראשות נתניהו. המסר הזה עבר כחוט השני בכל התבטאות פומבית שלו במערכת הבחירות. ספק אם ההבטחות ההן עולות בקנה אחד עם התמרונים הפתלתלים שהוא מבצע עכשיו, אשר מקשים על נתניהו להקים את אותה ממשלה שבנט הבטיח לבוחריו. נתניהו יכול לבוא בטענות לעצמו על מסע ההשפלות הילדותי שבו העביר את יו"ר הבית היהודי, ובכל זאת אי אפשר לבטל את הטענה של הליכוד שבנט, האיש שהעלה פוסטרים עם דמותו של נתניהו לצד תמונתו שלו, מפר את ההבטחות לבוחר כשהוא מסרב כעת להצטרף לקואליציה ללא יש עתיד.

גם יאיר לפיד חייב דין וחשבון לבוחריו. במשך חודשים של קמפיין תבע לחדש את המו"מ המדיני, הלין על העברת תקציבים להתנחלויות ודרש להפסיק את הבנייה מעבר לגדר. עכשיו הוא הפך להיות השותף המרכזי של מפלגת המתנחלים. לפתע אורי אריאל ואורית סטרוק הפכו למליצי היושר שלו. ראוי היה שלפיד ישתף את הציבור בברית עם בנט שנרקמה בחשאי עוד לפני הבחירות. מעניין אם המצביעים הרבים שתמכו בו אחרי שהתלבטו בינו לבין יחימוביץ' או לבני, היו עושים זאת אם היה מגלה להם שיום למחרת יהפוך את בנט, סטרוק ויתר חבריהם לשותפיו.

עם כל הכבוד לחיבוקים או לוויתור על שרים ללא תיק, פוליטיקה חדשה היא בראש ובראשונה נאמנות מוחלטת. לא לברית שמשרתת אותך ברגע נתון, אלא לאנשים שהלכו לקלפי ונתנו לך את קולם.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10