"לבני לא תהיה סמרטוט של מערכת המשפט - אבל גם לא עוינת"

בתקופה שבה כיהנה לראשונה ציפי לבני כשרת המשפטים, בשנים 2003-2005, היו לה תוכניות גדולות עבור מערכת המשפט. לבני הייתה שרה פעלתנית ומעורבת, אבל סדר-היום המקצועי שלה נדחק הצידה נוכח התגייסותה לטובת הפרויקט שהוביל ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ליישום תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון.

לבני רתמה את כל החזיתות של המערכת המשפטית לטובת הפרויקט: מחלקת ייעוץ וחקיקה גיבשה את "חוק פינוי-פיצוי", שכלל נוסחאות מורכבות לחישוב הפיצוי שיקבל כל מפונה; הפרקליטות נערכה להתמודד עם הפרות סדר לפני ובמהלך ההתנתקות; ובתי המשפט הקימו ערכאות מיוחדות בבתי המעצר, למקרה שיהיה צורך לקיים דיונים בסרט נע.

סדר-היום הפוליטי, וה"מפץ" שהגיע בעקבות ההתנתקות (באוגוסט 2005), שבמסגרתו פיצל שרון את הליכוד והקים את מפלגת "קדימה" (בסוף 2005), ביחד עם לבני, תבעו את רוב תשומת-לבה של שרת המשפטים. אבל נותרה בה מספיק אנרגיה כדי לפתוח בקרב-התשה נגד נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, סביב שאלת מינוי שופטים לבית המשפט העליון.

לבני, אז נציגה גאה של המחנה הלאומי, רצתה להטביע חותם ולמנות לבית המשפט העליון שופט שבמובהק איננו נתפס כשייך לחבורת ברק-אור-זמיר. היא ננעלה על פרופ' רות גביזון, ולא הסכימה לזוז מעמדתה עד שתגיע להסכמה עם ברק על מינויה.

אלא שברק פצח אז בקמפיין משלו, תחת הכותרת "האג'נדה של רותי", וניסה להסביר לציבור וללבני כי גביזון איננה עשויה מהחומרים שמהם עשוי שופט בית המשפט העליון.

לבני הקפיאה את עבודת הוועדה לבחירת שופטים למשך יותר משנה, וסירבה למנות ולו שופט אחד לעליון, עד שברק יתרצה. בינתיים פרשו עוד ועוד שופטים, והעליון התרוקן משופטיו. בנקודת השפל של התהליך כיהנו בעליון 10 שופטים בלבד, במקום 15 כפי שקבוע בחוק.

לבסוף, בשלהי 2005, לבני התרצתה וביקשה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. אבל אז התברר כי היות שמדובר בתקופת בחירות, ממשלת המעבר אינה יכולה למנות שופטים חדשים. לבני טענה כי מדובר רק בדעתם הפרטית של כמה שופטים, ולא בדין המחייב. היא פנתה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, שגיבה את עמדתה.

בדרך מקרה, הגיע כעבור ימים אחדים פסק דין של בג"ץ, שקבע בדיוק את מה שטענו השופטים - שלא ניתן לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בתקופת הבחירות. לבני המובסת פנתה שוב למזוז, וזה הודיע לה כי פסק הדין משנה את התמונה. כך פספסה לבני הזדמנות בלתי חוזרת להשפיע על מינוי שליש משופטי העליון ולהטביע את חותמה לשנים ארוכות.

סיבוב שלישי במשרד המשפטים

מינויה הצפוי של לבני, בשבועות הקרובים, לשרת המשפטים ולממונה על המשא-ומתן המדיני בממשלת נתניהו, יהיה הסיבוב השלישי שלה במשרד המשפטים.

אחרי הקדנציה ההיא, בממשלת שרון, מונתה לבני לממלאת-מקום שר המשפטים למשך 3 חודשים בתקופת ממשלת אהוד אולמרט. זה היה אחרי שחיים רמון נאלץ לעזוב את הכהונה בשל כתב האישום שהוגש נגדו, ובתקופת דמדומים שבה בחר אולמרט לאייש את המשרד בממלאי-מקום בזה אחר זה, בלי למנות שר קבוע.

