מורה באולפנה הרתה כחד-הורית, פוטרה - ותפוצה ב-180 אלף שקל

ביה"ד קבע כי האולפנה הפרה ברגל גסה את הוראות חוק עבודת נשים בכך שלא ביקשה היתר לפיטורי התובעת, ואף הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב פסק באחרונה פיצויים בסך כולל של מעל 180 אלף שקל למורה באולפנה דתית, לאחר שפוטרה בעקבות בחירתה להרות כאם חד-הורית.

התובעת, ששמה נאסר לפרסום, הועסקה כמורה באולפנה דתית במשך כ-12 שנים. בתקופה שבה שהתה בשבתון הודיעה התובעת לראש האולפנה על היותה בהריון ועל כוונתה להיות אם יחידנית, וכן על כוונתה לשוב לעבודתה בפועל בשנת הלימודים הבאה, לאחר סיום חופשת הלידה.

בתגובה הודיע לה ראש האולפנה על פיטוריה, שכן בחירתה להרות ללא נישואים עומדת בסתירה לערכי החינוך באולפנה. התובעת הגישה תביעה בטענה כי פיטוריה היו שלא כדין.

בית הדין קבע כי האולפנה הפרה ברגל גסה את הוראות חוק עבודת נשים בכך שלא פנתה לקבל היתר לפיטורי התובעת, וזאת גם לאחר שבא-כוח התובעת הבהיר לראש האולפנה את חובתו לפעול כאמור. כן נקבע כי לא נערך לתובעת הליך של שימוע, שכן ההחלטה לפטר את המורה התקבלה עובר לכל שיחה עמה.

בית הדין דן בהרחבה בהוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובחן האם התובעת הופלתה, בהתאם לעילות המופיעות בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה - או שיש להחריג מקרה זה נוכח אופי תפקידה של התובעת כמורה באולפנה דתית, זאת בהתאם להוראות סעיף 2 (ג) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הקובע כי "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה".

בית הדין ערך איזון בין זכותה של התובעת לשוויון, דהיינו בין זכותה שלא להיות מופלית בשל מעמדה האישי ובחירתה להרות כאם יחידנית - לבין זכותה של האולפנה לחנך את חניכותיה לאורח חיים מסוים, בשל היותה מוסד חינוכי עצמאי, זאת בין היתר תוך בחינת הוראות חוק סעיף 18 לחוק חינוך ממלכתי, המתיר למועצה לחינוך ממלכתי דתי להפסיק העסקה של מורה בחינוך הדתי, משיקולים דתיים.

לדברי בית הדין, את החריג שבסעיף 2(ג) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה יש לפרש בצמצום נוכח המהות והחשיבות של העקרונות נשוא חוק השוויון, וזאת תוך לקיחה בחשבון את עצמאותו של המגזר הדתי לאומי, תוך התייחסות למהות תפקיד מורה במוסד האולפנה, למבחני סבירות ומידתיות בכל הנוגע להחלטת האולפנה, ותוך התייחסות לזכויות מתנגשות נוספות כמו הזכות להורות, כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק.

בית הדין הדגיש כי בכל הנוגע לחינוך ולהוראה יש רלוונטיות לבחינת אורח חייו של המורה באותו מוסד, לנוכח העובדה כי למורה יש תפקיד חינוכי ממדרגה ראשונה, וכי עליו לשמש דוגמא ומופת בקרב תלמידיו, וכי לחלק ממעשיו בחייו הפרטיים ישנה השלכה להיותו מורה המהווה מודל לחיקוי, וכי ישנם מקרים בהם לא ניתן לקבל המשך העסקה של מורה בבית-ספר דתי, כאשר אורח חייו, אמונתו או קוד הלבוש שלו אינם עולים בקנה אחד עם הנדרש ועם אורח חיים דתי ונוהג באותו מגזר בו הוא עובד.

עם זאת, בנסיבות המקרה, בית הדין קבע כי האולפנה לא שקלה שיקולים נוספים רלוונטיים ולא נתנה כל ביטוי לזכויות התובעת, שהינן זכויות כבדות-משקל, כמו זכותה להורות וזכותה להמשיך בעיסוקה כמורה במגזר שלה, בהיותה אדם דתי ומאמין, שבחר לממש את זכותו להורות בגיל מאוחר, זאת במיוחד משהוכח כי התובעת הינה אישה המקיימת אורח חיים דתי מלא, כי ערכי הדת הם נר לרגליה, כי היא מעוניינת בחיי זוגיות ואינה יוצאת נגד ערכי המשפחה, וכי ערכיה האישיים עולים בקנה אחד עם ערכי האולפנה.

יצוין כי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה וארגון "קולך - פורום נשים דתיות" הצטרפו כידידי בית הדין לתיק ותמכו בתובעת.

התובעת יוצגה בידי עוה"ד סיגל פעיל וזוהר גיפס.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988