לתשומת-לב השר הבא

הרגולציה מרתיעה משקיעים ופוגעת בצמיחת המשק הישראלי

רגולציה היא כלי מדיניות חשוב ומכריע ביכולת לפתח תעשייה מתקדמת, מקומות עבודה, מו"פ, כלכלה, ייצוא ועוד. לצערי, בארץ, למרות הכוונות החיוביות של קובעי מדיניות בתחום בישראל, הרגולציה המוטלת על התעשייה מקשה על פיתוחו של המשק.

לא פעם ממשלת ישראל הכריזה כי היא קובעת רגולציה התואמת את הרגולציה המתקדמת ביותר בעולם המפותח - הרגולציה האירופאית, אך בפועל לא כך מתבצעים הדברים. הדבר בולט מאוד ברגולציה הסביבתית.

הרגולציה כיום מרתיעה משקיעים פוטנציאליים להשקיע בחברות התעשייה, ועל כן פוגעת בצמיחת המשק הישראלי. אף על-פי שהיעדים הסביבתיים של ממשלת ישראל נחוצים, המדיניות הרגולטורית הסביבתית מבוססת על חקיקה שאפתנית בלוחות זמנים קצרים מאוד ליישום, זאת ללא מתן אפשרות להסתגלות המשק לשינויים הדרמטיים, וללא לקיחה בחשבון את ההשפעות על הכלכלה הישראלית ובפרט על התעשייה הישראלית. כמו כן, עלויות הפיקוח של התעשיינים על זיהום האוויר, הנאמדות במיליוני שקלים לשנה, מתגלגלות לאזרחים הנאלצים לשאת בעלות הגבוהה הכרוכה ביישום תקנות הרגולטור.

השר להגנת הסביבה הבא חייב לקדם רגולציה המאזנת בין ההיבטים הסביבתיים לאינטרסים התעשייתיים, המהווה מפתח להמשך פיתוח המשק והשמירה על הסביבה. אי לכך, חקיקה סביבתית בראיה אסטרטגית כוללת, כנהוג במדינות החברות ב-OECD, הינה יעד שעל הממשלה הבאה ליישם ביתר שאת.

בשנים האחרונות אנו עדים לדיונים בכנסת בהם הצעות חוק אינן מתואמות בין משרדי ממשלה, כך שתקנות סביבתיות, נקבעות בלא שקדם לקביעתן הליך סדור ומובנה של בחינת השלכות הרוחב שלהן על המשק, התעסוקה, הרווחה וכיוצא באלה שיקולים רוחביים.

במדינות המערביות מבינים שקידום חקיקה חדשה ללא בדיקת השפעתה הרוחבית גורמת נזקים כבדים, כאשר הנפגעים האמיתיים הם האזרחים שמשלמים את העלות המוגזמת הכרוכה ביישום חוקים מבלי שיזכו בהגנה סביבתית אמיתית. במדינות אלה קובעי מדיניות מקדמים חקיקה חדשה רק לאחר בדיקת השפעתה הרוחבית על הסביבה, החברה והכלכלה.

עם הצטרפותה של ישראל לארגון OECD התחזק הצורך ביצירת מנגנון לבחינת השלכות הרוחב של התקינה, המבוסס על ניתוח של עלות מול תועלת.OECD מחייב את המדינות החברות בו לבצע ניתוח של השפעות הרגולציה המוצעת בתהליך המכונה (Regulatory RIA Impact Analysis), המבוסס בעיקרו על מודלים כלכליים. לפיכך, כל המדינות החברות בארגון מיישמות מנגנון של ניתוח ההשפעות הצפויות של הרגולציה, בדגש על ההשלכות הכלכליות של המהלך.

תהליכים דומים בעיקרם אומצו בחוקת האיחוד האירופי משנת 1992, ומיושמים כיום כחלק בלתי נפרד מתהליך בחינתן של הדירקטיבות (חוקי המסגרת באירופה).

כמו כן, בארה"ב מקובלת מזה כ-30 שנה מתודולוגיה של עריכת בדיקות וסקרים, שתכליתה לבחון את השפעותיה העתידיות של הרגולציה המוצעת על כל תחומי החיים. הרשות הפדראלית להגנה על הסביבה, ה-EPA, שוקלת כעניין שבשגרה שיקולי עלות-תועלת של כל חלופות ההסדרה העומדות לרשותה.

בישראל מתודולוגית OECD מיושמת באופן לוקה בחסר, שכן הרגולטור דורש מצד אחד ליישם את החוקים הסביבתיים המחמירים על-פי הנהוג במדינות OECD, ומצד שני אינו פועל בהתאם לנוהל הבדיקה של אותם חוקים, כמקובל ביתר המדינות החברות בארגון OECD.

כדי לקיים תעשייה איתנה הפועלת מתוך ראיה סביבתית, על הממשלה הבאה להתוות תוכנית אסטרטגית ברת-ביצוע המאזנת בין שיקולים סביבתיים, חברתיים וכלכליים, תוך בחינת היעילות של החקיקה הקיימת, כיאה למדינה החברה בארגון OECD.

ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה, הפרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988