לבני, אז שרת החוץ, הייתה כה טרודה בענייני משרדה, עד שלא טרחה להניע פעילות משמעותית במשרד המשפטים. בתום תקופת הביניים היא העבירה את הלפיד לפרופ' דניאל פרידמן.

אחרי הקדנציה של פרידמן, שמערכת המשפט עדיין מלקקת את פצעיה בעקבותיה, ואחרי הקדנציה של יעקב נאמן, מצפה המערכת המשפטית בכיליון-עיניים לשר משפטים חדש שישנה את המגמה.

המגמה של שני שרי המשפטים האחרונים, כל אחד בדרכו, הייתה של התנהלות לעומתית כלפי המערכת, וקידום אג'נדה מקצועית שמעטים שותפים לה במערכת אכיפת החוק ובמערכת בתי המשפט.

תפקידו המסורתי של שר המשפטים, כמי שמגן על שלטון החוק מפני המערכת הפוליטית, ננטש לחלוטין בתקופתם של פרידמן ונאמן. זו, אפוא, הציפייה הראשונה מלבני, מצד השחקנים השונים במערכת המשפט.

גורם בכיר במערכת המשפט אמר היום (ד') ל"גלובס": "שמחתי כששמעתי על מינויה של לבני, וזאת מכמה סיבות. ראשית, מדובר בבחורה ישרה ואינטליגנטית. היא כבר כיהנה כשרת המשפטים, היא מכירה את המאטריה ולא זקוקה לחפיפה; הכניסה שלה לתפקיד תהיה חלקה.

"שנית, היא לא נמצאת במצב לעומתי מול המערכת המשפטית. אנחנו עדיין זוכרים את תרגילי המנהיגות שהיא עשתה לאהרן ברק, כשלא כינסה את הוועדה לבחירת שופטים במשך תקופה ארוכה. אבל מבחינת תפיסת העולם שלה, עושה רושם שהעבודה מול נשיא העליון הנוכחי, אשר גרוניס, תהיה חלקה".

הגורם השיפוטי הבכיר איננו שוגה באשליות, שמא לבני תאמץ את מודל כהונתו של צחי הנגבי כשר המשפטים. בשלהי שנות ה-90 נחשב הנגבי לילד הרע של הפוליטיקה, אבל מרגע שדרך בלשכת שר המשפטים, הוא הפך לעושה דברו של ברק.

"לבני לא תעשה הנחות לאף אחד, היא תתקן ותשנה איפה שצריך לתקן ולשנות, אבל חשוב מאוד שהיא תגן על השופטים. כמי שרוממות שלטון החוק נמצאת בגרונה, ולעומת פרידמן ונאמן שבמובהק נמנעו מלצאת פומבית להגנתנו - המערכת זקוקה לזה".

משדרת על אותו גל

במשרד המשפטים, כך נראה, מתכננים ללבני קבלת-פנים חמה ואוהדת. גם שם שבעו לא פעם מרורים מצד נאמן, גם אם אלה באו עטופים בעלי-גפן, לעומת אגרופי הברזל שהנחית עליהם פרידמן.

לדברי גורם במשרד המשפטים, "בפעמים הקודמות של לבני במשרד היא הייתה מאוד עניינית וקרה, אבל היא נתנה לנו לעבוד בשקט וכמעט שלא התערבה בשום צורה. היא אחת שנותנת לאנשים לעבוד ולא מבלבלת את המוח יותר מדי. היא לא תהיה איזה שרה עוינת, אין לה סרטים עם היועץ המשפטי יהודה וינשטיין או עם הפרקליטות. אני חושב שהיא תתקבל בזרועות פתוחות ובקבלת-פנים חמה. היא משדרת על אותו גל של הממסד המשפטי. לא סמרטוט של המערכת - אבל גם לא עוינת".

עם זאת, גם במשרד המשפטים מביאים בחשבון שבדומה לתקופת כהונתה השנייה, שבה היה משרד המשפטים עבורה עיסוק צדדי לכהונתה כשרת החוץ (2003-2005), גם כעת עשויה להתפתח קונסטלציה דומה, כשלבני תעסיק עצמה רוב הזמן בתפקידה כמובילת המשא-ומתן המדיני, ותניח לעניינים המקצועיים של משרד המשפטים לזרום מאליהם. יש בכך יתרון מסוים, בוודאי לאחר פרידמן ונאמן, אבל גם סכנה - שהמערכת תיוותר ללא גב ציבורי נחוץ.

לעומת בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק, דווקא בלשכת עורכי הדין מקבלים ברגשות מעורבים את חזרתה של לבני למשרד המשפטים.

ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, שהביע תמיכה פומבית במהלך של נאמן, מתכוון לחבק את לבני מרגע כניסתה לתפקיד: "ניסיון העבר מוכיח כי לבני היא ידידת אמת של הקהילייה המשפטית בישראל, ואני בטוח שכהונתה תביא לעשייה טובה וחשובה למען כל עורכות ועורכי הדין בארץ למען כלל אזרחי המדינה".

לעומתו, גורמים בכירים אחרים בלשכה נשמעו מסויגים מעט יותר. לדברי בעל תפקיד בכיר בלשכה, "המינוי של לבני הוא בדיחה גרועה. היא מצטיירת כגברת עקרונות, אבל כבר הייתה שרה ולא עשתה כלום. גנבה מפלגה בשביל המימון. היא בגדה בעמרם מצנע, במרכז הפוליטי ובבוחריה. היא פוליטיקאית דלת-מעש, ברברבנית. אני לא רואה אותה נכנסת לעובי הקורה בענייני הלשכה".

בכיר אחר בלשכה נשמע מיואש עוד יותר: "מה שהיה הוא שיהיה. לבני לא עשתה כלום ולא תעשה כלום".

רזומה: מרשות החברות הממשלתיות לקריירה מיניסטריאלית

למעט הפסקה של 9 חודשים בשלהי הכנסת הקודמת, שבה התפטרה ציפי לבני מכהונתה כחברת כנסת, פרשה ממפלגת קדימה והקימה את מפלגתה החדשה "התנועה", מכהנת לבני כשרה וכחברת כנסת זה 14 שנה, מאז 1999.

לבני החלה את דרכה הפוליטית בליכוד, כשהתמודדה על מקום ברשימת המפלגה בבחירות 1996, אך שובצה במקום ה-36 ברשימה ונותרה בחוץ כשהליכוד זכה ב-32 מנדטים בלבד.

היה זה מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אביגדור ליברמן, שהמליץ לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, למנות את לבני למנכ"לית רשות החברות הממשלתיות. 3 שנים אחר-כך, ב-1999, כבר שובצה במקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת.

בממשלות אריאל שרון מילאה לבני את תפקידי השרה לפיתוח אזורי, שרת החקלאות, השרה לקליטת עלייה, שרת הבינוי והשיכון ושרת המשפטים. בהמשך, בממשלת אהוד אולמרט, שימשה לבני כממלאת-מקום ראש הממשלה וכשרת החוץ.

כשאולמרט פרש מכהונתו בשל העמדתו לדין, התמודדה לבני על ראשות "קדימה", וזכתה. אך על אף שבבחירות 2009 זכתה מפלגתה ליותר מנדטים מאלה של הליכוד, היה זה נתניהו שהרכיב את הממשלה, ולבני נותרה באופוזיציה.

ב-2012 הצליח שאול מופז לגבור על לבני בפריימריז לראשות "קדימה", ולבני פרשה - זאת כדי לשוב כעבור חודשים אחדים בראש מפלגתה החדשה.